קורונה בעולם

37 שנים עברו, אך ה"ליברטי" מסרבת לטבוע

בספר שפירסם אשתקד טוען העיתונאי הבריטי פיטר הונאם: התקפה ישראלית על ספינת ביון אמריקנית במלחמת ששת הימים הייתה למעשה מזימה אמריקנית-ישראלית, שנועדה לספק לארה"ב עילה להתערב במלחמה ולפגוע במשטרו של נאצר, ידידה הנאמן של בריה"מ במזרח התיכון

נועה רזפורסם: 05.06.04 , 18:54

העיתונאי פיטר הונאם ("סנדיי טיימס") שחשף את פרשת מרדכי ואנונו, לא שקט על שמריו, בזמן שואנונו שהה בכלא בישראל. לפני שנה הוא פירסם ספר על אחת הפרשיות הכאובות ביותר בתולדות צה"ל: הטבעת ספינת הצי האמריקנית "ליברטי" במהלך מלחמת ששת הימים, שפרצה בדיוק לפני 37 שנה.

ב-8 ביוני 1967, היום הרביעי למלחמה, תקפו מטוסים של חיל האוויר הישראלי וספינות טורפדו של חיל הים את ספינת הביון, ששייטה במים בינלאומיים ליד על-עריש, ועקבה אחר המלחמה באמצעות ציוד ההאזנה שלה. במשך 75 דקות ניסו אנשי הצוות שעל הסיפון להילחם על חייהם, אולם כשהתפזר העשן התבררה התמונה העגומה: מתוך 294 אמריקנים שהיו על הסיפון, נהרגו 34 ונפצעו 172.

הפרשה הביכה מאוד את ישראל, שמיהרה להודות בטעות, ולהתנצל על התקרית. ההסבר הרשמי היה שבערפל הקרב ששרר, לא זיהו המטוסים והספינות הישראליות את כלי השייט האמריקני כספינה ידידותית, וסברו שמדובר בספינה מצרית. גם ועדה אמריקנית שחקרה את הפרשה הגיעה למסקנה דומה: הישראלים הטביעו את הספינה, אך זו היתה טעות בזיהוי.

הונאם: מזימה אמריקנית-ישראלית

בספרו "מבצע ציאניד: כיצד הטבעת הליברטי כמעט וגרמה למלחמת עולם שלישית", הונאם אינו מתווכח עם האחריות הישראלית למעשה. אולם הוא טוען שלא מדובר היה בטעות בזיהוי, אלא במזימה אמריקנית-ישראלית, שנועדה לספק לאמריקנים עילה להתערב במלחמה, ולפגוע במשטרו של שליט מצרים, גאמל עבד אל-נאצר, שהיה בן ברית נאמן של ברית המועצות במזרח התיכון.

הונאם מסביר שעל מנת לקבל את התיאוריה הישראלית אודות נסיבות המקרה, זו שלאחר מכן אומצה על ידי האמריקנים עצמם, יש להאמין במספר עובדות מטרידות במיוחד. כך למשל צריך להאמין שהטייסים המיומנים של צה"ל התבלבלו בין ספינה אמריקנית משוכללת וחדישה, השוקלת מאות טונות, ושעל סיפונה מתנוסס דגל ארה"ב - ובין ספינה מצרית מיושנת.

עובדה נוספת שהונאם מוצא קשה לעיכול היא העובדה שאנשי הצוות של הספינה אותתו לדבריהם לישראלים לפני שפתחו באש, אך ההתקפה לא בוטלה.

דייויד לואיס, אחד מאנשי הצוות, טען אשתקד בראיון בארה"ב שישראל הייתה חייבת להבין שמדובר בספינה אמריקנית, משום שעל התורן התנוסס דגל ארה"ב. לדבריו, המטוסים חוררו במקלעיהם את הדגל, וגם כשאנשי הספינה הניפו במקומו דגל אחר, גדול יותר - הישראלים לא נצרו את נשקם. "אף חייל מאומן לא יכול להיות כה חסר כישורים", אמר לואיס בהתייחסו לטייסים הישראלים.

אחרי ההתקפה שבו המטוסים הישראלים ליעף נוסף מעל הספינה ושאלו את אנשי הצוות אם הם צריכים סיוע. הניצולים טענו שבשלב זה כל כך זעמו על הישראלים שתקפו אותם, שסירבו לענות להם. כמו כן הם התעלמו מפניותיו של הנספח הימי בשגרירות האמריקנית בתל אביב, ששמע על ההתקפה ומיהר להתקשר אליהם באלחוט.

בהסתמכו על עדויות אלה, טוען הונאם, כי לא זו בלבד שישראל לא התבלבלה כלל כשתקפה את הליברטי, אלא שהאמריקנים אף שלחו את הספינה לחופי סיני במטרה ברורה להקריבה.

הישראלים לא עמדו במשימה

הישראלים, לפי התוכנית, אמורים היו לבצע משימה פשוטה - להטביע את הספינה. לאחר מכן היו האמריקנים מטילים את האשמה על הנשיא נאצר, ותוקפים את קהיר, בת בריתה של מוסקבה במזרח התיכון, בסיועה של ישראל שממילא רצתה להביס את מצרים במלחמה.

אלא שבסופו של דבר לא הצליחו הישראלים להטביע את הספינה ואנשי צוותה הצליחו להוביל אותה, מקרטעת ועשנה, לחוף מבטחים במלטה.

הונאם חושף כי במהלך אותם ימים פעלה בקרב הממשל האמריקני הניצי קבוצת זרים ויועצים בשם "ועדה 303". ראש ה-CIA לשעבר, ריצ'ארד הלמס, סיפר בראיון שמטרת הוועדה הייתה "לבחון את המבצעים המיוחדים של ה-CIA ולהחליט עבור הנשיא על הוצאתם לפועל. בצורה זו, לא תוטל האשמה על נשיא ארה"ב, לינדון ג'ונסון אם ייכשל מבצע כלשהו".

אחד המבצעים שתוכננו על חברי הוועדה נקרא "פרונטלס 615". מדובר בהסכם פוליטי סודי שנחתם על ידי ישראל וארה"ב שנה לפני המלחמה בו הן מתחייבות להרוס את משטרו של נאצר. ההסכם, שלימים הפך למבצע צבאי, כונה בשם "מבצע ציאניד".

עוד חושף הספר, כי במקביל להסכם הישראלי-אמריקני תיכננו חברי הוועדה מבצע נלווה בשם "קונדישן נובמבר", במהלכו תכננו לתקוף מטרות סובייטיות שונות.

הונאם מביא בספר גם ראיות שונות התומכות בטענתו כי הממשל האמריקני תכנן מראש את הטבעת הספינה, בהתאם למדיניות שנקבעה בהסכם. "כראייה לכך שהליברטי הופקרה על ידי הממשל", טוען הונאם, "הנשיא ג'ונסון הורה להחזיר לבסיסם את מטוסי חיל האוויר שנשלחו להציל את הספינה השוקעת". בפועל נותרה הליברטי במשך כ-16 שעות ללא כל סיוע אחרי שהותקפה.

בנוסף הוא טוען כי מטוסים של חיל האוויר האמריקני שנשאו נשק גרעיני, יצאו מבסיסם באתונה שביוון לכיוון קהיר ממש ביום המתקפה על הליברטי. מטוסים אלה, לדבריו, הוחזרו לבסיסם זמן קצר לפני שהגיעו ליעדם, ככל הנראה עקב כשלון המתקפה.

"הטבעת הליברטי והטלת האשמה על מצרים ועל הסובייטים הייתה מאפשרת לנשיא ג'ונסון לעשות כמעט הכל - אפילו להפיל פצצת אטום על קהיר", טוען הונאם. "הבעיה היחידה היא שהישראלים לא הצליחו במשימתם - הספינה הארורה פשוט התעקשה להמשיך לצוף".

"זה היה טיוח אמריקני קלאסי"

הונאם אינו היחיד שטוען שתקיפת ליברטי לא הייתה טעות בזיהוי ושארה"ב וישראל מסתירות מידע הנוגע לפרשה.

באוקטובר אשתקד טען פרקליט צבאי בדימוס של הצי האמריקני שהנשיא ג'ונסון ושר ההגנה שלו, רוברט מקנמרה, פעלו לטייח את ממצאי החקירה שנפתחה אחרי התקרית.

קפטן וורד בוסטון, היה חבר בצוות שהוביל את החקירה שנפתחה בצי לאחר התקרית. הוא טען שג'ונסון ומקנמרה הורו לצוות החקירה "לקבוע בדו"ח המסכם שהאירוע היה תאונה מבצעית בשל טעות בזיהוי", למרות שלדבריו היו בידיהם הוכחות שסותרות גרסה זו.

הוא אמר שאין לו הסבר מדוע ביקש ג'ונסון לעשות זאת. לדבריו, אפשר שהוא חשש שאם מסקנות החקירה יכתימו את ישראל, הדבר עלול לפגוע בו פוליטית בקרב מצביעים יהודים בארה"ב.

גם האדמירל בדימוס תומס מוּרר, בכיר לשעבר במטות המשולבים של הצבא האמריקני, שחקר את התקרית במשך שנים ארוכות, מטיל ספק בגרסאות הרשמיות של ישראל וארה"ב. פאנל של מומחים בראשו הוא עומד טוען זה שנים שההתקפה הייתה מכוונת, וקרא לקונגרס לפתוח מחדש את התיק בנושא ולחקור את האירוע בשנית.

הפאנל הציע בעבר כמה תשובות אפשריות לשאלה מדוע החליטה ישראל לפגוע ביודעין בספינה אמריקנית. לדבריו, ייתכן שאחת הסיבות היא רצונה של ישראל להאשים את מצרים בהתקפה, וכך לגרור את ארה"ב לסייע לה במלחמה. בהתייחסו להסברים הישראלים ולממצאי ועדות החקירה האמריקניות בנושא הוא אמר: "זה היה טיוח אמריקני קלאסי".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו