התמכרויות: אתם שאלתם, הפסיכיאטר השיב
האם התמכרות לקפה מסוכנת? כיצד מטפלים בקניות כפייתיות, והאם באמת קיימת התמכרות לאינטרנט? ד"ר זיו כרמל, פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש "שלוותה" השיב לכם בפורום התמכרויות
אני שותה כ-6-7 כוסות קפה ביום. האם אין סכנה בהתמכרות לקפאין?
קפאין הוא חומר הנצרך באופן שיגרתי על ידי מרבית אוכלוסיית הבוגרים בתרבותנו, באופנים שונים (קפה, תה, וכו'), לעתים בכמויות גדולות. בהחלט יש לו פוטנציאל ליצירת תלות, הבאה לידי ביטוי- בין השאר- בתופעות אותן אתה מתאר.
הבעייתיות ה"בריאותית" עם צריכת קפאין מוגברת ניתנת להתייחסות הן בפן הגופני (עלול לגרום לעליה בלחץ הדם, דופק מואץ והפרעות בקצב הלב, עליה בחומציות הקיבה עם צרבת וסיכון בהתפתחות כיב הקשורים בה כמו כן הופיעו בעבר בספרות איזכורים למחלות שונות כמו סרטן הלבלב וסכרת שבעבר סברו שצריכת קפאין מגבירה את הסיכון ללקות בהן, אך סכנות אלה לא אומתו לאשורן). בפן ה"נפשי" עשויה צריכה מוגברת של קפאין להגביר את הסיכון להפרעות חרדה ולהפרעות בשינה.
נראה ששכיחותן של הפרעות משמעותיות כאלה היא קטנה, אולם בהתחשב בשימוש הנרחב בקפאין באוכלוסיה- אפילו הפרעה "קלה" ולא שכיחה הקשורה בשימוש בקפאין היא בעלת משמעות ברמת האוכלוסיה.
ספציפית לשאלתך, הפחתה בצריכת הקפאין חשוב שתיעשה באופן הדרגתי ותוך מציאת חלופות מספקות; אם בפעילות גופנית, שינוי יזום בהרגלי הצריכה של קפה (החלפה של חלק מהקפה אותו אתה צורך במשקאות נטולי קפאין למיניהם, בהתאם לטעמך האישי ואולי אף טכניקות הרפיה, בהתחשב בלחץ בו אתה נתון בחייך ובעבודתך. הפסקה מוחלטת של שימוש בקפאין נראית בעיני לא ישימה ולא הכרחית- כדאי שוב לזכור, שרוב האוכלוסיה צורך קפאין במדה כזו או אחרת ולא נראה שרוב האוכלוסיה סובלת מבעיות בריאותיות קשות בעקבות זאת.
האם אפשר לטפל בהפרעה קנייתית כפייתית?
ד"ר שמואל קרון, השיב: למרבית הצער לא ניתן למצוא הרבה חומר בנושא, וכמעט שאין נתונים מחקריים בנושא.
עבודה מעניינית פורסמה הקיץ ע"י המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד: קבוצה של 24 מטופלים אשר קיבלו citalopram (המוכר בארץ בשם ציפרמיל) עם תוצאות טובות. באתר של אוניברסיטת אינדיאנה מצוי הסבר כללי ועצות התנהגותיות שונות, וכן מצאתי באמאזון כמה ספרים בנושא אך קשה לי להמליץ על איזה מהם במיוחד.
לפי נסיוני, הטיפול בהפרעת קניות אימפולסיביות (או קניות כפייתיות כפי שהתופעה מכונה לעיתים) צריך להתייחס למספר מרכיבים, ואין להסתפק בטיפול תרופתי או התנהגותי בלבד. יש צורך לערוך איבחון מעמיק, ולברר האם אין גורמי רקע נוספים לבעיה (למשל: הפרעה ביפולרית או ציקלוטימיות, הפרעות בשליטה על דחפים, התמכרויות ועוד).
יש לי חבר שאני מרגיש שפשוט התמכרתי איליו, מצד אחד אני מאוד אוהב אותו. והוא טוען לי גם שהוא אוהב אותי, אבל אני מרגיש זלזול ממנו , ולפעמים הוא אחלה, ולפעמים אני לא יודע. למשל אנחנו קובעים להיפגש , והוא מבריז. אני בעצם מבולבל, כל הזמן חושב עליו. מה לעשות?
לי זה לא נשמע כמו "התמכרות" אלא כמו מה שקורה בקשר עם אדם משמעותי, אהבה אולי. יש כאן, מן הסתם, רגשות וצרכים שהם לגמרי שלך, מרכיבים אחרים שהם לגמרי שלו והקשר שלכם שמהווה מפגש בין שני העולמות הפנימיים והרגשיים של שניכם. זה בטח יכול לבלבל, לכאוב לפעמים, ופעמים אחרות להביא אושר גדול... כל זה תלוי בכל כך הרבה גורמים שאני לא בטוח שמישהו בעולם הזה יודע להגדיר את כולם ואת החוקיות שלהם (אם יש כזאת בכלל). נסה להבין- בעצמך או בעזרת חבר/ה או מטפל- מה הרגשות שלך כלפיו, נסה לברר איתו איך הוא חש כלפיך, ואולי עם ההבנה ושיפוץ התקשורת ביניכם, אם צריך, יצמח לשניכם משהו יפה מזה... ממש לא התמכרות...
אני נכה, מרותק לכסא גלגלים, ומכור למחשב. אני לא רגוע, אם אני לא מבלה 13 עד 17 שעות ביממה מול המחשב. מה עושים?
מתיאורך, אני מבין שה"התמכרות למחשב" החלה אצלך כאשר היית מוגבל ומבודד, ולמעשה היווה המחשב העיסוק העיקרי שלך ונתיב עיקרי לקשר עם העולם. אם הבנתי נכון- מאז השתנו דברים; יש לך חברים, משפחה, הם מודאגים ואתה מודאג. ייתכן שכצעד ראשון יועיל לך להגדיר במפורט מהם הדברים ב"התמכרות" זו שמביאים לך הקלה/תועלת ומהם הדברים שגורמים לך נזק.
בשלב השני, לאחר הגדרת המרכיבים השונים, תוכל לבנות תכנית לשינוי- שינוי שמן הסתם לא יהיה קל, אך אם המסקנה בשלב הראשון, של הגדרת הבעיות, תהיה שהנזק שנגרם לחייך מההרגל רב על התועלת- יהיה לך ברור, לפחות הגיונית, שהמאמץ ראוי.
סביר שבתוך תהליך כזה, ולאחר שתבין טוב יותר את מרכיביה השונים של הבעיה, תוכל להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי על מנת לסייע לך בתהליך שהוא, כאמור, מורכב ולא קל אך בהחלט עשוי להביא למהפך בחייך. כחלק מתהליך השינוי, וזאת כפי שהוזכר לא אחת בפורום לגבי התמכרויות ומצבי תלות שונים, חשוב למצוא תחליפים להרגל; מציאת עיסוקים חליפיים, הגדרת סדר יום, מציאת תוכן לחלל שייווצר עם ההפחתה בהרגל הבעייתי.
אני מכורה לתרופות, לוקחת ביום 6-8 כדורי קודאקמול, ולפעמים אפילו יותר. מה לעשות?
אולי, בשלב ראשון, כדאי שתבצעי רישום של הכדורים שאת נוטלת. מתי נטלת, כמה כדורים, ההרגשה והמחשבות שקדמו לנטילת הכדור, וההרגשה והמחשבות בעקבות הנטילה. בהמשך, ועל בסיס "יומן" זה, ניתן יהיה לגבש- לבד או בעזרת מטפל- טכניקות להתמודדות עם הצורך בנטילת הכדור ועם הגורמים שלוקחים חלק בהתהוות צורך זה, ובאופן מאוד מאוד הדרגתי להפחית בצריכת התרופה תוך יישום דרכי התמודדות חליפיות עם המצבים המעודדים נטילת כדור.
אני בן 19, ואני משוכנע שהתמכרתי להימורי טוטו. פעם הייתי ממלא פעם בשבוע שבועיים בעשר שקל בכיף. בחודשים האחרונים שמתי לב שאני כל הזמן חושב על זה, מתכנן על מה להמר. ואני מהמר פעם ביום יומיים סכומים של 10-30 ש"ח. אני מפסיד בשבוע 80-90 שקל, ויותר גרוע אני מבזבז מלא זמן ומסתיר את זה מבני משפחתי. איך אני יכול להפסיק להמר?
עצם המודעות שלך לכך שהרגלי ההימור שלך והשינויים בהם עלולים להוות בעיה- היא בפני עצמה מהווה גורם חשוב ביותר בהתמודדות עם הבעיה בהווה ובעתיד.
על פי הספרות הרפואית, אנשים רבים הסובלים מבעיית הימורים לוקים במקביל גם בהפרעות נוספות (קווי אישיות מסויימים, הפרעות בהסתגלות, שימוש מופרז בחומרים שונים וכמובן הפרעות במצב הרוח); לפיכך חשוב לאפיין את בעייתך בגישה רחבה ומעמיקה ולנסות ולהבין את הגורמים הלוקחים חלק בהפרעה אצלך. באשר לטיפול- פרט לטיפול פסיכולוגי בגישות שונות וקבוצות תמיכה (המהוות מרכיב חשוב בטיפול) מתפרסמים בספרות, מדי פעם, דיווחים על תרופות מסויימות שעשויות להפחית את הדחף להמר ולאפשר למטופל יותר שליטה בהתנהלותו. בין התרופות שנמצאו כבעלות יעילות היו תרופות מקבוצת SSRI (כמו פבוקסיל), מייצבי מצב רוח, תרופות הבולמות פעילות של אופיאטים. ושוב- לפני בחירת גישה טיפולית חשוב לברר ולנסות לעמוד על אופי ומהות הבעיה אצלך- בעזרת מטפל.
בעלי בן 40, מכור לכדורי שינה. אני מאוד מודאגת מצריכת הכדורים המופרזת, כי על חלקם קיים איסור להשתמש יותר משבועיים. האם אין איסור על רופא משפחה לרשום כדורים אלה לאורך שנים?
נראה כי דאגתך בהחלט מוצדקת. מה שאת מתארת בהחלט נשמע כמצב של תלות בתרופות הללו, והשילוב עם אלכוהול עלול להיות מסוכן. לאחר שימוש רב שנים בתרופות מבין אלה שציינת, גמילה חייבת להיות הדרגתית מאוד ותחת פיקוח רפואי בשל הסכנה לתסמונת גמילה מסכנת חיים. מעבר לכך- חשוב להבין גם מדוע בעלך זקוק מלכתחילה לתרופות הללו. להערכתי, על סמך תיאורך, בדיקה וייעוץ פסיכיאטרי חיוניים. לאחר בדיקה כזו יהיה ניתן לשקול דרכי טיפול אפשריות.
לגבי חוק שיאסור על רופאי המשפחה לתת כדורים אלה- בעייתי ביותר. הפחתה או הפסקה חדה ולא מבוקרת של מתן התרופה- מסוכנת, כאמור. אי מתן התרופות על ידי רופא המשפחה עלול לגרור את האדם לחפש את הכדורים או תחליף להם במקומות אחרים או, למשל, לצרוך יותר אלכוהול. לעתים קרובות המטופל מפעיל לחץ עצום על רופא המשפחה שבהיעדר מענה אחר לבעיית השינה- נענה ללחץ זה. לסיכום- פנו לבדיקה פסיכיאטרית.
יש לי פחד מלהתחיל עם נשים, מה שמביא אותי לקבל שירותי מין אצל יצאניות, בתדירות גבוהה. איך אני יכול לצאת מזה?
האם נראה בעיניך שהבעיה העיקרית ממנה אתה סובל היא "התמכרות למין בכסף"? או שאולי, הקושי האמיתי הוא ביצירת קשר אינטימי בכלל והפורקן המיני אצל נערות ליווי הוא רק סימפטום? ובהקשר זה, יש להבין, בין השאר, גם, מה משמעות ה"פורקן המיני" עבורך- למרות שעניין ה"פורקן" נשמע טריוויאלי לרובנו, הרי שהוא טומן בחובו מגוון רחב של מרכיבים נפשיים (צורך ב"כיבושים", מעין "הוכחות" חוזרות ונישנות לגבי גבריותך וכו').
שים לב, האמירות כלליות- איני מכיר אותך ואת מורכבותך, והדברים בהכרח שונים בין אדם לאדם. לאור זאת, נראה לי שהייתי ממליץ מאוד- אף שזה נשמע אולי נדוש- לפנות לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר על מנת לברר לעצמך את אותם חלקים במורכבות האישית שלך החוסמים אותך מיצירת קשר אינטימי משמעותי ומותירים בידך את ה"התמכרות למין בתשלום", ובהמשך- כיצד ניתן למצוא אלטרנטיבות "מתקנות" שישפרו את איכות חייך.
לגבי אופי טיפול- מן הסתם כדאי לבחור אותו בהתאם לאישיותך ולצרכיך; דווקא טיפול ב"סרוגייט" מכוון להפרעות מיניות מסוג שלא נראה מתיאורך שמהן אתה סובל. אבל- טיפולים פסיכותרפויטיים שונים,(וזה לאו דווקא אומר לשבת על הספה ולדבר... ישנם טיפולים בעזרת אמצעים של אמנות, פסיכודרמה ועוד כהנה וכהנה גישות).
עוד שאלות? היכנסו לקהילת בריאות הנפש
