הקיפוד הכחול חוזר
סגה מחזירה למסך את סוניק - קיפוד זריז ועצבני. מהנה אבל לא מתוחכם
בתחילת שנות התשעים, עוד לפני שלארה קרופט עסקה בשוד קברים וגורדון פרימן חיסל חייזרים, גיבורי משחקי הווידאו היו מסובכים פחות, שריריים פחות ובעיקר הרבה פחות אלימים. גיבור משחקי הווידאו הפופולרי ביותר היה בכלל אינסטלטור איטלקי וגוץ, מריו שמו.
התשובה של חברת סגה למריו (של נינטנדו) הייתה סוניק - קיפוד כחול, שהיה מסוגל להגיע למהירויות שטרם נראו בעולם משחקי הווידאו. מאז עברו כמה שנים, סוניק אומנם עדיין לא איבד שום דבר ממהירותו, אבל לפעמים לא לגמרי ברור לאן הוא רץ.
עלילת המשחק נשארה תקועה אי שם בשנות התשעים. אויבו המושבע של סוניק, ד"ר רובוטניק, חוזר, והפעם הוא מביא איתו חבר מסתורי במיוחד. ביחד הם שוב ינסו להשתלט על העולם, וסוניק שוב ינסה לעצור אותם, בפעם המי יודע כמה. זה לא בדיוק דוסטוייבסקי, אבל בשביל משחק מחשב שהגיבור שלו הוא קיפוד כחול, אני מניח שזה היה יכול להיות יותר גרוע.
צורת המשחק נשארה נאמנה למשחקי סוניק הקודמים. רצים מהר מאוד, מנסים לאסוף כמה שיותר טבעות מוזהבות וקופצים לאויבים על הראש. הסביבות התלת מימדיות מאפשרות הרבה יותר חופש ודרכים אלטרנטיביות מן המשחקים הדו מימדיים, שאיתם התחיל סוניק את הקריירה שלו. חבל רק, שהמצלמה נשארת לפעמים רחוק מדי מגיבורנו הזריז, במיוחד כשהוא עובר פינה או מזנק ממקפצה גבוהה במיוחד.
צבעוני ומהנה
במהלך המשחק תזכו לפגוש את חבריו של סוניק. ואם סוניק הוא הדמות המהירה ביותר - לדמויות האחרות יש יכולות משלהן, כמו היכולת לעוף או לנתץ חפצים.
דווקא בתחום הגרפיקה סוניק מתחיל כבר להראות את סימני הגיל. Sonic DX הוא משחק מהיר מאוד וצבעוני מאוד, והתוצאה מרשימה. אבל כל פעם שהמשחק מאט קצת את הקצב המטורף שלו, אפשר לראות שהמהירות הזאת באה על חשבון פרטים או אפילו טקסטורות סבירות.
בסופו של דבר, Sonic DX הוא בדיוק מה שאפשר היה לצפות ממשחק של סוניק: מהיר, צבעוני, פשטני, ילדותי, אבל עדיין מהנה.
שיווק: הד ארצי.
מחיר: 139 שקל.
דרישות מערכת: פנטיום 600 מגהרץ, 128 מגהבייט זיכרון פנימי, כרטיס מסך בעל 16 מגהבייט לפחות, 700 מגהבייט פנויים בדיסק הקשיח.
לפנייה לכתב/ת 
סוניק. עלילה משנות התשעים
מומלצים
