מצרים

הרודוטוס, ההיסטוריון והנוסע היווני הקדום, תיאר פעם את מצרים כ"מתנת הנילוס". זמן רב לפני הולדת ישו נסעו אליה נוסעים, בעקבות הפירמידות, הספינקס, לוקסור העתיקה ונהר הנילוס. הפרעונים, היוונים, הרומאים, הערבים, הטורקים והבריטים שלטו כולם במצרים, ומצרים המודרנית היא מזיגה של מורשות אלה ושל השפעות האיסלאם במאות ה-20 וה-21. כפרים שבתיהם בנויים מלבני טיט נבנו כאן ליד שרידים מימי הפרעונים, לצד גורדי-שחקים מפלדה ומזכוכית. הבדואים גרים עדיין באוהלים מעורות עזים, והאיכרים מעבדים את האדמה בכלים הפשוטים ששימשו את אבותיהם. חלק מהעירונים לבושים בגלביות רפויות, ואחרים מפגינים הופעה מעודכנת במכנסי ליווייס או בנעלי ריבוק, והתחבורה העירונית מתחרה על המרחב בכבישים עם העגלות הרתומות לחמורים ועם העזים התועות. באף מקום במצרים אין הניגודים האלה גלויים לעין יותר מאשר בקהיר - עיר ענקית, הומה אדם ורועשת בבליל של צפירות מכוניות, מקלטי רדיו נישאים גדולים ומואזינים הקוראים את המאמינים לתפילה. אבל מצרים אינה רק בלגן - היא גם צלילה חלומית בים האדום, אורחת גמלים שקטה במדבר וסירה ארוכה שטוחה השטה על הנילוס.