האוטו שלנו גדול, וגדול

זו לא הפעם הראשונה שסובארו קורצת למשפחות גדולות. ב־2005 הוצג (והגיע גם אלינו) הטריבקהB9 — קרוסאובר גדול עם 7 מושבים ועיצוב, אפעס, "שונה". זה לא עבד, גם לא בחו"ל. 13 שנים אחרי, כשה־SUV/ג'יפונים/קרוסאוברים כבשו את העולם — סובארו, שחזקים מאוד בשוק כפולי ההנעה ובמיוחד בארה"ב, ניסו שוב לכבוש את נישת הקרוסאוברים מרובי המושבים, שבה שולטים האמריקאיים הגדולים — פורד אקספלורר ושברולט טראוורס.

התשובה שלהם הוצגה ב־2018 תחת השם "אסנט". עכשיו הוא מגיע לארץ תחת השם איבולטיס ומציג מימדי ענק ותג מחיר עסיסי.

זה פורסטר גדול?

בתמונות הוא נראה אחד לאחד פורסטר. רק קצת יותר מצוייץ. אבל צריך לפגוש בו כדי להבין עד כמה הוא ענק. יותר מלנדקרוזר ארוך ומרקסטון, וכמעט כמו אקספלורר ומהטראוורס הענקיים. החרטום מנופח ומגושם, בעל סרח עודף קדמי עצום. פגוש קדמי בולט ונמוך וחישוקי גלגלים עצומים בקוטר 20 אינץ' ועם צמיגי חתך נמוך (50) עדיני דופן, מעלים תהיות לגבי סיכוייו לקיים את ההבטחה ליכולות השטח המפורסמות של סובארו.

תא הנוסעים מרווח, נוח ומפואר, עם חלון שמש ענק, ריפודי עור ושפע אבזור, אך העיצוב ומרקם החומרים מסגירים את הגיל והמוצא האמריקאי. דיפוני ועיטורי הכאילו עץ, כאילו אלומיניום וכאילו כרום, מרגישים בדיוק כמו החומר שממנו הם עשויים — פלסטיק. הנדסת האנוש פחות טובה מדגמי סובארו הצנועים יותר, מתגי התפעול הרבים מפוזרים בשלל מקומות ומקשים על השימוש בהם בזמן נהיגה. מסך המגע בגודל 8 אינץ', שנחשב לתקני לפני שלוש שנים, הוא קטן מדי, בטח ביחס למקובל ולמחיר הרכב. גם מראות הצד קטנות מדי. המושבים הקדמיים מתכווננים חשמלית, (מושב הנהג מתכוונן גם לגובה) והם נוחים.

קיבלנו את דגם ה־LUXURY בעל שבעה מושבים, עם שני "מושבי קפטן" נפרדים בשורה האמצעית שהתגלו כנוחים וכמפנקים. בשורה השלישית יש מקום לשלושה ילדים, או צמד מתבגרים צנועי מידות. מבוגרים פחות יאהבו לשהות שם לאורך זמן. גרסת הבסיס מציעה שמונה מושבים רגילים.

האבזור באמת עשיר — פתחי מיזוג לשתי שורות המושבים האחוריות, שקעי USB לרוב, דלת תא מטען חשמלית, מפתח חכם והנעה בלחצן. ציוד הבטיחות כולל את מערכת "אייסייט" עם בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת שטחים מתים, תיקון סטיה מנתיב ותאורה עוקבת פנייה ועוד ועוד.

יפני או אמריקאי?

טבעי למצוא בסובארו את חטיבת ההינע המסורתית שמתחילה במנוע בוקסר, הפעם בנפח 2.4 ליטר מוגדש־טורבו שמשחרר 260 כ"ס ו־לא פחות מ־38 קג"מ אל תיבת הילוכים אוטומטית רציפה (הפעם עם 8 יחסי העברה מתוכנתים) והנעה כפולה קבועה.

למרות משקל עצמי של כמעט 2,100 ק"ג, המומנט הנכבד מטיס את האיוולטיס למאה קמ"ש בפחות מ־8 שניות בדרך למהירות המירבית של 209 קמ"ש. נתונים נאים, אבל התחושה העצבנית והשאון הנוכח של הבוקסר פחות הולמים ענק אמריקאי מצוייץ שכזה. צריכת הדלק, דווקא מאוד אמריקאית — בנהיגה לא אגרסיבית במיוחד ומתאר שימוש ממוצע שכולל גם התנהלות עירונית, תתקשו לסחוט ממנו יותר מ־8 קילומטרים לכל ליטר בנזין. בדרך כלל ידווח מחשב הדרך על צריכה שקרובה יותר ל־6.5 עד 7 קילומטרים לליטר, אאוץ'.

עם בסיס גלגלים ארוך למדי (289 ס"מ) ומשקל עצמי נכבד, האיוולטיס נוח ונעים עד מאוד במהירויות נמוכות, אך מתליו רכים ונעדרי ריסון מספיק, וצמיגיו נמוכי החתך בהגזמה פוגמים בנוחות הנסיעה. התנהגות הכביש בטוחה וטובה ביסודה כמו בכל דגמי סובארו כפולי ההנעה והצמיגים הספורטיביים בכל זאת אוחזים היטב, אך המשקל הנכבד גורם למרכב הענקי להתנועע מעל למתלים הרכים ומייצר תחושה מגושמת. ההיגוי לא מסייע כאן, עם אפס תחושה, "שטח מת" לא קטן ומשקל קל מדי — כל מה שלא דינמי בעליל. אבל מה לקרוסאובר מגודל שכזה, 8־7 מושבים, 5 מטרים, 2 טונות ־ מה לו ולדינמיות? נהפוכו — האיבולטיס מצטיין בבליעת מרחקים ארוכים בנינוחות, ופחות מתעניין ביישור פיתולים עם רצח בעיניים.

ומה עם שטח? אז מערכת ההנעה הכפולה היעילה והמפורסמת עדיין כאן, כוח לא חסר, מרווח הגחון הרשמי (22 ס"מ) סביר ובקרת המשיכה נותנת עבודה כשצריך. בטיול למכתש רמון גילינו שהיכולת התיאורטית קיימת — ולרגע נדמה שהיא אפילו מספקת. אבל לא. מגבלות הצמיגים וזוויות הגישה והנטישה הבעייתיות מאיימים בפוטנציאל נזקים גדול ויקר.

צאו לנסיעה ארוכה

איבולטיס אינו פורסטר אקסטרא לארג', הוא משהו אחר לגמרי. אל תחפשו כאן את הדינמיות ואת היכולת לצאת עוד דקה־שתיים למסע חוצה נגב של שלושה ימים. זהו מוביל נוסעים מגודל שפונה לקהל אחר לגמרי. לצד השלילה — כדגם בעל 3 שנות ותק, הוא כבר מרגיש לא הכי מעודכן. ההנעה הכפולה שלו? יתרון מובהק באיזורים מושלגים, אבל כמעט מיותרת בישראל, במיוחד עבור לקוחות שלעולם לא יירדו עימו לשטח. עבורם, ה־4X4 יתבטא רק בצריכת דלק מוגברת ותחזוקה יקרה יותר. המימדים מקשים על ההתנהלות בעיר הצפופה — אבל מי ששוקל לרכוש אקספלורר או טראוורס, כנראה פחות מתרגש מתמרון נושאת מטוסים יבשתית שכזו בחניון תל־אביבי צפוף.

מצד שני, את מה שיש לאיבולטיס, אי אפשר לקחת ממנו. הוא מרווח ונוח ומשפחות גדולות ימצאו בו בן לוויה מפנק ושימושי. במיוחד בנסיעות ארוכות ומהירות, שם גם ילגום פחות דלק ותכונותיו הטובות יבואו לידי ביטוי. והוא עדיין מעניק אפשרות תיאורטית לטיולי שבילים לא מאתגרים, בלי להיבהל מקצת חריצים ושלוליות. עבור מי ששקל עד היום רק את שני האמריקנים המגודלים, יש עכשיו אופציה נוספת שבאה בחשבון.