תאים אפורים: סקר לוקרים במערכת החינוך
משרד החינוך מעודד את השימוש בתא איחסון בגלל הדאגה לגבו של התלמיד, אך המורים לא תמיד מלמדים את התלמידים כיצד להשתמש בו. בשלב זה, רק כ-500 בתי ספר הקדישו מקום ללוקרים. איך זה עובד וכמה זה עולה
ברשימת פירוט התשלומים לשנת הלימודים, שהחלה אתמול, מצאו הורים רבים סעיף לתשלום על לוקרים. בחלק מבתי-הספר נכלל סעיף זה תחת הסעיף המסתורי ציוד, בבתי-ספר אחרים מפרטים בדיוק את מחיר השכרת תאי האחסון, כפי שראוי לעשות.
הלוקרים מלווים את התלמידים שלנו כבר מספר שנים אך משנה לשנה הם חודרים ליותר ויותר בתי-ספר ובמקביל הם נעשים צבעוניים וססגוניים יותר. מכיוון שלא ניתן לחייב רשויות או בתי-ספר להתקין לוקרים, מצריכה הכנסתם התארגנות משותפת של ועד ההורים, הרשות המקומית והנהלת בית-הספר.
למרות שמדובר בהכנסת גורם מסחרי למערכת, מתברר שמשרד החינוך מעודד מאוד את הנושא. כדי שהתלמידים לא ישאו משקל עודף על גבם אין ברירה אלא לארגן את הלמידה כך, שרוב הספרים יישארו בתחומי בית-הספר ויינעלו בתוך תאים אישיים, מסבירה ד"ר עירית לבנה, המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך. הדבר נעשה לטובתם של התלמידים, כדי למנוע נזקים לגב שמתגלים לעתים רק שנים מאוחר יותר.
נשיאת משקל עודף גורמת לתלמידים כאבי גב, לכאבים בברכיים, לעייפות יתר ובטווח הארוך גם פגיעה ביציבה ובהתפתחות עמוד השדרה, אמר בשבוע שעבר האורטופד ד"ר בני ברנפלד לכתבת "ידיעות אחרונות" תמר טרבלסי-חדד. התבטאויות אלה אינן היחידות. ועדה ציבורית שהוקמה לצורך העניין קבעה שיש להתאים את משקל הילקוט למבנה גופו ולחוסנו של התלמיד. בעקבות מסקנותיה, הפיץ משרד החינוך בשנה שעברה חוזר מנכ"ל מחייב, שאחת מהמלצותיו היתה להקפיד שמשקל הילקוט לא יעלה על 15% ממשקל גופו של התלמיד, וכאשר מדובר בתלמידי הכתות הנמוכות אף למטה מכך. לדוגמה: לילד כבן 10, ששוקל 30 ק"ג, אסור לשאת ילקוט שמשקלו עולה על 4.5 ק"ג, ורצוי אף פחות.
המלצה נוספת של הוועדה היתה להתקין לוקרים בבתי-הספר, אך רק בתי-ספר מעטים פעלו ליישום המלצה זו. יתרה מכך, גם במקומות שבהם מותקנים תאי האיחסון איש אינו מבטיח, שהם אכן ממלאים את תפקידם ושאכן הילדים משאירים בו את הספרים הכבדים. בדיקה בשטח מראה, כי רוב המורים והנהלות בתי הספר מושכים ידיהם מהאחריות לנושא, אינם בונים מערכת שעות שתתחשב בסחיבת הספרים ואינם מלמדים את הילדים הקטנים יותר כיצד להשתמש בלוקר כראוי.
שכחתי את הספר בלוקר
את תאי האחסנה משכירות ומפעילות חברות מסחריות, שקיבלו אישור להיכנס לתחומי בתי-הספר. חלקן גובות את דמי השכירות ישירות מבית הספר (שגובה אותן באמצעות תשלומי הקבע של ההורים) וחלקן מושיבות בתחילת השנה את נציגיהן ליד התאים, ואלה מקבלים את התשלום השנתי מהתלמידים. בכמה תיכונים מתארגנים מועצות תלמידים, שמצליחים אפילו להוריד את המחירים.
מתברר שישנם עדיין לא מעט מנהלים, שמתנגדים להכנסת הלוקרים לתחומי בית הספר, ורבים אחרים אינם מוכנים להתערב בנושא ומשאירים את התשלום ואת האחזקה להתנהלות ישירה בין התלמידים או הוריהם לבין החברה המשכירה.
כך או כך, במשרד החינוך מתעקשים שנושא הלוקרים חייב להיות באחריות המורים ומערכת החינוך. לא מספיק לאפשר הקמת מערכת התאים. המורים צריכים במקביל להחדיר לתלמידים תרבות למידה נכונה, אומרת ד"ר לבנה. תפקידו של המורה הוא להדריך את התלמידים מגיל צעיר מה להשאיר בתא ומה לקחת, ואף לבנות את מערך הלמידה בהתחשב בלוקרים. אנחנו רואים בכך תהליך חשוב, שאף מורה איננו פטור ממנו.
אבל כמו דרישות רבות של משרד החינוך, המושמעות פה ושם או מועברות באמצעות חוזרי מנכ"ל, טוענים הורים רבים כי מנהלי בתי-הספר מתחשבים יותר במערכת שעות הנוחה למורים ולצרכי בית-הספר, ולאו דווקא במערכת שמתאימה לבריאות הילדים.
לילדים רבים אין יכולת ניהול של תא כזה, ולאו דווקא קטנים. לא מעט תלמידי חטיבה או תיכון נוטים לשכוח את הספרים בלוקר, משחקים עם המנעול ומקלקלים אותו, שוכחים את הקוד הסודי שלהם ובקיצור - מעלים לעתים תכופות את התירוץ לא עשיתי שיעורים או לא למדתי למבחן כי הספר נשאר בלוקר, אמרו לנו מספר הורים.
ומה אומרים התלמידים? "נכון שבזכות הלוקרים אנחנו סוחבים פחות", אומרת אפרת, שעלתה זה עתה לכיתה ה'. "אבל הרבה פעמים שוכחים בתא דברים נחוצים וצריך לחזור לבית הספר אחרי הלימודים כדי להוציא אותם, ולפעמים גם יוצאים באמצע השיעור. אני משתמשת בלוקר מכיתה ג' אבל אף מורה לא הסביר לנו איך צריך להשתמש בו".
לדברי אפרת ותלמידים אחרים, במקרה של תקלה במפתח או אובדן, ואפילו במקרה של פריצה וגניבת חוברות למידה או ספרים (תופעה נפוצה למדי, מתברר), לא מוכנה מזכירות בתי הספר להגיש עזרה לילדים, והם מופנים ישירות לחברה המשכירה את התאים. המנעול שלי התקלקל בתחילת השנה ועד סוף השנה לא הצלחתי למצוא את החברה שהיתה צריכה לתקן אותו, אמר עומר מכיתה ז'.
פריצות וגניבות
בתוך בתי הספר פועלות היום מספר חברות, כאשר הגדולה שבהן היא לוקר-אמבין, המכסה כ-400 בתי ספר ברחבי הארץ. לצידה פועלות חברות קטנות יותר כמו תא-לי, הפועלת בכ-80 בתי ספר, וכן לוק-אין, הפועלת בכ-40 בתי ספר. בסך הכל רק ב-12% מבתי-הספר יש תאי אחסון.
החברות מציעות היום מנעולי קומבינציה, שמופעלים על ידי לחצנים וקלים לשימוש גם על ידי ילדים קטנים. הילדים הגדולים יותר מקבלים קוד, ויש גם כאלה, שעדיין פועלים על מפתח. המחירים: תא-לי גובה 120 שקל לשנה (12 שקל לחודש), לוק-אין - 130 שקל לשנה ואמבין 140 שקל לשנה. כל החברות גובות גם דמי פיקדון, שנחיצותם עומדת בספק. בנוסף למסירת התא, מבטיחות כל החברות תחזוקה שוטפת והענות לכל קריאה של בית-הספר או התלמיד, אבל כאמור, לא תמיד הן עומדות בכך.
הבעיה הגדולה, אומרים בחברות ההשכרה, היא תופעות של ונדליזם ואלימות מצד תלמידים, שמוצאות ביטוי ביחס כלפי הלוקרים. לצערנו אנחנו מקבלים הרבה קריאות על פריצות וגניבות, ולעתים גם על השחתת התאים בבעיטות ובמכות. במקרים אלה, נדרשות החברות לעשות לדלתות צבע ופחחות, כאילו עברו תאונת דרכים. בעקבות תופעות אלה פיתחנו תאים עמידים, שעשויים מפלדה מתוחכמת, עמידה בפני השחתה ופריצות, אומר יניב אברהם, מנכ"ל משותף בלוקר-אמבין. גם שיטת הנעילה החדשנית באמצעות מנעולי קומבינציה מונעת את החשש מפני איבוד מפתח.
דבר אחד ברור: ככל שהתלמידים גדלים הם נקשרים יותר ויותר ללוקרים האישיים שלהם וכבר אינם יכולים לתאר את הלימודים בלעדיו. "יש ימים שהתיק פשוט לא יכול להכיל הכל וטוב שקיימת האפשרות להשאיר ספרים בבית-הספר", מסבירה אירית מכיתה י' בהרצליה. יש גם כיף בזה שיש לך פינה פרטית בבית הספר, שבה אפשר לשמור סודות ומכתבים, מברשת שיער וגומיות וגם להדביק על הדלת תמונות של חברים או של שחקנים.
אירית וחברותיה ישמחו בוודאי לשמוע, שמשרד החינוך מתכוון להעמיק את הכנסת הלוקרים לבתי-הספר. כל בתי הספר החדשים שנבנים ועתידים להיבנות בתקופה הקרובה כוללים כבר לוקרים עבור התלמידים, מסכמת פנינה בן-שלום, דוברת משרד החינוך.
פורסם לראשונה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
