ניתוח אף

עשור חלף מאז הוצגה לראשונה פיאט פונטו. בכל שנה מאז, בממוצע לפחות, נמכרו ממנה 500,000 יחידות. נשמע הרבה? אם אתם איטלקים או סתם מסתובבים ברחובות הצפופים של רומא, נראה המספר הזה כפסימי מדי. אחרי הכל, בשלב מסוים היא הייתה פופולרית יותר באירופה מפולקסווגן גולף.

גם אריכות החיים היחסית של הדגמים השונים מוכיחה זאת לכאורה. הדור הראשון עבר את חייו - שש שנים - ללא ביקור בקליניקה הפלסטית. השני שהתבסס על קודמו הוצג ב-99', ורק השנה הגיע למכון היופי. אלא שלמרות הכל, אפילו בפיאט טוענים כי הייתה זו טעות לחסוך בעבר את שדרוג אמצע החיים המקובל בתעשייה.

האם מתיחת הפנים הצליחה? עניין של טעם, לפחות מבחוץ. השינוי הבולט הוא בחרטום, כאשר החזית המחודדת, חסרת הסבכה ובעלת יחידות תאורה צרות מרובות-פנסים, הוחלפה במשהו שונה לגמרי. אפשר אמנם לזהות בכך "יישור קו" עם הסטילו המודרנית יחסית, אולם יחידות התאורה השקופות, וסבכת המצנן הגדולה, נראים יותר כמו רצון להתאחד עם פולקסווגן פולו.

התוצאה לא ממש משכנעת, אך יש לה גם צדדים חיוביים. למשל, הפונטו נראית גדולה ומכובדת מבעבר, בין היתר תודות לפגושים חדשים וגדולים. בפיאט אומרים שהלקוחות אוהבים את זה. יכול להיות, לטעמנו איבדה כך הפונטו מהמראה המקורי והצעיר שייחד אותה במשך שנים.

לבשה לבן

השינוי הבולט בתא הנוסעים מתבטא ראשית בהחלפת גווני הפלסטיק הכהים לבהירים יותר, מעין קרם בהיר. אלא שאיכות הקרם הזה אינה בווארית. הפלסטיק לא מרגיש איכותי במיוחד, ומשתקף באופן לא רצוי בשמשה הקדמית. לעומת זאת, שילוב כהה-בהיר "מאוורר" את תא הנוסעים והופך אותו מזמין יותר מבעבר.

ויש עוד. מערך המחוונים למשל, שעבר שינוי שמוצהר כ"חדש לחלוטין", אך למעשה מדובר יותר בעדכון מודרני. מחשב הדרך וצג המידע במרכז הגיעו בהשראת הסטילו, וכמו שם, גם כאן אינם משכנעים. בעיקר כי אף אחד מהאחראים על התכנון לא חשב ששעון, מדי מרחק, מצב בורר, מצב גובה אורות, טמפרטורה חיצונית ועוד, הם קצת יותר מדי פרטים על צג זעיר אחד.

קל להגיע לתנוחת ישיבה נוחה בעזרת כיוון גובה יעיל למושב, אך המושבים נראים פשוטים מדי, וחסרי תמיכה מספקת. הנדסת האנוש טובה בדרך כלל, למעט פרטים תמוהים כמו מתג מראות שמוסתר מתחת לידית בלם היד. היעדר משענות ראש מאחור, כמו-גם מחסור בתאורה למפות ולתא כפפות גורמים לנו אף הם להרים גבה.

אבל כרגיל, הפונטו מפצה על-כך במרחב מחייה מצוין בתא הנוסעים, מלפנים ומאחור. גם היום, ארבע שנים לאחר הצגתה כ"מחודשת", זה הקלף החזק ביותר שלה, אשר מציב אותה גם כאחת המרווחות בקטגוריה. תא המטען גדול אף הוא (297 ליטר), אך נפתח רק מבפנים.

אין חדש בחזית

ויש גם חידוש מוטורי חשוב בפיאט המועדכנת - מנוע דיזל קטן שעונה לשם "מולטיג'ט". בנוסף לכך מציעה פיאט מעתה גם תיבה "חצי-אוטומטית-רובוטית" חדשה, שתגיע גם אלינו בקרוב. מנוע 1.4 ליטר חדש לעומת זאת, לא יגיע. אבל הגרסה החשובה לשוק המקומי היא זו המצוידת בתיבה אוטומטית-רציפה - "ספיד-גיר" בלשון פיאט, עם אפשרות תפעול ידני ושישה יחסי העברה קבועים מראש - המחוברת במכונית המבחן למנוע ה-1.25 ליטר עם 80 כ"ס.

כדאי להזכיר כאן כי לפיאט היסטוריה ארוכה, אך לא ממש מוצלחת עם תיבות רציפות, עוד מתקופת האונו. נראה כי כעת הן הגיעו לבשלות מסוימת. כרגיל, צריך להתרגל לפעולה שונה ורעשים מפתיעים, בעיקר כאשר בהאצה עולה המנוע במהירות שיא לסל"ד גבוה (5,000 - שיא ההספק), נשאר בו, בעוד יחסי ההעברה משתנים. בתפעול ידני התחושה מוכרת ונמרצת יותר, אם כי מדובר בעיקר באשליה.

אלא שבלימת המנוע אותה מציעה התיבה, חשובה בהרבה, והופכת את השימוש ביחסי ההעברה הקבועים מראש לרצוי ונחוץ. כדאי רק להוסיף כי בחירת יחסי ההעברה מוזרה. שלושת הראשונים ארוכים מדי, עם פערים גדולים שלא לצורך, ואילו שלושת העליונים קרובים בהרבה.

הביצועים? נאותים, ומשתווים לאלה שמציעות מתחרות בעלות מנועים גדולים וחזקים יותר. הזינוק הראשוני מעט איטי, בעיקר בגלל יחס העברה ראשוני ארוך מדי, אבל אחר-כך הופך הקצב לטוב יותר. הנתונים הרשמיים מבטיחים 12.6 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 165 קמ"ש. צריכת הדלק הייתה טובה ועמדה במהלך המבחן על 9 ק"מ לליטר בנהיגה מאומצת, או 14 ק"מ לליטר בנסיעה רגועה. 

שאלה של היגוי

אין ספק כי ההחלטה לעבור להגה כוח חשמלי ב-99', הוכיחה כי פיאט וויתרה רשמית על חובבי ההגה. במקום זאת החליטה להביא לנו גאדג'ט עם שם קליט כמו "דואל-דרייב". במציאות מדובר בהגה בעל שני מצבים: "רגיל" לנסיעה מחוץ לעיר, "עירוני" להתניידות ברחובות הכרך. המעבר בין שני המצבים, כאן כמו בדגם הקודם, נעשה באמצעות מתג חשמלי.

אלא שלטעמנו, המצב הקליל באופן מוגזם שמיש רק בתמרוני חנייה. מאידך גם במצב הרגיל ההגה החשמלי מונע כל קשר בין ידי הנהג לגלגלים הקדמיים. אין תחושה, אין דיוק. וזה חבל, כי בשאר המרכיבים מציעה הפונטו התנהגות הולמת. סוליות גומי צנועות במידה 165/70 וחישוקי "14, מספקות אחיזה טובה, גם אם אינן נאלצות להתמודד עם כוח רב.

תת ההיגוי קיים, אך אינו מפריע יתר על המידה. פחות מצאה חן היא נטיית המרכב לרכון באופן מוגזם בפנייה, יחד עם חוסר יכולת שיכוך הולם בנסיעה מהירה. למרות שפיאט טוענים כי החליפו בולמי זעזועים, נוחות הנסיעה סבירה ולא יותר מכך. על שאון המנוע בתא הנוסעים היינו מוותרים, כמו-גם על עצבנות מיותרת של מערכת הבלימה בעיר, שמתחלפת באובדן עוצמה תחת עומס.

יתרון המחיר

עם תג-מחיר של 90,000 שקלים, הפונטו היא הסופר-מיני-אוטומטית הזולה בארץ, שניה רק לגרסת הדואל-לוג'יק (60 כ"ס) הזולה ממנה ב-5,000 שקלים. במחיר כזה, אפשר כמעט לסלוח לאבזור ממוצע, ולחסרונות בתחום הבטיחות עם שתי כריות אוויר בלבד, וללא משענות ראש מאחור. יש לפונטו גם יתרונות גדולים כמו מרחב פנים מרשים ומחיר תחרותי, וחסרונות נוספים כמו הגה רע.

כך שלמרות השינויים שעברה, התמונה הכוללת נותרה ללא שינוי. הסופר-מיני של פיאט תופסת מקום טוב, באמצע הקטגוריה הקטנה. ומי שמסוגל לשחרר עוד קצת חסכונות, ואינו חייב את המרחב, מוטב שיבחר באחת המובילות האירופאיות. אחרי הכל, הפונטו אינה מסוגלת לאיים עליהן כחבילה מודרנית הולמת.