ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: mct
    חדשות • 12.01.2021
    ככה לא בונים חומה
    סבר פלוצקר

    אינני משתמש ברשתות חברתיות. בחשבון הטוויטר שלי יש ציוץ אחד שנכנס לשם בטעות, ובדף הפייסבוק אירוע אחד מלפני תריסר שנים. אין לי חשבון אינסטגרם וטרם ביקרתי בטיקטוק. אני משוחרר, אפוא, מניגוד עניינים כאשר אני מתקומם נגד ההגבלות על חופש הביטוי הפוליטי (במסגרת השמירה על החוק) ברשתות אלו, בין אם ההגבלות מוטלות על ידי ממשלות ובין אם על ידי החברות השולטות ברשתות.

    בעבר נהנו הרשתות החברתיות מאהדה גדולה של דעת הקהל הליברלית. היעזרות בפייסבוק איפשרה לנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה הדמוקרט האהוד לגייס כסף ומצביעים בשתי מערכות הבחירות. במדינות בהן חסם ממשל סמכותני את פייסבוק, טוויטר ודומיהם קמה זעקה ליברלית גורפת. הכל השתנה כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיאה של ארה״ב והשתמש בטוויטר להפצת הגיגיו; חלקם מגוחכים והזויים, חלקם מסיתים ומסוכנים, חלקם נשיאותיים ורציניים. באחת קם גל אדיר של קריאות למחוק, להשחיר, לחסום ולהוריד את הציוצים שלו. והשבוע, אחרי שטראמפ נראה כלא מסתייג (מספיק) מהמתפרעים האלימים בבניין הקונגרס בוושינגטון, בעלי השליטה בחברות אינטרנט לקחו את היוזמה בידיהם וחסמו לצמיתות את חשבונותיו ודפיו ואף הורידו מהשרתים רשת שמרנית אוהדת טראמפ. הכל בטענה לפיה טראמפ הסית למרידה ולתפיסת השלטון בכוח.

    הטענה כשלעצמה מפוקפקת. טראמפ, השרוי כנראה במצב של סערה פסיכוטית, הפציר בטוויטר בתומכיו לבוא להפגנת מחאה המונית על גבעת הקפיטול בוושינגטון נגד ״זיוף הבחירות הגדול בהיסטוריה״. מובן מאליו שהבחירות לנשיאות ארה״ב לא זויפו והנשיאות לא נגנבה מטראמפ - אך הפגנות מול פרלמנטים אינן תופעות יוצאות דופן ואינן אסורות במדינות דמוקרטיות. והדוגמאות רבות.

    לעומת זאת, חסימת טוויטר, פייסבוק ויוטיוב (מה עם ווטסאפ?) בפני נשיא מכהן עם עשרות מיליוני עוקבים - במעצמה בה חופש הביטוי חרוט על לוחות החוקה - היא עדות לאובדן עשתונות ושיקול דעת מעוות של בעלי השליטה בתאגידי אינטרנט הנכנעים לצעקות געוואלד פופולריות. כמות אדירה של מידע שקרי עלתה ברשתות החברתיות הבריטיות ב־2016, לפני משאל העם על פרישה מהאיחוד האירופי, אבל לא הושמעה בו דרישה לחסום אותן בפני מפיצי השקרים. מולם החלו לפעול במרץ מנפצי השקרים, לצערם מאוחר מדי.

    מה מייחד את הרשתות? מאות מיליוני גולשים המעלים אליהן את מחשבותיהם הרגעיות, המתפרצות והבלתי מרוסנות לא כפופים לכללי עיתונות אחראית ולעקרונות אתיקה מקצועית. הם כפופים רק לסעיפי החוק הרלוונטיים במדינתם וחשופים לתגובות עמיתיהם לגלישה. זה החיסרון וזה היתרון של רשת חברתית פתוחה, שוק דעות מקוון הומה אדם היוצר איזון תקשורתי רופף, שברירי, קפריזי ובלתי חזוי. כשבעלי השליטה מתערבים בתכנים אקטואליים המועלים ברשתות אלו הם נוטלים לעצמם תפקיד משולש של עורך, מו"ל וצנזור – בלי שהוכשרו והוסמכו לכך - ומפירים ברגל גסה את האיזון. היום הם חוסמים את טראמפ ותומכיו מימין, מחר הם עשויים באותה חוצפה לחסום את חשבון הטוויטר של נשיא "שמאלן" ותומכיו. התקדים כבר נוצר. גם את שידורי ״קול אירופה החופשית״ שיבשו המשטרים הקומוניסטיים בגוש הסובייטי באשמה שהשידורים מסיתים למרי נגד הדמוקרטיה העממית, האמיתית היחידה.

    ההסתה שהובילה לרצח אמיל גרינצווייג בהפגנת שלום עכשיו ב־1983 ולרצח ראש הממשלה יצחק רבין ב־1995 לא זרמה ברשתות חברתיות שטרם הומצאו. היא זרמה באפיקי הפצה רבי השפעה אחרים: נאומי כיכרות, הטפה דתית וכיתתית ושמועה זדונית מפה לאוזן.

    ההקצנה מוצאת כעת את ביטויה הגלוי ברשתות החברתיות ובטוקבקים. הם מעצימים אותה אך גם משמשים שסתום ביטחון לשחרור קיטור. סגירת השסתום לא תרגיע ולא תפחית את הלחץ. היא עלולה אף להגבירו ולהוריד את ההסתה למעמקים נסתרים מהעין, אל רובדי תודעה ציבורית המסוכנים ביותר לדמוקרטיה. כפי שמוכיחה ההיסטוריה.

     


    פרסום ראשון: 12.01.21 , 23:42