שווייץ

המחשבה על שווייץ מעלה בדמיון שלל קלישאות: שוקולדים שאי אפשר לעמוד בפניהם, שעוני קוקייה מצועצעים, עלמות תואמות-היידי הפוצחות ביודל, בנקאים חסרי הומור, ביורוקרטיה בינלאומית ואופי לאומי מכופתר וחסר פלפל. אבל הארי ליים טעה ביותר ממובן אחד כשאמר, בסרטו של אורסון וולס האדם השלישי, כי התוצאה היחידה של 500 שנות שלום ודמוקרטיה בשווייץ היתה שעון הקוקייה. ראשית כול, הגרמנים הם שהמציאו את השעונים המפלצתיים האלה; ושנית, השווייצרים, עם שהתברך בשכל, זכו ביותר פרסי נובל ורשמו יותר פטנטים לאדם מאשר כל אומה אחרת בעולם. יהיו אמנם מי שיטענו שהמיזלי, הדי.די.טי וביטוח החיים אינן המצאות מלהיבות במיוחד, אבל גם הם לא יוכלו להתכחש לקסמו של האולר השווייצרי.

שווייץ היא אמנם מדינה נייטרלית, אבל בהחלט לא משעממת: מן המיזוג של תרבויות גרמניה, צרפת ואיטליה צמחה תרבות לאומית לתפארת, ונופי האלפים יפעימו גם את השחוקים והמשועממים שבמטיילים. גתה תיאר את שווייץ באופן קולע כמשלבת "גודל עצום וסדר טוב". נוף האלפים הפראי ומלא ההוד, ומצד שני הסדר והדיוק המאפיינים את עיירות שווייץ יוצרים שילוב שרחוק מחד-ממדיות, כפי שקומיקאים מסוימים מנסים להציג אותו.