"יזהר שיחק אותה בגדול"

"אהבה - היא מילה יפה, היא תפילה יפה, היא שפה. אהבה - היא אלי טובה, היא תמיד תתגבר ובשפת אהבה נדבר!". כך שר יזהר כהן במוצ"ש, על במת ה"פלה דה-קונגרס" בפאריס, ושפת האהבה עלתה כתפילה באוזניהם של מאות מיליונים שאינם יודעים מילה אחת עברית. חברי המושבעים ב-19 מדינות אירופיות קיבלו את תפילתו של יזהר כהן - וזיכו את ישראל במקום הראשון בתחרות האירווזיון 1978.

באותם רגעים של מתח, עם תחילת ספירת הקולות, המו מיליוני לבבות בקצב אחיד. ליבותיהם של צופים בישראל, ברחבי העולם ובעיקר של הישראלים באולם רחב הידיים, בלב פאריס, שם התקיימה התחרות. הם הלמו לקצב הבהוב לוח התוצאות, שהוביל את שמה של ישראל קדימה - אל המקום הראשון. כבר לאחר מחצית הדרך, היה ברור שאפילו בלגיה לא תצליחו לגנוב את הבכורה מישראל. העין נצמדה אל המסך הקטן - כאילו כדי לעצור את שאר המתחרות ולהעניק ליזהר כהן וללהקתו את ההזדמנות להעפיל אל הפסגה ללא הפרעה.

עיתונאים רבים שעקבו אחר התחרות באמצעות מסכי הטלוויזיה שבאולם העיתונות - ניגשו לברך את עמיתיהם הישראלים כבר במחצית הדירוג. "בשנה הבאה בירושלים", איחלו להם, וכאילו שבה ברכה זו והתמלאה רוח חדשה, בחג הפסח תשל"ח. עיתונאים רבים שלא ציפו לתוצאה שכזו, מצאו עצמם לפתע חסרי מידע מספיק על הזמר הישראלי ועל להקת הליווי שלו - והם התרוצצו בין חברי המשלחת הישראלית, בניסיון לדלות מעט יותר פרטים.

בעיקר רצו לדעת האם ישראל תנצל את זכותה לקיים את תחרות האירוויזיון בבירתה, בשנה הבאה. מנכ"ל רשות השידור, יצחק לבני, שהיה במקום, השיב: "אני לא מניח שניתן להזדמנות כזו לחמוק מבין האצבעות. יש לנו קצת בעיות של ציוד לשידור בצבע וקצת בעיות בהשגת תקציב - אבל יש לנו שנה שלמה להתגבר על כל אלה...".

זו השנה השישית שישראל משתתפת בתחרות הזמר היוקרתית של אירופה, והפעם הייתה הרגשה כבר מההתחלה, שהצעדים נעשים בכובד ראש ובתשומת לב רבה. במשך חמש שנים נקבעו השיר לאירוויזיון והזמר שישיר אותו - על-ידי ועדה של אנשי רדיו, מוסיקאים ועיתונאים, שהטילו איפול כמעט מוחלט על שיקוליהם. התוצאה הייתה: מסע רינונים וביקורות על רמת השירים והזמרים.

השנה הוחלט לשנות את נוהל בחירת השיר. סיכוי שווה נפתח, למלחינים ולפזמונאים מקצועיים וחובבים. מתוך מבחר השירים שנשלחו בחרה ועדה את 12 הטובים ביותר - ואלה הושמעו בפסטיבל הזמר הישראלי, שהוסט ממקומו הקבוע ביום העצמאות, לתחילת חודש פברואר. כך - על-פי טעמם של מצביעים באולם תיאטרון ירושלים וצופי טלוויזיה בחמש נקודות ברחבי הארץ - נקבע השיר שהגיע למקום הראשון והוא שנשלח לייצג אותנו בתחרות האירוויזיון.

"א.ב.ני.בי". השיר שכתבו אהוד מנור ונורית הירש ושהושר בפי יזהר כהן וחברי הליווי שלו, "אלף בית" - עבר מהמורות רבות עד שייצב את עצמו בראש הדירוג בפסטיבל בירושלים. אולם השערוריות שככו במהירות וככל ששמענו אותו יותר מעל גלי האתר - כן שוכנענו כי אכן הוא הבחירה הנכונה להתמודד עם הזמר האירופי. אבל מי חלם שיזכה במקום הראשון בתחרות הסופית?

הטלוויזיה הישראלית גילתה שוב את קופתה הריקה, כאשר התחילו לדבר על מימון נסיעתם של יזהר וחברי להקתו לפאריס. אמרגנו של יזהר, שלמה צמח, אמר לחברי להקת הליווי לפני פסטיבל הזמר בירושלים: אם תעשו הכל כדי לזכות במקום הראשון - אני מממן את נסיעתכם לפאריס! הייתה זו, אולי, יותר משאלת-לב ספונטאנית , ששלמה לא תיאר לעצמו שתתממש. אולם כאשר יזהר וחברי להקתו אכן הגיעו למקום הראשון - עמד שלמה בהבטחתו.

מה יהיה, אם כך, בשנה הבאה? האם תצליח הטלוויזיה הישראלית לעמוד במעמסה הכספית (לצרפתים עלתה ההפקה מיליון וחצי דולאר) הכרוכה בהפקת התחרות? או שמא תאחז בכמה תקדימים בהם ויתרו מדינות זוכות על האפשרות לארח את התחרות בתחומן והעבירו את הכבוד למדינה אחרת?

ההיסטוריה של 23 תחרויות אירוויזיון יודעת רק שני מיקרים בולטים כאלה. האחד היה בשבת 1971, כאשר סברין, נציגת מונקו, זכתה במקום הראשון בתחרות שהתקיימה בדבלין שבאירלנד. מונקו התנצלה, בטענה כי אין לה אולם מתאים לעריכת תחרות כה גדולה - והתחרות הבאה התקיימה בסקוטלנד. מיקרה שני, אירע שנה לאחר מכן. באותה תחרות בסקוטלנד, זכתה לוקסמבורג במקרם הראשון בזכותה של ויקי ליאנדריס. היא ארחה את התחרות בבירתה (אז השתתפה ישראל בפעם הראשונה, עם אילנית) - אולם כאשר התברר כי זכתה פעם נוספת במקום הראשון הודיעה כי לא תוכל לעמוד בנטל הכספי שנתיים ברציפות - והתחרות הבאה התקיימה באנגליה.

העיתונאים הזרים שהגיעו השנה לתחרות סרבו כלל לחשוב על אפשרות שישראל תוותר על זכיתה. במבצע סיקור ביקורו של הנשיא סאדאת - אמרו - הוכחתם לאו"ם כיצד אתם מסוגלים להקים מרכז תישדורת בינלאומי, תוך ימים ספורים. האם שנה לא תספיק לכם להכין את תחרות הארווויזיון? לרבים מהעיתונאים הוותיקים המכסים את התחרות - זהו חלום ישן לבקר בישראל ולא אחת הביעו באוזניהם של חברי המשלחות הישראליות, את התיקווה ש"בשנה הבאה נוכל לבלות תחת השמש של ישראל"...

לא היה ספק במוצאי-שבת - גם לפני התחרות ועוד יותר בסיימה - כי הגאווה הלאומית של יזהר כהן ושל חברי להקתו, עמדה הרבה מעבר להישג האישי. "מובן שחשבתי על השיר כשעמדתי על הבימה", אמר יזהר, "אבל יותר מכל ניסיתי לדמיין לעצמי מה חושבים כעת בארץ? כמה אנשים רואים אותי ומצפים שאביא את הפרס הראשון? החברים, ההורים בבית. אם היה משהו שהחזיק אותי על הרגלים לאחר ימים ארוכים של חזרות - היתה זו רק האחריות הגדולה שהרגשתי. אחריות לאנשים שתלו בי תקוות ולאלה שבחרו בי לייצג את ישראל בתחרות בינלאומית...".

כאשר נגרר מאולם ההופעה אל חדר הצילום, חיפש יזהר את חברי המישלחת מסביב, "אני לא יכול יותר..." מילמל, "אני משתגע. שמישהו יצלצל לארץ וישמע מה קורה שם. אני רוצה לדעת איך קיבלו אותי? אני לא יכול להחזיק מעמד במתח הזה...". אבל איש לא יכול היה להושיט לו יד לעזרה. המצלמות הבזיקו, כשהצלמים עושים הכל להשיג עמדת צילום טובה ייתר, בדוחק הרב, שרבים לא זוכרים כמותו בתחרויות של השנים האחרונות - נקרעו בגדים, נפלו מצלמות, ניתקו שעונים, והבזקי מצלמות המשיכו להכות על פניהם של יזהר וחברי להקתו.

"להרים את הראש! לחייך! להביט למצלמות! להרים ידיים! לנופף בפרס!" צעקו הצלמים מכל עבר. נורית הירש ואהוד מנור, שהשתופפו בחזית, חשפו את מדליית הזהב שלהם, שהחזירו את הבזקי המצלמות. "אני לא יכולה יותר", קבלה אחת מבנות הלהקה. "הלחיים כבר כואבות לי מרוב חיוכים...". במהומה הגדולה היתה נורית הירש, מלחינת הפיזמון, שמורת טבע של שקט נפשי. אולי משום שטרם הספיקה לעכל את ההישג האישי הגדול שלה. "אני קיוויתי שנהיה במקום השלישי", אמרה מי שכתבה את השיר הישראלי הראשון לתחרות הארווויזיון, "אי-שם", אותו שרה אילנית בשנת 1973 בלוכסמבורג, וזכתה אז במקום הרביעי, "אבל התרגשתי כשראיתי שמדינות שאין לנו כל קשר קרוב אתן, מעניקות לנו המון נקודות...".

אהוד מנור, שותף כתיבה קבוע של נורית הירש, הסכים לכל מלה שיצאה מפיה. הרגשתם היתה משותפת. אולי משום שהם רגילים יעבוד זה עם זו משך שנים כה רבות ומחשבותיהם, חוויותיהם ורגשותיהם פועלים על אפיק דומה. "ההרגשה הנהדרת ביותר", אמר אהוד, "לראות איך למרות הכל, כשבא שיר שאי-אפשר לעמוד בפניו - נזרקת הפוליטיקה הצידה!".

(הכתבה פורסמה ב-27.4.78 במוסף "7 ימים")

מאז ועד היום

• לאחר הזכייה באירוויזיון ניסה כהן לפתח קריירה בינלאומית, אך נכשל.
• ב-1985 הוא ניסה לשוב למסלול ההצלחה וייצג את ישראל עם "עולה עולה" באירוויזיון - וסיים במקום החמישי.
• הזמר אדם היה אחד ממלוויו בקדם - אז עוד תחת שמו האמיתי - חיים כהן.
• הוא הופיע עוד פעמיים בקדם אירווזיון - ב-1987 עם אחותו ורדינה והשיר "מוזיקה היא נשיקה לנצח", וב-1996 עם השיר "אלפיים" - בשתי הפעמים לא זכה.
• הוא כבר בן 53.
• הוא הוציא עד היום בסך הכל ארבעה אלבומים מקוריים - ומספר אוספים, כולל "אגדה ישראלי", אלבום משולש שייצא ב-2000 ובו קלאסיקות ישראליות.
•  עברי לידר בחר ב"אבניבי" כ"שיר הכי ישראלי" בפרוייקט של ynet והסביר: "כשהייתי קטן מאוד אהבתי גם את השיר וגם את יזהר כהן. כשהוא ניצח באירוויזיון היתה שמחה גדולה, וכמי שאין לו ממש שורשים ישראליים, 'אבניבי' תמיד מחזיר אותי הנה".
• הזמר "קוב" חידש בתקליטו שיצא בשנה שעברה את "אבניבי" בגרסה שקטה ומיוסרת שזכתה להשמעות נאות ברדיו.