עמק יזרעאל מלמעלה ומלמטה
בירוק העז של עמק יזרעאל מצטלבים אתרי תיירות צעירים ומזמינים עם ימי הבראשית של המפעל הציוני. טיול שהתחיל בשמיים, התחפר מתחת לאדמה ונסגר עם ארוחת בשרים. נומה עמק?
החורף שיחרר רמזים ראשונים של פרישה ואנחנו יצאנו לראות את העמק. כשהוגים אותו עם ה' הידיעה, מיד מבינים שלא מדובר בעמק החולה וגם לא בעמק בית-שאן. ה-עמק יש רק אחד, זה שזכה לתיאורים הפואטיים הרבים ביותר בספרות ובשירה העברית, זה ששמו היפה מעיד עליו שהאל עצמו זורע את אדמתו ומברך את יבולו.
נוסעים שהגיעו לארץ ישראל תמיד השתוממו מיופיו ופוריותו של עמק יזרעאל. אחד מהם, סטפן מגומפנברג, כתב בשנת 1449: "העמק היה כל-כך משעשע בעציו, בעליו ובדשאיו, שאין לתארו בכתב... בכל אשר נסענו השתרעו כרי מרעה ואחו בשלל צבעי פרחים שאין להעלותם בדמיון... אף העצים עמדו במלוא פריחתם". אין ספק שהתייר המשתאה עבר כאן בעונת האביב.
וזה בדיוק היה המראה הראשון שהתגלה לעינינו בעת שהמשכנו לנסוע מצומת מגידו לעבר המנחת בו יושב בית הספר מגידו תעופה. בלב העמק, בין עצי אקליפטוס, נפרש כר מרהיב של כלניות בשלל צבעים - אדום, סגול ולבן. אני יודע שהסגרתי עכשיו סוד אזורי ידוע, אבל למה לא לחלק את היופי בין כולם.
