המועמדים לתואר פלאי עולם

החומה הסינית מתפרסת לאורך גבולה הצפוני של סין הקיסרית. אורכה למעלה מ-4,000 ק"מ בקו אווירי (כמעט 6,000 ק"מ אם מודדים את התוואי ומוסיפים קטעים של חומה כפולה). החומה היא המונומנט היחיד מעשה ידי אדם הניתן לצפייה בעין בלתי מזוינת מהירח.

הקיסר צ'ין שיחואנג, מאחד סין, השלים את בנייתה במאה השלישית לפנה"ס על ידי חיבור קטעי חומה וביצורים לאורך גבולה הצפוני של הממלכה להגנה מפני המונגולים מצפון.

מאות אלפי עובדי כפייה ושבויי מלחמה עמלו על המפעל האדיר הזה, ומתו במהלך הבנייה; הגופות הושלכו למילוי החלל שבין שני הקירות.

באופן מפתיע לא סייעה החומה לעצור את הגייסות המונגוליים, שחצו אותה במאה ה-12 וביססו את שלטונם בסין. מרבית קטעי החומה הנוכחית נבנו או שופצו במאות ה-16-14, בתור הזהב של שושלת מינג.

איך להגיע: ניתן לעלות על החומה במספר אתרים הסמוכים לבייג'ינג (הנודע שבהם - בא דא לינג). בכדי לבקר בשרידים הנידחים של החומה במערב סין יש לטוס ללאנג'ו, בירת מחוז גאנסו.

על גבעה מאבן חול אדומה, במרכז עמק להאסה ובגובה 3,700 מ' מעל פני הים, שוכן ארמון פוטאלה, המהווה סמל דתי לכל הבודהיסטים ממוצא טיבטי ברחבי העולם.

הארמון נבנה בשלהי המאה ה-17 בניצוחו של לוצאנג גיאטסו, ה'דאלאי לאמה' החמישי, הנחשב למייסד התאוקרטיה של ה'גלוגפה' (המצנפות הצהובות), שושלת השלטון הדתי הטיבטי ששרדה עד לכיבוש הסיני ב-1950.

הקומפלקס המרשים בנוי משני ארמונות, לבן ואדום, ושימש כמרכז שלטוני ואדמיניסטרטיבי לשליטי טיבט במאות האחרונות. זה גם היה המקום האחרון בו בילה הדלאי לאמה הנוכחי בארצו: ב-1959, אחרי סדרת איומים מצד הסינים, הוא ברח מארמון פוטאלה וחצה את ההימלאיה, בדרכו לגלות בהודו. הארמון פתוח כיום למבקרים, ומשמש כמוזיאון.

איך להגיע: טיסות ישירות ללהאסה, בירת טיבט, מבייג'ינג, מצ'נגדו (בירת חבל סצ'ואן) ומקטמנדו (בירת נפאל).

בלב האוקיאנוס השקט, במרחק אלפי ק"מ מהיבשת הקרובה, שוכנת קבוצת איי הפסחא (הקרויים כך, אגב, על שם גילוים ביום הראשון של הפסחא הנוצרית ב-1722, על ידי מגלה ארצות הולנדי בשם רוגבין). האיים נודעים בעולם כולו הודות לסדרת פסלים, שגובהם הממוצע הוא 25 מטר.

פסלי האבן המונוליתיים והמרשימים ממשיכים לגרום להיסטוריונים ולארכיאולוגים לתהות לגבי מקורם וייעודם. הסברה הרווחת מדברת על קבוצות פולינזיות שהתיישבו במקום כבר במאה הרביעית לספירה, וכוננו תרבות פולחנית של פסלים קולוסאליים. על פי הסברה, תרבות זו הגיעה לשיאה במאות ה-16-10; בתקופה זו נבנו פסלי הענק, המכונים בפי בני המקום "מואיי".

הפסלים, המקנים לאיים אווירה מסתורית, ממשיכים לעורר השתאות בעולם - גם בגלל שאף אחד לא יודע כיצד נבנו והוצבו במקומם באמצעים הנדסיים קדומים ופשוטים, וגם בגלל ייעודם הסתום.

איך להגיע: טיסות מסנטיאגו, בירת צ'ילה. אפשרות אחרת - לחצות את האוקיאנוס השקט ביאכטה או בסירה.

בבדידות מזהרת, בשולי הסהרה המערב אפריקאית, יושבת טימבוקטו (כן, זה שם של מקום אמיתי). כבר במאה ה-14 נודע שמה של עיר הבוץ המפוארת ברחבי העולם העתיק, אם כי היא שימשה כמרכז לסחר בזהב ובעבדים עוד בתקופות קדומות יותר.

האוניברסיטה האיסלמית המפורסמת ששכנה בעיר, ה'סאנקור' הקוראני, אכלסה למעלה מ-20 אלף סטודנטים שלמדו משפט, רפואה ותורת הנאום, ושימשה כמרכז ללימודים איסלמיים והומניסטיים. שלושת המסגדים הגדולים של העיר, ג'ינגראיבר, סאנקור וסידי יחיא, מהווים עד היום שרידים מרשימים לתור הזהב של טימבוקטו. כך גם בתי הבוץ המעוטרים של הסוחרים העשירים, ששרדו מהמאות ה-15 וה-16 - עדות לימים בהם המו שוקי העיר שיירות גמלים, עבדים למכירה וכמויות זהב דמיוניות.

איך להגיע: ניתן להגיע לבמאקו, בירת מאלי, בטיסות ישירות מפריז (שם מומלץ גם להוציא ויזה), ולהמשיך בטיסת פנים לטימבוקטו. אפשרות אחרת - לחצות למעלה מ-400 ק"מ של סהרה ממאוריטניה.

מקדשי אנגקור מהווים שריד מרשים לימי הזוהר של הממלכות החמריות בדרום-מזרח אסיה. קומפלקס המקדשים הענק, הגדול מסוגו בעולם, נבנה במאה ה-12 תחת שלטונו של המלך סוריהואמאן, ומאפיין את שיא פריחתה של התרבות ההודית בחלק הזה של אסיה.

המקדשים, שהתפרסמו בזכות יצירות מרשימות של פיסול וגילוף באבן שנמצאו בהם, מוקפים חומות קונצנטריות ותעלות מים (המסמלות את האוקיאנוסים הקוסמיים). כל הקומפלקס מסמל את הקוסמוס ההינדואי, כשבמרכזו הר מרו.

לאחר שננטשו, נבלעו המקדשים על ידי הג'ונגל ונתגלו מחדש רק במאה ה-19. פעולות שחזור נרחבות בחסות אונסק"ו עדיין מתקיימות באתר הפתוח לביקורים, ואנגקור ואט מהווה כיום את אחד האתרים ההינדו-בודהיסטים החשובים באסיה.

איך להגיע: בטיסות ישירות מבנגקוק לסיאם ריפ (העיירה הסמוכה) או מפנום פן, בירת קמבודיה. אפשרות אחרת - בסירה מפנום פן, במעלה מאגר המים העונתי "טון לה סאפ".

בחצי האי יוקאטאן, לא רחוק מגדודי האמריקנים המתמכרים לשמש בחופים הקריביים של קנקון, שוכנת צ'יצ'ן איטצה - הידועה מבין ערי המקדש של תרבות המאיה במרכז אמריקה, ששימשה כמרכז כלכלי, תרבותי ופוליטי של בני המאיה. העיר, שיושבה לראשונה במאות השישית עד התשיעית, ננטשה ויושבה מחדש במאה ה-12 על ידי הטולטקים, יורשי המאיה.

הפירמידה הגדולה של קוקולקאן, מקדש צ'אק מוי והיכל אלף העמודים, יחד עם מגרש המשחקים של האסירים בו נוהלו קרבות ראווה, משקפים את המחויבות של המאיה לחלל ארכיטקטוני וקומפוזיציה, ומספקים צוהר לממלכה המסתורית. הפירמידה עצמה - הגדולה מכל פירמידות המאיה - היתה ככל הנראה גם האחרונה שבנו.

איך להגיע: ניתן לטוס לקנקון, הסמוכה לצ'יצ'ן איטצה, ישירות ממקסיקו סיטי או ממיאמי.

ברצלונה, בירת חבל קטלוניה, היתה בעבר אחת מערי הנמל החשובות לחופי הים התיכון. העיר החדשה, על שדרותיה הרחבות וכיכרותיה, מהווה מוזיאון חי למורשתו של מתכננה הגאון, אנטוניו גאודי.

גאודי תכנן והחל בביצוע קתדרלת לה פמיליה סגרדה ("המשפחה הקדושה") עוד ב-1888, אולם בנייתה של הכנסיה לא הושלמה עד היום. ולמרות שלא הושלמה, מהווה הקתדרלה יצירת מופת ארכיטקטונית שהפכה לאחד המבנים היותר מדוברים של תקופתנו. נוכחותה המהממת, על רקע העיר היפה, משקפת את מורכבות מחשבתו ויכולתו התכנונית והעיטורית של גאודי.

איך להגיע: טיסות ישירות לברצלונה מתל אביב או ממדריד.

אגרה, בירת השושלת המוגולית בהודו, משמשת כבית לטאג' מהאל - אחד המבנים הנודעים בעולם.

הטאג' מהאל נבנה במאה ה-17 על ידי שאה ג'האן, הקיסר המוגולי החמישי, כמאוזוליאום לאשתו האהובה מומטאז, שמתה במהלך לידה בזמן שבעלה היה בשדה הקרב. המבנה הסימטרי בנוי משיש לבן ומשובץ באבני חן יקרות וחצי-יקרות, היוצרות פסיפס עיטורים צבעוניים עדינים.

שאה ג'האן לא חסך בכסף בעת הבנייה. הוא השתמש בשיטת שיבוץ אבנים בשיש, שמקורה באיטליה, ויותר מ-20 אלף פועלים ואומנים לקחו חלק בתהליך הבנייה; האגדה מספרת שהמלך דאג לכרות את ידי האומנים עם תום עבודתם כדי למנוע אפשרות לחיקוי.

בערוב ימיו, לאחר שבנו מרד בו, נקבר שאה ג'האן בעצמו לצד אשתו. הוא הותיר אחריו מבנה המוגדר כאחד המושלמים ביותר בעולם, בשל הסימטריות המופלאה שלו.

איך להגיע: אגרה מרוחקת כשלוש שעות נסיעה מדלהי, בירת הודו. ניתן להגיע ברכבת או ברכב פרטי.

צנעא שוכנת על רמה צחיחה בגובה 2,200 מ' מעל פני הים, ומאכלסת את אחד האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר במזרח התיכון. העיר העתיקה, ובה מבני אבן חול מעוטרים בעיטורים גיאומטריים עדינים, מהווה פלא ארכיטקטוני. היא שימשה כבירה של ממלכת צנעא כבר במאה השביעית; אז היא נודעה כמרכז מסחר משגשג, גשר בין מזרח למערב.

בשיאה של מלכות צנעא התכנסו מרבית נתיבי השיירות של חצי האי ערב ועברו דרך העיר, מה שהפך אותה למרכז המסחרי החשוב באזור, ששימש גם כמרכז להפצת האיסלאם עם עלייתו. הבניינים המרשימים משתלבים בנוף הדרמטי שמסביב, ויוצרים עיר עתיקה מהאגדות.

איך להגיע: הביקור בצנעא אינו אפשרי לבעלי דרכון ישראלי.