פינק פלויד: מאחורי הקלעים – הסיפור המלא.

לאחר הוצאת האלבום Dark Side of the Moon בשנת 1973, Pink Floyd הפכו לפתע מעוד להקת אסיד רוק מודרנית מצליחה לאחת מלהקות הרוק הגדולות ביותר. האלבום נשאר במצעד 200 האלבומים של בילבורד יותר מכל אלבום אחר בהיסטוריה.
עם האלבום The Wall משנת 1979, הלהקה התגבשה כבעלת תפיסת עולם יוצאת דופן. יחד עם אלבומי נושא, טכנולוגיית אולפנים ובריחה משירי פופ שגרתיים, הלהקה צפתה מראש את סגנון הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70'.
בשנת 1964 נפגשו חברי הלהקה המקוריים (מלבד סיד בארט) כשלמדו יחד ארכיטקטורה בלונדון. יחד עם סיד בארט, אז סטודנט לאומנות וצייר מבטיח, הארבעה הקימו את הלהקה – ריצ'ארד רייט על הקלידים, רוג'ר ווטרס על הבס, ניק מייסון על התופים ובארט על הגיטרה וסולן. שם הלהקה הורכב משמות של שני אומני בלוז בשם פינק אנדרסון ופלויד קונסיל. עד 1967 הם פיתחו צליל פסיכודלי מקורי, שנגע ברוק כבד, בלוז קאנטרי, פולק, אלקטרוני ומעין קלאסי.
Pink Floyd הפכה ללהקת הבית של מועדון ה UFO בלונדון והייתה אחת הלהקות הראשונות שהיו מצליחות ביותר בהקשר להקות המחתרת, להקות שצמחו בצורה ספונטנית בבידוד מן הזרמים המוסיקליים האחרים באותה תקופה. ב – 1967 הקליטה הלהקה את אלבומה הראשון, The Piper at the Gates of Dawn, שהוקלט סמוך לאולפן בו הקליטו ה Beatles באותן שעות את Sgt. Pepper. לבארט, שהיה אחראי לרוב החומר המוקדם של הלהקה, היה כשרון ליצור להיטי פסיכדליה ארוכים וללהקה היו שני להיטים בשנת 1967 – "Arnold Layne", שנכנס למקום השני במצעד הבריטי, ו “See Amily Play”, שנכנס למקום השישי ונשאר במצעד קרוב לחודשיים. ואף על פי כן, השיר "The Letter" היה הסינגל האחרון שהוציאה הלהקה במשך עשור.
לקראת אלבומה השני של Pink Floyd הצטרף ללהקה הגיטריסט דיוויד גילמור. בשנת 1968 מצבו הנפשי של בארט החל להידרדר בעקבות שימוש ב LSD, וחבריו העידו כי העבודה במחיצתו הייתה לעיתים בלתי נסבלת. בארט הופיע בשיר אחד בלבד באלבום A Saucerful of Secrets משנת 1968 – "Jugband Music", שלמעשה שיקף את מצבו הנפשי במילים "אני חייב לעשות את זה ברור, שאני לא באמת פה". בסופו של דבר הוא פוטר והתאשפז במוסד. אך למרות זאת, בארט וחברי הלהקה נותרו ידידים. הוא פרש מתעשיית המוסיקה בתחילת שנות ה-70' וחי בבדידות עם משפחתו.
בין 1969 – 1972 Pink Floyd כתבו פסקולים לכמה סרטים, הדרמטי שביניהם היה "נקודת זבריסקי". הלהקה החלה לטפס במצעד הבריטי, אך הצלחה מחוץ לארצם טרם הגיעה. בינתיים ניסתה הלהקה למצוא דרך לשלב בין יצירה שלמה לשיר עם פזמון. הפתרון היה נושא מרכזי המוביל את השירים ושומר על אחדות המבנה הדרמטי.
ב – 1969 Pink Floyd הוציאו את האלבום הכפול Ummagumma ובשנת 1970 את האלבום Atom Heart Mother הניסיוני. בסתיו 1971 יצא האלבום Meddle, שהפך לקלאסיקה מוקדמת. שנה לאחר מכן יצא האלבום Obscured by Clouds, שכלל שירי רוק קליטים יותר ששימשו בפסקול הסרט הצרפתי La Valee.
הפריצה הגיעה ב – 1973 עם האלבום Dark Side of the Moon. הנושאים המרכזיים באלבום היו עגומים ביותר – ניכור, פרנויה וסכיזופרניה, והמוסיקה הייתה בו זמנית טהורה וגורלית. קולות רקע מוקלטים לוחשים ומאיימים נשמעו ברגעי שיא. בעקבות הלהיט "Money" שהצליח מאוד באמריקה, האלבום נחל הצלחה מסחררת ובסופו של דבר נשאר במצעד 200 האלבומים של בילבורד במשך 741 שבועות (כמעט 15 שנים!!). במשך 20 השנים הבאות האלבום מכר 25 מיליון עותקים והפך לאלבום הרביעי הנמכר ביותר בעולם. האלבום מציג לראווה את כשרונותיהם של חברי הלהקה – המילים של ווטרס והגיטרה של גילמור. השניים עתידים להפוך לדומיננטיים שבחברי הלהקה אך גם מתחרים אחד בשני.
האלבומים העוקבים של Pink Floyd נעו באותו כיוון, כשהמילים של ווטרס הפכו ליותר ויותר קרות. האלבום Wish You Were Here מ – 1975 הוקדש לסיד בארט ובו נכללה מעין קינה אליו, השיר "Shine on You Crazy Diamond".
ב – 1977 האלבום Animals החל לטפס במצעד הבריטי ובסיבוב ההופעות באותה שנה ווטרס הזועם אף ירק על מעריץ במונטריאול. בשנת 1979 יצא האלבום The Wall, השיא מבחינתו של ווטרס, שטיפס במצעד האמריקני במשך 15 שבועות, כשלהיטו הניהליסטי “Another Brick in the Wall” נאסר לשמיעה ב BBC. בינתיים, ההופעות של הלהקה השתכללו בהדרגה. לסיבוב ההופעות של Dark Side of the Moon ו Wish You Were Here נלוו אפקטים מרהיבים כגון התפוצצות אורות לתוך מראות מסתובבות, מסוק מתנפח שהתרסק אל הבמה, בובות חזירים ענקיים מתנפחים וסרטים מונפשים.
אך השיא היה בסיבוב ההופעות של The Wall. ב-29 הופעות בלבד שנערכו בניו יורק, לוס אנג'לס ולונדון, נבנתה חומה אמיתית לאורך הבמה, שבסופו של דבר הסתירה את חברי הלהקה מעיני הצופים, ונהרסה בסוף המופע. זמן מה לאחר סיבוב ההופעות רייט עזב את הלהקה בעקבות חילוקי דעות עם ווטרס.
באלבום The Final Cut ששמו השני היה "רקוויאם לחלום שלאחר המלחמה", ווטרס הציג את העבודה הקרה ביותר שלו עד היום. אלבום זה סימל את המקוריות והתרומה של Pink Floyd, בו ניכרת התבודדותו של ווטרס וחיזוק הקשר בין גילמור ומייסון. בין היתר Pink Floyd עשו עוד שני סרטים ללא בארט – הסרט הדוקומנטרי על הלהקה Pink Floyd Live at Pompeii מ – 1971 ו The Wall מ – 1982. האחרון בכיכובו של המוסיקאי בוב גלדוף, שילב אנימציה מדהימה ומוסיקה להמחשה מהאלבום הנושא את אותו שם. הסרט והאלבום למעשה תיארו את עולמו של ווטרס, חזון מבעית של העולם שבו אנו חיים. הסרט העלה את חמתו של הממסד בבריטניה ובעיקר את מערכת החינוך בעקבות בשיר "Another Brick in the Wall", ובשנת 1985 אף פוטרה מורה בבריטניה שהראתה את הסרט לתלמידיה.
בשנת 1974 מייסון החל לעבוד על פרוייקט צדדי בתור מפיק יחד עם רוברט ווייט. ב – 1978 החלו חברי הלהקה להוציא אלבומי סולו, כגון David Gilmour של גילמור ו Wet Dream של ווטרס. עבודות הסולו נמשכו גם בשנות ה-80'. בשנת 1984 יצא האלבום The Pros and Cons of Hitch Hiking של ווטרס, Identity של רייט ו About Face של גילמור. שנה לאחר מכן מייסון הוציא את האלבום Profiles. באותו זמן, גילמור החל לנגן יחד עם אומנים שונים. ב – 1986 הוא הקים את הלהקה David Gilmour & Friends יחד עם מיק ראלפס מלהקת Bad Company.
בשנת 1986 ווטרס הגיש תביעה נגד גילמור, מייסון ורייט, בטענה לפרק את השלישיה ולמנוע מהם להשתמש בשם Pink Floyd. שנה לאחר מכן ווטרס הפסיד בתביעה ושאר חברי הלהקה כ Pink Floyd הוציאו את האלבום Momentary Lapse of Reason. כשווטרס הקים את תחנת הרדיו שלו, K.A.O.S., חברי הלהקה יצאו לסיבוב הופעות שהרוויח קרוב ל-30 מיליון דולר. עם הצליל המעודן של גילמור, מייסון ורייט, השלושה בנו את עצמם מחדש כ Pink Floyd והמשיכו עם סיבובי הופעות מצליחים, למרות שאז רייט לא נחשב מבחינה משפטית כחבר להקה רשמי. אחת ההופעות הגדולות שלהם נערכה בונציה על גבי ספינה ענקית ושודרה בטלוויזיה ברחבי העולם. בשנת 1988 Pink Floyd ערכו סיבוב הופעות בארצות הברית, בעקבותיו הוציאו את האלבום החי The Delicate Sound of Thunder. למרות שהאלבום מכר טוב, מעריצי הלהקה חשו שללא ווטרס הלהקה הופכת לצל של עצמה. ב – 1990 ווטרס ארגן מופע שכלל אומנים רבים והיווה גירסה אחרת למופע The Wall, שנערך הפעם לצד חומת ברלין ונקרא The Wall: Live in Berlin. שנתיים לאחר מכן ווטרס הוציא את האלבום הקודר Amused to Death.
כשרייט הצטרף לגילמור ומייסון שוב כחבר להקה רשמי ב – 1994, Pink Floyd נחלו הצלחה מיידית עם האלבום The Division Bell. האלבום כלל שירים שנכתבו על ידי גילמור וחברתו לשעבר, העיתונאית פולי סמסון. שבועיים לאחר הוצאת האלבום הוא הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ובסוף האביב הלהקה החלה בסיבוב הופעות משופר, שמשך למעלה מ-5 מיליון מעריצים. השיר "Marooned" מאותו אלבום זכה באותה שנה בגראמי בקטגוריה "ההופעה האינסטרומנטלית הטובה ביותר". האלבום Pulse מ – 1995 תיעד את סיבוב ההופעות של הלהקה שנה לפני כן וכלל הופעה של Dark Side of the Moon בשלמותה.
בשנת 2001 הוציאו Pink Floyd את האוסף Echoes שזכה להצלחה גדולה. כרגע עובד רוג'ר ווטרס על פרוייקט אישי.