פיאט אוליסה - כוח רב-לאומי

"מה, זה פיאט?" האוליסה הוא מאלה שמושכים שפע מבטים ושאלות, למרות שאינו יפה במיוחד. מוזר למראה, תהיה הגדרה נכונה יותר לרושם שמותיר הכלי, עם החרטום המוזר, סיפון כפול לפנסים הקדמיים ויחידות תאורה אחוריות בולטות למרחוק. הוא מגושם מעט, ודאי אינו סקסי או מסוגנן כמו הרנו אספאס ובכל זאת מושך תשומת לב. האם זה המראה, או שמא חוסר ההיכרות עם מיניוואן שנושא סמל פיאט? התשובה לא פשוטה. 

זה לא פיאט

כי הצצה למכללים המכאניים (מנועים ותיבות הילוכים למשל) והמתגים המוכרים ממכוניות צרפתיות, תספר שהוא יותר פיז'ו. ובתעודת הלידה כתוב צרפת ולא איטליה. וזאת כי האוליסה הוא חלק משיתוף הפעולה של פיז'ו-סיטרואן ופיאט במסגרתו אחראים הצרפתיים לפיתוח המיניוואן המוכר גם במדי פיז'ו (807), סיטרואן (C8) ולנצ'יה (פדרה) וגם לגרסאות המסחריות (סקודו, ג'אמפי). פיאט מצידה אחראית על פיתוח כלים מסחריים גדולים יותר.

משפחת מיניוואנים זו, שמיוצרת על אותו פס בוולנסיין (לא הרחק מהמפעל שעמל על הטויוטה יאריס) נחשפה לראשונה ב-94'. לפני שנתיים הוצגו הדגמים החדשים, שהתבססו על הפלטפורמה המקורית אך הציעו הבדלים משמעותיים יותר ביניהם. אשתקד פגשנו את האוליסה באיטליה, אך שער היורו - יחד עם עיכוב צרפתי אופייני בהצגת גרסאות אוטומטיות - עיכב את הנחיתה. וכך למרות האחריות הצרפתית מגיע קודם דווקא הדגם של פיאט. ולמרות שזה נשמע מוזר הוא מיניוואן אירופאי גדול ראשון בארץ.

בלגן מעוצב

נראה שההוראה שקיבלו מעצבי הפנים הייתה, "בכל מקום אפשרי הרכיבו משהו מקורי ומוזר". התוצאה היא כלי מיוחד אך מבלבל מבחינת הנדסת אנוש. זה מתחיל בכך שבסביבת הנהג מפוזרים בכיוונים שונים ארבעה צגים. המחוונים העיקריים, בצבע ירקרק בהיר ומראה ציורי ניצבים הרחק במרכז, כאשר נורות החיווי וההתראה - מדי המרחק, חיווי מצב הבורר ואפילו כיוון תאורת המחוונים - נמצאים למרבה הפלא מאחורי ההגה.

מתחת למחוונים נמצא מרכז מידע שהשפע שבו יכול להכריע כל נהג ממוצע. ובסיפון התחתון של סביבת הנהג, לצד בורר ההילוכים הגבוה והנוח, יש צג גדול של בקרת האקלים המפוצלת (ימין, שמאל, אחור). כך שהעין מתבלבלת, וראש נכנע למחשב שמשגר שפע אזהרות. וזו אגב הגרסה הפשוטה והעדיפה על מה שפגשנו באיטליה.

אבל למרות הבלגן הכל ארוז באריזה נעימה, מהודרת ושופעת אבזור. ורבים יאהבו את שלל המתגים, והפקדים שיוצרים אווירה עתידנית שתרשים את השכנים. גם המחוונים הייחודיים תורמים לתחושה כאשר הם ממוקמים בקשת עם פתחים. והשמשה הקדמית המשופעת הרחק מלפנים תורמת לאווירה המרווחת.

הנהג ייהנה לא רק ממושב נוח עם תנוחת נהיגה נעימה, אלא גם משפע תאים: תא כפפות רגיל, ושני תאים גבוהים עם כיסוי מרופד –אחד מאחורי ההגה ושני מול הנוסע. יש גם תא תחתי מקורר ומראה קטנה בתקרה לראות שהילדים מאחור לא מתפרעים. מראות הצד (שמתקפלות בכל דימום) לעומת זאת הן בעלות כיוון מוגבל משהו.

גם מאחור לא משעמם והנוסעים יכולים לשחק בתפעול בקרת האקלים, במגשים שבגב המושבים, בוילונות שבדלתות או בתאורת הפנים. השורה המרכזית מורכבת משלושה מושבים נפרדים שניתנים להזזה וכיוון. מאחור ניצב ברכב ההדגמה מושב לשלושה (תוספת של 5,000 שקל) במקום שני מושבים נפרדים. גם הוא ניתן להזזה לפנים כדי לשפר את החלל בתא המטען.

ואם כבר תא מטען, הרי שזה מציע נפח מצומצם יחסית, אם כי הזזת המושבים הופכת אותו לטוב משמעותית. חבל רק שהיא חושפת את המטען לעין כל, כי הכיסוי אינו מספק. בכל מקרה המרחב הפנימי טוב וגם מאחור ניתן להושיב מבוגרים. היתרון של האוליסה במצב כזה היא האפשרות להעמיס שמונה. הכניסה למושבים האחוריים נוחה, אך סגירת דלתות הצד מבפנים אינה קלה.  

משקל כבד

לאוליסה מנוע טורבו-דיזל מסילה משותפת בנפח 2.0 ליטר המוכר מפיז'ו, כך שלמרות הכיתוב JTD הוא בעצם HDI. ואולם בדרך מצרפת לישראל, הפסיד האוליסה שני כ"ס ו-2.1 קג"מ חשובים, זאת לעומת הגרסה הידנית. וזה לא מבשר טובות כאשר מדובר ברכב ששוקל 1,780 ק"ג ולא היה נמרץ במיוחד גם בגרסה משולשת הדוושות.

אין זה מפתיע אם כך שהאוליסה אינו זריז, וגם אם הוא מצליח לייצר ביצועים סבירים זה דורש יותר מדי מאמץ. תחושה זו לא מתאימה למיניוואן שנראה יוקרתי ומיוחד. בעיר הילוך ראשון קצר מסייע, כמו גם במישור שם ניתן - עם מעט סבלנות - לייצר מהירות סבירה ומעבר לכך, למרות שלנו נראתה מהירות מרבית של 168 קמ"ש אופטימית משהו. בעליות המצב בעייתי יותר וכל עקיפה דורשת תכנון.

הפעם אי אפשר להאשים בחוסר הפלפל את תיבת ההילוכים הצרפתית. היא אמנם עצלה ואינה חובבת הורדת הילוכים, אבל פריסת יחסי ההעברה סבירה - פשוט צריך יותר הילוכים או יותר כוח. נתון צריכת הדלק, 8 ק"מ לליטר, נאה לרכב כבד שבמשך חלק גדול מהנסיעה היה עמוס.

בעיר ובכפר

כאשר מדובר במוביל נוסעים, לנוחות הנסיעה משקל חשוב והיא מתבטאת בספיגת פגעי הכביש ובתנועת המרכב על ציר האורך, רגישות ידועה של כלים כאלה. בעיר מאמת האוליסה חשדות מהאספלט האיטלקי. הוא אינו נוח מספיק ונחבט על פני שיבושים רוחביים, או פסי האטה, אז גם נשמעים קרקושים.

ככל שהמהירות עולה הוא משתפר, והנוסעים מצידם לא דיווחו על הבדל מהותי ברמת הנוחות בין השורה האחורית למרכזית. מאידך, ריסון תנודות המרכב טובה לרכב מהקבוצה.

מבחינת התנהגות, מציע האוליסה יכולת נאה ואפילו מפתיעה. היציבות הכיוונית טובה ומופרעת רק במעט מרוח צד ומכבישים גליים. ההגה קל מדי ברגע הראשון, אך מקבל משקל נכון תחת עומס ובמהירויות גבוהות והאוליסה מגיב היטב לדרישות הנהג. הוא מסוגל לצלוח פניות בקצב מהיר, ללא הטרדה מוגזמת של הנוסעים ותוך שהוא מגיב היטב להרפיות מהמצערת.

אחיזת הכביש טובה למדי, ועם כל כך מעט כוח המגיע לגלגלים הקדמיים, נראית בקרת היציבות מיותרת משהו. הבלמים אינם מציעים נשיכה נחושה אך שמרו על כושר גם תחת עומס.

מחיר ותדמית

למרות הנדסת אנוש מבולבלת וביצועים פושרים ביחס למחיר, מתגלה האוליסה כמיניוואן מהודר, מרווח ומצויד, לבטח מהטובים בארץ. יש לו גם יתרון אפשרי במספר הנוסעים. מצד שני, עם תג מחיר העומד על 220,000 שקלים (225,000 לרכב ההדגמה), נראה האוליסה יקר באופן מוגזם.

המחיר הוא כנראה הסיבה שבפיז'ו-סיטרואן מתמהמהים בייבוא ה-C8 וה-807 וממתינים לראות כיצד יתקבל האוליסה. במקרה שלו הבעיה קשה אף יותר, ולו רק משום שמחירו כמעט כפול מכל מה שפיאט מוכרת בארץ.

גם מול המתחרים המצב לא ברור. למזלו של האוליסה, אינו מתמודד בארץ באספאס האלגנטי, אלא בלוגמי סולר קוריאניים - אין ספק שהוא מושך, מיוחד ומצויד מהם. אפילו הביצועים אינם בעייתיים בהשוואה. הבעיה היא שוב המחיר, שהינו יקר יותר משמעותית עם פער של כ-40,000 שקלים.