מלחמות המוזיקה: מה יהיה?
חובבי המוזיקה נקלעו לאש הצולבת הניתכת בין תעשיית המוזיקה למשתפי הקבצים. האם המאבק יסתיים בתבוסה של אחד הצדדים או שתיתכן פשרה? סקירה מיוחדת של TechTV. חלק ב'
המוזיקה היא פס הקול של חיינו. היא מעניקה לנו השראה, מרגיעה אותנו, מחזקת אותנו, מעניקה לנו שלווה. עבור רובנו, מוזיקה היא חלק מחיי היומיום. אך לאחרונה הדרך בה אנו צורכים את המוזיקה שלנו גורמת לסכסוך. מתחולל קרב בין האנשים שמלחינים, מפיקים ומפיצים מוזיקה לבין האנשים שחושבים שזו זכותה המלאה להוריד אותה בחינם.
בכתבה הקודמת ראינו איך החלו מלחמות המוזיקה והיכן ממוקמת החזית. חובבי המוזיקה נקלעו לאש הצולבת הניתכת בין תעשיית המוזיקה למשתפי הקבצים. בהמשך נעמת בין הנצים בניסיון לבדוק אם ניתן למצוא מכנה משותף ביניהם.
טד כהן, סגן נשיא למדיה חדשה בחברת המוזיקה EMI, למה תבעתם 261 חובבי מוזיקה?
"בעקרון, אנחנו מבקשים לנסות להחדיר חוש אחריות לגולשים ולגרום להם להבין שעליהם לתת דין וחשבון למעשיהם. לדעתנו, שיתוף קבצים בלי לפצות את האמנים, את חברות ההקלטה, המפיקים, המוזיקאים וכל מי שנמצא בסולם המזון, זה מעשה אסור. עשינו הרבה כדי שאנשים יהיו מודעים לזה ולצערנו הגענו למצב בו היינו צריכים לנקוט בצעדים משפטיים כדי להגן על זכויותינו".
ג'ון פרי בארלו, אחד ממייסדי ארגון החזית האלקטרונית (EFF), אתם מאוד מעורבים בזה מהצד של משתפי הקבצים, מה עמדתך לגבי התביעות?
"יש חלק קטן ומרושע בי שמודה מאוד לתעשיית המוזיקה על כך שנקטה בצעד כה דרמטי והבהירה מי היא ומה היא בדיוק".
כן, ולמה הכוונה בדיוק?
"זו תעשייה מטומטמת שתובעת את השוק שלה. העניין האמיתי הוא אם האמנים מקבלים תשלום או לא. למען האמת, אחת הבעיות שלי עם תעשיית המוזיקה".
ראוי לציין, כי ביקשנו מאיגוד חברות המוזיקה בארה"ב (RIAA) להתראיין, אך לצערנו הם סרבו.
"חברות המוזיקה נחוצות לאמנים"
טד כהן: "אני חושב שאמן מגיע להחלטה כשהוא חותם על חוזה עם חברת מוזיקה מובילה, לפיה הוא זקוק לתמיכה, למימון, לסיבוב הופעות, לקליפ. מנגד, חברת המוזיקה עלולה לחתום על עסקה לא רווחית מבחינתה. לעומת זאת, אם האמן היה מוציא את האלבום בעצמו ומוכר אותו בפינת הרחוב ב-20 דולר, ייתכן שהיה מרוויח עליו 19 דולר, אך לא היה זוכה לדחיפה של חברת מוזיקה, הדרושה לו כדי להגיע להכרה הציבורית".
"כאשר חברת מוזיקה משקיעה מיליוני דולרים באמן ולהיט שלו מגיע לרדיו, הוא נחקק בתודעה הציבורית וברגע שהוא עשה את זה, הוא יכול לומר: אחלה, אין לי בעיה עם שיתוף קבצים, כי עכשיו יש לי מקורות ההכנסה נוספים. אך מה לגבי אמנים פחות מוצלחים?".
חברות המוזיקה נגד נהגת האוטובוס
נהגת האוטובוס ננסי דיוויס היא אחת מ-261 הנתבעים. לדבריה, הגיעה להסדר עם חברות המוזיקה שהאשימו אותה בשיתוף יותר מ-1,000 קבצים פיראטיים. כמו במקרים רבים אחרים, דיוויס היא רק בעלת חשבון האינטרנט ולמעשה ילדיה הם ששיתפו את המוזיקה הפיראטית.
"זו הייתה בעיקר הבת שלי", היא אומרת, "כידוע, בני נוער אוהבים מוזיקה, ואני, כנראה שאני עד כדי כך נאיבית, האמנתי שכשנאפסטר הסתבכו ארגנו הכל כדי כל מה שיש שם עבור ילדינו יהיה חוקי".
ג'ון פרי בארלו, האם ה-EFF ירצה שננסי תשלם את 3,000 הדולר?
"לא, אבל קודם כל אני רוצה לתקן משהו, ואני יודע שקצת מאוחר מדי לעשות את זה, אבל לדעתי יש הבדל גדול גניבת סחורה פיזית לשיתוף מוזיקה. אני לא חושב שזו גניבה יותר מהאזנה לרדיו. כשאתה לוקח ממני משהו, כבר אין לי אותו. אם לקחת ממני שיר, עדיין יש לי אותו. ולמעשה זה שלקחתי והפצתי אותו עשוי להעלות את ערכו. ויתרנו במידה רבה על הרעיון שאין הבדל בין גניבה מחנות לשיתוף מוזיקה, ואני אומר שלדעתי זה לא אותו דבר".
"על פי הפילוסופיה שלי, הורדת מוזיקה היא לא גניבה", מסכים אתו מייסד פאבליק אנמי, הראפר צ'אק די, "חברות המוזיקה, תחנות הרדיו והטלוויזיה יצרו לעצמן מעין ליגה קטנה של אמנים עם ערוצי הפצה מצומצמים. כאשר גולש מוריד את המוזיקה שלך או נכנס לאתר שלך הוא מקבל משהו שהוא לא יכול היה לקבל מהמיינסטרים. בלי האינטרנט, המוזיקה שלי לא הייתה מגיעה למזרח אירופה, לאפריקה ולדרום אמריקה.
"במצב האבסורדי הנוכחי, אמן שמגיע מדטרויט חייב חוזה עם חברת מוזיקה מניו יורק או מלוס אנג'לס כדי שהוא יישמע בדטרויט. זו גישת גסטפו שהופכת את ההורדות, הרשת והאינטרנט לאמצעי נחוץ לאנשים כדי להשיג מוזיקה".
טד כהן, האם משתפי הקבצים פוגעים למוזיקאים בכיס?
"אמנים מובילים שיש להם קריירות מצליחות מאוד לא נפגעים מההורדות. אמנים חדשים שמנסים להיחשף נרגשים לספר שחצי מיליון איש הורידו את השיר שלהם. אבל עבור האמנים שבאמצע שמנסים להתפרנס מהמוזיקה שלהם, כל גרוש חשוב מאוד, בין אם הוא מגיע ממכירות פיזיות של דיסקים או מהורדות דיגיטליות מחנויות מוזיקה כמו iTunes או רפסודיה".
הגרייטפול דד אף פעם לא עשו כסף מאלבומים, אך פוצצו כל אצטדיון באמריקה, מציין פרי בארלו, שבעבר כתב שירים ללהקה. "את רוב הכסף הלהקה עשתה מהופעות. למעשה, מעט מאוד אמנים מרוויחים מאלבומים. "בארה"ב נרשמו 60 מיליארד דולר ברווחי הופעות בשנה שעברה ומתוכם קיבלו האמנים נתח נכבד, ו-12 מיליארד דולר ממכירת אלבומים, מתוכם קיבלו האמנים פחות מ-4 אחוז".
"המעריצים רוצים את הבלתי אפשרי"
"המעריצים רוצים את הבלתי אפשרי, מעיר כהן, למשל, הם רוצים לשמוע את ג'ימי הנדריקס מנגן עם ג'ים מוריסון. מדובר באמנים שהוחתמו בשתי חברות שונות, ולכן, זה בלתי אפשרי, ובמקרים כאלה, הגולשים פונים לקאזה ומשיגים את המוזיקה ממקום אליו חברות ההקלטה לא מגיעות. אנחנו בוחנים את האתגר הזה ברצינות".
בארלו מציין, כי הנקודה הכאובה היא כי הסדר נושא זכויות היוצרים תחת התקנות והחוקים שהפתחו ב-150 השנים האחרונות הוא פשוט סיוט. הסיבה בגללה חברות ההקלטות לא הצליחו ליצור שום דבר שאפילו מתקרב לתיבת הנגינה השמיימית של נאפסטר והתוכנות הפיראטיות, היא שהן אינן יכולות לעשות זאת מבחינה חוקית. זו השוקת השבורה של חברות המוזיקה. לדבריו, נאפסטר הייתה השעון המעורר של חברות המוזיקה, אך הן לא התעוררו.
ההבדל בין הרדיו לאינטרנט
החל משנות ה-70 אנשים הקליטו מוזיקה מהרדיו, אך האיכות לא הייתה עילאית. בני הדורות האלה גדלו בזמנים שחייבו אותם לגשת לחנות ולשלם עבור השירים האלה. רוב הצעירים כיום סבורים כי להוריד מוזיקה זה לגמרי בסדר. "עובדה שחברות המוזיקה שומרות כ-5,000 עותקים מכל אלבום כדי לחלק חינם לתחנות רדיו וטלוויזיה בארה"ב בתקווה ששידור החינם הזה יביא מישהו לחנויות", אומר צ'אק די, "אז מה ההבדל בין השמעות החינם האלה להורדות?"
"במקום להגיע ל-5,000 אנשים האלבום יגיע למיליון בתים, בתקווה ש-10 מיליון איש יקנו אותו", אומר כהן, אפשר לקוות לכך, אך התקווה עלולה להתבדות. לדעתי, ההורדות דופקות את האמנים".
אולי הקונגרס יתערב
"תעשיית המוזיקה הפסידה בתביעות שלה נגד תוכנות שיתוף הקבצים ועכשיו היא רודפת אחר אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את ההגנה המשפטית שאנחנו יכולנו להרשות לעצמנו במשך תהליך משפטי בן שנה וחצי", אומר מייקל וייס, מנכ"ל מורפיאוס, "אם חברות המוזיקה לא יגיעו להסכם עם ספקי האינטרנט כדי לאפשר לשיתוף הקבצים להפוך לחוקי, ולמנוע את הפיכת 63 מיליון אמריקנים לפושעים, אם הם לא יסכימו לשבת ולדבר אתנו, אולי הקונגרס צריך להתערב ולעשות את זה". "ניהלנו שיחות עם כל חברה שרצתה לשוחח אתנו", מגיב כהן על הטענה הזו.
שירות מוזיקה חוקי כמו רפסודיה מציע למשתמשים דברים רבים שקאזה לא יכולה. למשל, אפשרות להוריד עטיפות של אלבומים, המלצות על מוזיקה חדשה ועוד, אך רוב חובבי המוזיקה מעדיפים את קאזה. 63 מיליון אמריקנים חושבים שהמוזיקה צריכה להיות בחינם והאתגר של חברות המוזיקה נותר בעינו: איך לגרום להם לחשוב שצריך לשלם עבור מוזיקה?
מומלצים
