בולגריה, משהו שונה לגמרי
אף מלה על וארנה ובקושי משפט וחצי על סופיה הסואנת. מסע חוצה הרים וכפרים בקרביים של מדינת הבלקן המסעירה עם המונטגו הישנה של הדוד זסקו. תחילתה של ידידות מופלאה
אם מישהו היה אומר לי שבאביב אגיע לבולגריה, הייתי שולחת אותו לכתוב עתידות ל'בזוקה'. אין דבר שהיה נשמע לי מופרך מזה, כי כשאני כבר עולה על מטוס, הוא תמיד נוחת ברומא. אז מה בדיוק השתבש הפעם? את ההסבר היחיד למחדל אפשר לתלות באימרתו המפורסמת של ג'ון לנון, "החיים קורים כשאנחנו עסוקים בתיכנון דברים אחרים".
וכך מצאתי את עצמי בסופיה, בירת בולגריה, סביב ז'נסקי פאזאר, הוא שוק הנשים, דבוקה לבולגרי, אוכלת באניצה (בורקס בגודל מחברת) ובוהה בעשרות אנשים שמסתובבים בשוק וקונים מרצונם החופשי צרורות של בצל ירוק. תוך כדי שיטוט, נזכרתי במשימות שהתחייבתי לבצע בבולגריה: לאכול סלט שופסקה, לטעום יוגורט אמיתי מחלב כבשים, ולשתות משקה משונה בשם 'בוזה' (טעים כמו שזה נשמע).
אחרי כמה ימים בסופיה והיכרות קצרה עם האוסטין מונטגו הישנה שקיבלנו מהדוד זסקו, יצאנו לתור את אזוריה ההרריים של המדינה.
