מיכל ינאי - כן, מה שחשבתם

היה עניין כזה כל השנים שאתחתן כבר, אומרת לי מיכל ינאי בבית הקפה שיושב על הים. כל פעם שהיה לי חבר ונפרדתי ממנו זה עיצבן את כולם, הרגשתי שהעיתונות רצתה שאתחתן כבר והילדה תביא נחת לעם ישראל.
הילדה מאחרת ברבע שעה. היא גרה עם נסיך חלומותיה בפרויקט המגורים היוקרתי שמעל הים, מעל בית הקפה שיושב על הים, וכשהיא מגיעה סוף סוף בשמלה צחורה וחיוך שלא נגמר, מתיישבת מולי בכיסא בגזוזטרת בית הקפה, מסתכלת על הים, נאנחת ומסננת "כל כך כחול" - אני מבין שבנסיכה עסקינן.
20 דקות קודם לכן, בזמן הציפייה למיכל, מספר הרדיו בבית הקפה סיפור שערורייה מקומית על שחקן תיאטרון, שביצע, על פי החשד, מעשים מגונים בשחקנית עמיתה. כשאני מספר במסגרת הסמול טוק שלפני הראיון את סיפור המעשה למיכל, היא נזכרת, טוענת, שלפני המון שנים, כשהיתה בת 14, הפציץ אותה אותו שחקן במכתבי זימה.
זה סיפור שלא שייך כלל למיכל, אולי אנקדוטה נשכחת רחוקה, אפילו עם קורטוב של חיוך, ובכלל, "טפו טפו", היא אומרת, "השנה אני מרגישה שסוף סוף אני קוטפת את הפירות של הרבה הרבה שנים: גם בתיאטרון, גם בביקורות, גם בסרט החדש שעשיתי, בבן זוגי, פשוט סגירת מעגל".

היתה קלטת?

אכן זו היתה אמורה להיות השנה של מיכל ינאי: שנים דישדשה במחוזות הילדות, מנסה לשווא להיחלץ ממלכודת הדבש של דימוי נסיכת הילדים המתוקה, ופתאום, כשהיא כבר עומדת להיכנס בגדול לליגה של הגדולים, רגע לפני הפי אנד של חתונת מיליון דולר עם עופר רסלר, איש עסקים בינלאומי, דבק בה לפתע רבב.
הבעיה היא שלמרות עבודה מאומצת שתיספר מיד, כרגע היא תיזכר כמי שרק שערוריית זוטא חילצה אותה ממחוזות קלטות הווידיאו לילדים והנציחה אותה דווקא בקלטות למבוגרים. היא כיכבה ב'תשוקה', הצגת תיאטרון מצליחה, הנחתה את 'מזל טוב', שעשועון טלוויזיה שנעשה על פי פורמט שהיא הגתה וכתבה, הסרט 'תמונה קבוצתית עם אישה', שבו היא מגלמת תפקיד ראשי, יוצא עכשיו - כך ששלל עיסוקיה המגוונים כל כך היה מבחינתה, בצדק, הוכחה ניצחת לתפנית של הקריירה שלה.
ופתאום, כמו שנהוג לכתוב, הכל התפוצץ לה בידיים. משום מקום היא חוטפת תביעה של 2.6 מיליון שקל, מחברת ההפקות 'באזז', שטוענת שינאי הפרה התחייבות חוזית לככב ב'סדרת מציאות' על עצמה, סדרה אינטימית שבה היא תיעדה את עצמה ואת חברותיה בשיחות ובמצבים אינטימיים. משום מקום היא מקבלת כותרות בעיתונות על 'הקלטת הלוהטת של מיכל ינאי', ומשום מקום הופכת הנסיכה לדמות אפלולית ומסתורית שמסתתרת מאחורי סוד גדול. מאז, היא אומרת, אני לא יכולה לישון טוב בלילה.
"אתה מבין, יש 160 קלטות שלי, קלטות שהשקעתי בהן את נשמתי, ואני לא יודעת עכשיו איפה הן. ואני לא יכולה לישון בגלל זה טוב בלילה".

קלטת חושפנית

כדי להבין מי, מה, איפה ומתי הסתבכה מלכת הילדים, יש ללכת לתצהיר של גלית בנגלס, מנכ"לית חברת ההפקות 'באזז טלוויזיה בעמ', שהוגש לבית המשפט - ובו היא מגוללת מנקודת מבטה את השתלשלות העניינים. וכך נכתב: "בחודש ינואר 2000 פנתה אלי מיכל ינאי בהצעה להפקת סדרת הטלוויזיה בכיכובה, אשר תתבסס על אישיותה... היא הבהירה לי כי היא מעוניינת בפרויקט ייחודי, במסגרתו יתאפשר לה לחצות את הגדר מעולם הילדים, בו היא הופכת ללא רלוונטית, לעולם המבוגרים בו היא כעת בלתי רצויה, וכי היא מעוניינת להמשיך את דרכה המקצועית עם חברת הפקות צעירה וקריאטיבית הידועה באיכותה ובמקוריותה... היא הראתה לי קטעי וידיאו מצולמים שהיו ברשותה אותם צילמה במהלך תקופה של מספר שנים... והבהירה לי כי תהיה מוכנה לעשות הכל לצורך הגשמת הפרויקט ואף הצהירה כי תתיר לשימוש חומר מצולם 'חושפני ואישי במיוחד'... הבסיס הרעיוני של הפרויקט היה יצירת סדרה מסוג 'ריאליטי טי.וי' ברוח סדרות שהחלו באותה עת לתפוס תאוצה בטלוויזיה האמריקאית, היינו יומן וידיאו 'בתיעוד עצמי' אשר חושף לראשונה את דמותה האמיתית ואת התנהלותה הרגשית במערכות היחסים האינטימיות של חייה... לצורך הפרויקט המשיכה ינאי לצלם את עצמה ואת חבריה הקרובים בקטעים חושפניים בקשר לחייה ואף באינטנסיביות רבה יותר. היא ביקשה ליצור סדרה נועזת במיוחד, שכמותה לא נראה בטלוויזיה בישראל מעולם, באמצעותה תנתץ את עטיפת הצלופן הסכרינית והקשה לעיכול של כוכבת הבידור והטלוויזיה, מיכל ינאי, ואשר חושפת לראשונה את דמותה של מיכל ינאי האמיתית. לשם כך צילמה עבור הפרויקט קטעים הכוללים בין השאר אותה בהקשר לנושאים הבאים: סמים, אורגיות, בגידות, שקרים, וזלזול בחברים הקרובים....

לא אורגיות

אז מה, אני שואל את מיכל, הרעיון היה סוף סוף לנפץ את עטיפת הצלופן הסכרינית שלך? מיכל כועסת. מגדפת. מתפוצצת. לרגע נסדקת בועת הנסיכה הבלונדינית. באבי אביהם, היא מסננת, באבי אביהם אני עוד אראה להם. מפעל חיים שלם. את הנשמה שלי השקעתי בפרויקט הזה. עטיפה סכרינית? על איזה עטיפה סכרינית מדובר? כל מה שכתוב בתביעה שלהם זה קשקוש אחד גמור. הרעיון היה לסדרה מקסימה ואנושית. אתה ראית את 'מישהו לאהוב' של ציפי ברנד? משהו כזה. פשוט מקסים, ועכשיו לוקחים את כל הסיפור למשהו מטורף לחלוטין, למקומות מזעזעים. אני פשוט לא מבינה את זה.

איך עלה לך הרעיון לתעד את עצמך?

המניע היה לעשות משהו שהוא פחות 'מזל טוב', פחות פלסטי, פחות מאופר. המניע היה להגיד, חבר'ה, אני בן אדם, חשוב לי שתדעו את זה. חשוב לי להגיד המון דברים. וגם מבחינה טלוויזיונית היה נראה לי שזה משהו שעוד לא עשו עד עכשיו, למרות שמאז שהתחלנו לעבוד על הפרויקט כבר היו מספיק פורמטים דומים.

אבל מאיפה הרצון לתעד את עצמך? נשמע קצת נרקיסיסטי.

לא, זה לא נובע משם. זה התחיל בגלל הרצון שלי לא לשכוח. פשוט אני חווה המון המון דברים, וחבל לי לשכוח את החוויה. אתה יודע, זה לא כמו שכותבים משהו ואחרי זה חוזרים לזה ואיכשהו הרגשות נעלמים. פשוט התחלתי לתעד. אנשים ידעו: מיכל מגיעה לכל מקום עם המצלמה. לא חשבתי בהתחלה לעשות עם זה משהו, ולאט לאט ראיתי והרגשתי שיש חומרים מרתקים ואנושיים. יש לי מחלה כזו להמציא פורמטים. אחת לכמה זמן אני אוספת קבוצת חברים ואנחנו יושבים וחושבים על רעיונות. ואותו דבר קרה כאן. ישבנו עם כל הקלטות, וחשבנו מה עושים עם זה. ופתאום ראינו שיש לנו ביד מוצר חדשני מדהים שאפשר יהיה למכור אותו לכל העולם, משהו שאף אחד עוד לא ראה. ככה זה התחיל. כמובן שנוספו לכך עוד תתי מטרות, אבל בעיקרון זה בא משם.

מה זה מדהים? אורגיות וסמים?

נראה לך? אנחנו בסך הכל ילדות טובות. איזה סמים? איזה אורגיות? אתה חושב שאני מטומטמת? נכון שהכל חושפני, אנושי, כואב. אבל אני, אל תשכח, אדם שבא מהטלוויזיה. אני מודעת לנוכחותה של המצלמה, ומהרגע שהיא דולקת אני בקונטרול. נכון שכאילו הלכתי רחוק, אבל עד גבול מסוים. אתה יודע, בחיים לא הייתי מגיעה לחשיפה של הבנות בתוכנית של ציפי ברנד. אני חושבת שזו סדרה מקסימה ואמיצה, אבל אישית לא הלכתי רחוק כל כך. בכלל, כשאני חושבת על מרואיינים שנותנים את נשמתם בעיתון, לדעתי הם דבילים.

אז מה זה היה, מסע אל תוך עצמך?

זה מורכב מהמון דברים. בעיקר שיחות של בנות שקיימתי עם החברות שלי. היה לי צורך להראות שבנות הן בנות בכל מקום, עם אותם פחדים, חששות ותקוות. אתה יודע, היינו יושבות ומראות את הקלטות לחברות אחרות, וכל אחת מהן אמרה 'וואללה גם אני מרגישה ככה'. והאמת, כשבנות רואות שגם מיכל ינאי מרגישה ככה, אז הן אומרות לעצמן, אני בסדר, מותר לי להרגיש ככה. היה לי רצון להראות שגם בעולם המפורסם הזה והנוצץ הזה יש בני אדם עם פחדים וחלומות, אכזבות ותקוות.

דוגמה?

למשל יש קטע שאני נפרדת מאחד החברים שלי - אז אני יושבת מול המצלמה ובוכה ומספרת כמה זה קשה. אתה יודע, מונולוג אמיתי מהלב. זה מקסים בעיני. זה מקסים, כי אין טעם לפגם. כולנו היינו שם, כולנו נהיה.

ואת בעצם שוברת את התדמית של שוברת הלבבות שמעיפה את החברים שלה?

מה פתאום? לא היה שחור ולבן. זה היה שילוב של קטעים. מיכל בוכה כי נפרדה מחבר, מצד שני רואים אותי מקבלת את ההודעה ש'מזל טוב' הולכת להתרומם, רואים אותי הולכת להקים חברת הפקות, ורבה עם חברה. אתה יודע, עולם ומלואו.

אז מי אשם?

מתוך כתב התביעה: "... ואז פנתה המשיבה באורח חד צדדי לחברת הלוויין והודיעה להם כי היא חוזרת מהסכמתה, כי היא אינה מעוניינת בסדרה, והודיעה על הפסקת הפרויקט... לטענתה ארוסה החדש, מר עופר רסלר, אינו מעוניין כי תיחשף באופן המוצג בסדרה...."
עופר דווקא רצה את הסדרה, אומרת ינאי, הוא צולם בה. הוא ידע עליה, לא היתה לו בעיה איתה.

אז מה התקלקל?

תראה, החברות שלי שהצטלמו החליטו שהן לא רוצות להופיע בסדרה. זכותן. הן הודיעו לחברת ההפקה, ואז היא נותרה כמעט בלי חומר, ומכאן הכל הידרדר. אבל לי אין קשר לעניין. אני לא אשמה שהן לא רצו להופיע בסרט.

אני לא מבין, הן לא ידעו שזה הולך לטלוויזיה?

זה לא היה ממש ברור, וכשהן הבינו שמדובר בחשיפה, זה לא התאים להן ורצו לרדת מהעניין.

כעסת?

בהתחלה מאוד. התבאסתי. כי זה היה הפרויקט של החיים שלי. ניסיתי לשכנע אותן להסביר, אבל כשזה לא הלך הבנתי אותן לחלוטין.

היה בלגן גדול?

מה זה בלגן גדול. אתה יודע, ויכוחים. זה נגמר, והמשכנו להיות חברות.
את הידיעה על 'הבלגן הגדול', היא אומרת, קיבלה במפתיע בביתו של בן זוגה בניו יורק. היא פתחה את האינטרנט, שהיה מוצף באימיילים מודאגים מהחברים בבית. שוק גדול, היא אומרת. אחר כך נרגעתי, התעשתתי. ממשיכה הלאה מתוך ידיעה שהעניין, אם אני רוצה או לא רוצה, יתפוס כותרות גדולות.עכשיו היא במלחמה. עורך הדין שלה מכין תביעה נגדית, היא צריכה להתגונן מול תביעות של עיקול נכסים וצרות שעד עכשיו לא נגעו בחייה המושלמים.הנחמה שלי, היא אומרת, היא ב'תמונה קבוצתית עם אישה'. מדובר בסרט חצי תיעודי, חצי עלילתי, של הבמאי יצחק רובין. עניינו סיפור אמיתי על אישה בשם איריס סלו, שנישאה בצעירותה לקצין בדואי, ומאז הושלך עולמה למחוזות קשים ואפלים. מיחסי הציבור הגדירו את הסרט כמסע בריחה בלתי נגמר אל השכחה, ההישרדות והאבדון. הם מגדילים ומצטטים אפילו את ה'לוס אנג'לס טיימס', שהגדיר את משחקה של ינאי כהופעה מהממת של קתרין דנב הישראלית.
אני לא יודע עם ינאי היא התשובה הישראלית לדנב הגדולה, אבל אין ספק שהיא עושה תפקיד מפתיע ומשחקת בצורה מדויקת למדי. לצידה משחק חליפה נטור, תושב קלנסווה שמגלם את בן זוגה הבדואי. הוא מדהים, אומרת ינאי. נסענו יחד לכל מיני כפרים של בדואים כדי ללמוד על אורחות חייהם. זה היה מדהים ומזעזע. נסענו אלפיים שנה אחורה. אנשים גרים בתנאים לא תנאים. אנשים שכל רגע אפשר לזרוק אותם מהמקום שלהם. לא האמנתי שאנשים חיים ככה. וכשאני יושבת פה מול הים, ורואה אותנו, שחיים בבועה התל אביבית המהממת שלנו... תשמע, זה עשה לי המון. אתה פתאום לא עומד מול אידיאל אלא מול אנשים.

יהיה הפי אנד?

וככה, כשאוטוטו היא תעמוד תחת החופה בקיסריה, מול אלפי מוזמנים, כשלצידה בן זוגה העשיר והנאה, החיים באמת נראים יפים.
אני הולכת לצחוק מתחת לחופה כמו שאיש לא צחק שם בחיים שלו. אתה מכיר את זה שמעיפים מישהו על בזיון בית משפט? אז הולכים להעיף אותי על בזיון חופה.

למה?

נשבעת לך, האמת שלא היתה לי מטרה להתחתן, למרות שזה היה נראה ככה. כשמצאתי אותו לא היה אכפת לי לא להתחתן איתו, זה היה נראה לי דבילי. בהתחלה בכלל לא נדלקנו אחד על השני. אתה יודע, ידידות של חברות נפש עם שיחות מרתקות.

אז מה קרה?

אין לי תשובה. פתאום הוא נישק אותי, ואני הסתכלתי עליו ככה ואמרתי לו היי, מה אתה עושה, ואתה יודע, בסוף אנחנו מתחתנים.