תותים. פשוט תותים
האמת היא שאין אצלנו תותים. יש בומבילות, יש דברים אדומים חמוצים, ויש זכרון עמום של מה שהם צריכים להיות. אנה וגנר הרחיקה עד סנט פטרסבורג כדי לטעום ולהריח אותם שוב, וכדי להבין שהיא מאוהבת
חצי שנה של צ'ט, מאות אימיילים וחשבונות טלפון אסוניים עברו עלי עד שהבנתי, באיחור לגמרי לא אופייני, שאני מאוהבת. הוא כתב לי שהוא אוהב אותי כבר אחרי חודש, ובתגובה קיבל מכתב ארוך ומרצין שעניינו כזה: אהבה היא אחריות. אני לא מוכנה להשתמש במילה הזאת אלא אם כן יש לה כיסוי רציני מאד. אז אנא, הבה נימנע משטויות ונהיה ידידים. אני חייבת לומר לזכותו שהוא לא התווכח, אלא אמר רק, "חכי".
בשלב ההוא של חיינו, ידענו כבר המון זה על זה, כבר ידענו שניפגש – ועדיין, משום מה, לא טרחנו לשגר תמונות. עם זאת, הוא יכול היה לזהות אותי על פי כל קלסתרון משטרתי פרימיטיבי, ואני הודיתי (רק בפני חברה טובה שנשבעה לא לגלות), שחלמתי עליו לא פעם, ושאני יודעת שמלווה אותו שובל קטן של ריח תותים.
ואז נסעתי לסנט פטרסבורג. כתבתי לו שאתנתק מן המחשב לשבוע, אבל לא התכוונו להפסיק לדבר. הגיע תורה של חברת הטלפונים הרוסית לעשות קופה מן הקשר המוזר שלנו, שלא רציתי לתת לו שם.
ראשית חודש מאי, וסנט פטרסבורג טובלת בזהב. לא רק קמרוני הגשרים וכיפות הכנסיות: אפילו האויר נדמה זהוב וניחוחי במידה לא מצויה. אביב אמיתי היה שם, כזה שגורם לציניקנים מושבעים לצאת לרחובה של עיר ושיר על שפתיהם. עוד בבוקר הראשון שם חשבתי שזו אחת הערים הכי יפות שראיתי מימי ואולי, יום אחד, ניסע לשם שנינו.
לקראת הצהריים, כשנהר הנייבה שחוצה את העיר התפתל כמו ריבוא מראות זהובות מותכות, ואני המשכתי ללכת, שרה והוזה קצת ומדברת איתו במונולוג הפנימי הזה ששגור כל כך לאוהבים, אלה שיכולים לדבר אל הזולת גם אם הוא נמצא במרחק עשרת אלפים קילומטרים ולשאוב מן השיחה הזאת עידוד וכוח. ועדיין לא הבנתי מה קורה לי.
והיה ריח טוב באוויר. ריח מתוק חמצמץ מעקצץ, שתחילה לא נתתי דעתי עליו, והוא בקע מעשרות דוכנים של רוכלי פירות ליד הנהר. תותים. פשוט תותים – לא גדולים ומעוצבים כפרפרים מפלצתיים או מניפות שיצאו מכלל שליטה, לא מבהיקים כנייר צלופן, לא מסודרים היטב במיכלי פלסטיק: תותים קטנים בתפזורת. זעירים אפילו, אדומים מאד, עם קוצים קטנטנים וממש לא אלגנטיים. תותים מחוברים לעלים, תותים מסמיקים בשמש ומפיצים ניחוח שגם הוא פשוט מחייב את אחרון הספקנים לומר, תודה לאל על חסדים קטנים.
באבושקה חייכנית עם מטפחת ראש הדוקה לצווארה ושיני זהב זוהרות צפתה בי בהתעניינות כשנשארתי מהורהרת ליד הדוכן שלה ואכלתי אותם לאט לאט, אחד אחד משקית נייר. היא שאלה מאין אני ואם אין אצלנו תותים. האמת היא שאין. יש פרפרים מפלצתיים ומניפות, יש בומבילות, יש דברים אדומים חמוצים, ויש זכרון של תותים כפי שהם צריכים להיות, כפי שהיו פעם. אמרתי לה שאין כמו תות רוסי והיא כמובן הסכימה.
את תכולת השקית גמרתי לפני שהגעתי למלון, ושם ציפה לי פסטיבל תותים בארוחה: האם מעושן ברוטב תות? כן, כך היה כתוב בתפריט, וויתרתי על זה, וביקשתי קינוח של מבוגרים, גבעה קטנה של הפרי האלוהי, מעליה זילוף של קוניאק, ומעל זה, תתפלאו, פלפל שחור גרוס טרי.
כשעליתי לחדר שלי חיכה לי פקס. הוא כתב, "אם במקרה תנסי להשיג אותי בטלפון ולא תוכלי, אנא, אל תדאגי. פרצה שריפה במשרדים שלנו, המטפים והספרינקלרים עבדו שעות נוספות בלילה, ואני פשוט שחיתי אל עבר שולחן הכתיבה שלי כדי לאסוף את פיסת הנייר עם מספר הטלפון שלך. אבל אל תדאגי, הכל בסדר, קניתי טלפון נייד וזה מספרו".
אני לא יודעת דבר על הכימיה של האהבה, אבל כשחייגתי אליו, באצבעות רועדות ודביקות מתות, היה לאהבה ריח מאד ברור וחד משמעי. לא יודעת כיצד ומדוע ידעתי פתאום, אבל הידיעה הזאת היתה חזקה אפילו מן הכבל הטרנסאטלנטי שאיפשר לי לשמוע את קולו ולומר לו, אחרי חצי שנה, שגם אני אוהבת אותו. אם אני זוכרת נכון, בכיתי קצת כשאמרתי את זה, וכשנרגעתי שאלתי אותו – מכל השאלות שבעולם – אם הוא אוהב תותים.
שנעשה בהם מעשים של אהבה? ריבה לא לגמרי שגרתית וטארט עם קיצורי דרך ועוגת גלידה, למשל?
ריבת תות קצת אחרת
קניות:
2 סלסלות (500 גרם) תותים. לא להתעצל ולבחור את הכי קטנים ומוצקים שיש.
400 (3/4 1 כוסות) גרם סוכר
100 גרם ג'ינג'ר מסוכר בקוביות – יש בחנויות טבע ובחנויות תבלינים
לימון אחד
ליבת תפוח אחד. לא התפוח, רק הליבה, בבקשה – כדי להוסיף פקטין לריבה
בערך 20 גרגרי פלפל שחור
וכך עושים:
קוטמים את הכרבולת הירוקה של התות ושוטפים. מסננים וחוצים כל תות לשניים. בקערת זכוכית או חרס, משכיבים שכבה של חצאי תותים ועליה זורים שכבת סוכר, וממשיכים כך עם כל התותים ומסיימים בשכבת סוכר. מעמידים את זה ללילה, ובבוקר – הפלא ופלא: כל הסוכר נמס והתותים משכשכים בשלולית אדומה.
מגירים את תוכן הקערה לסיר קטן, מוסיפים את הג'ינג'ר, גרגרי הפלפל, ליבת התפוח וקליפה מלימון אחד. לא משליכים את הלימון, כי אולי – תלוי בטעם הסופי – נרצה להוסיף מעט מיץ לסיר.
מביאים לרתיחה על להבה רצינית, מנמיכים את האש למינימום ומבשלים לכל היותר 20 דקות. זמנים מדוייקים אין כאן, מפני שהכל תלוי בתכולת המים בתות שלכם. מכל מקום, בודקים בכף עץ. אם הריבה נדבקת אליה ונקרשת מייד כשממוציאים את הכף מן הסיר, אז היא מוכנה. שולפים את קליפת הלימון וליבת התפוח מתוך הריבה ומשליכים הפחה. שומרים בצנצנת זכוכית אטומה היטב. הגינגר והפלפל, משום מה, מצליחים להוציא מן התות עוד בני-טעם לרוב.
טארט תותים עם קיצורי דרך
בטארט פירות קלאסי, מעל לקלתית, נחה לה שכבה של קרם פאטיסייר. מעולם לא הצלחתי להבין מדוע. קרם שמנת שנכין מייד משתדך הרבה יותר יפה עם תות.
קניות:
2 כוסות קמח רגיל
100 גרם חמאה
חלמון ביצה
1/2 כוס מי קרח
קורט מלח
סלסלת תותים
2 שקיות שמנת מתוקה
1 שפופרת חלב משומר
1 שקיק סוכר וניל
3 כפות ריבה מן המתכון הקודם
כוס שעועית לא מבושלת
וכך נעשה:
קודם כל בצק: מודדים את הקמח וזורים לקערה. מוסיפים קינמון וסוכר וניל ומערבבים היטב. מפוררים את החמאה המרוככת לפיסות קטנות ומעבדים בלישה אל תוך הקמח עד שמתקבלים גרגרים קטנים, לא ממש אחידים. טורפים חלמון במי קרח ומוסיפים לקערה, ולשים את הכל היטב עד שיש בצק בלי שום גושישים. זהו, מוכן: אפשר בהחלט לתת לו לנוח, אבל לא מוכרחים. אפשר לרדד במערוך, אבל אפשר גם להדק בצק לתבנית פאי משומנת באצבעות, ולשחק איתו עד שתחתית התבנית מכוסה היטב בשכבה דקיקה של בצק.
מחממים תנור ל–175 מעלות צלזיוס. מפזרים את השעועית הלא-מבושלת מעל לבצק ואופים 15 דקות. השעועית מתפקדת כמשקולת שמונעת תפיחה לא רצויה של הבצק. זהו, מוכן.
אמרנו קרם שמנת? הנה כך: משחררים את תכולת שפופרת החלב המשומר לתוך קערה קטנה, מוסיפים כף שמנת מתוקה ומערבבים היטב. את יתרת השמנת מקציפים לקצף יציב וחביב, ומערבלים לתוכו באיטיות ובעדינות אין קץ את החלב המשומר. את הקרם שהתקבל מורחים בנדיבות על בסיס הטארט שהתקרר לגמרי, ומעל מסדרים חצאי תותים באופן דקורטיבי. יש אסכולה שגורסת כי צריך לזגג את הכל עם ג'לי. אנחנו נוותר על זה, ובמקום – נערבב 3 כפות ריבה ב–2 כפות מים ונחמם בסיר קטן. את הסירופ המרוכז שמתקבל מורחים במברשת על התותים. מגישים ומחסלים מייד.
עוגת גלידה
קניות:
חבילת ביסקויטים "פתי בר"
75 גרם חמאה
2 סלסלות תותים
1 שפופרת חלב משומר (כן, כן. עוד קיצור דרך)
1/2 כוס סוכר
כף מיץ לימון
2 שקיות שמנת מתוקה
וכך עושים:
מפוררים את הביסקוויטים בתוך שקית ניילון ומוצאים את כל האגרסיה שהצטברה מאז שדחו את המלחמה למועד בלתי ידוע. ממיסים את החמאה במחבת גדולה, שופכים לתוכה אבק-ביסקויטים, מנמיכים להבה ומחממים תא העניין הזה תוך כדי ערבוב, לא יותר מ–3 דקות. מעמידים בצד, שיתקרר.
בינתיים, מועכים את התותים עד צאת נשמתם, רצוי במועך-פירה (ממחה, בעברית), ומוסיפים להם את הסוכר ומיץ הלימון. מערבבים עד שהסוכר נמס. לקערת התותים מוסיפים את החלב המשומר ומערבבים היטב, ממש היטב.
מקציפים את השמנת המתוקה לקצף יציב.
מוצאים תבנית קפיצית, משמנים אותה במעט חמאה ומהדקים לתוכה את אבקת הביסקוויטים בשכבה נמוכה ואחידה. מקפלים בעדינות את תערובת התותים והחלב המשומר לתוך הקצפת.
את המוס האוורירי שהתקבל יוצקים מעל לבסיס, עוטפים את התבנית בניילון נצמד ושולחים למקפיא ל–6 שעות לפחות.
לפנייה לכתב/ת 
"לא להתעצל ולבחור את הכי קטנים ומוצקים שיש"
מומלצים
