כצנלסון 20: ה"בומבמלה" של מומו

הפיצוציה של מומו, "בומבמלה", ממוקמת בצמוד לסנדלריה של רפאל ונחשבת חדשה יחסית לשאר הפיצוציות ברחוב. בעבר היתה במקום מכולת שכונתית ותיקה. נראה שבעל המכולת התעייף, נשחק, והחליט למכור את העסק. מומו רכש את החנות ביחד עם המחסן הצמוד, שבר קירות, פתח חלונות - והרים פיצוציה רחבת ידיים.

כש"בומבמלה" נפתחה, כבר אפשר היה להריח שיש כאן עסק עם הצלחה חברתית. מומו, 43, מזל טלה, תושב גבעתיים, נמצא כאן רוב שעות היום והלילה, משגיח מקרוב על הממלכה שלו.

בניו הצעירים נרתמו לעסק המשפחתי, הם מתפעלים קופה, מארגנים סחורה ומשתדלים להעביר את הזמן בחיוך עם שאר בני הנוער הרבים שפוקדים את המקום. הקירבה לפאב כנראה תורמת לתנועת הלקוחות הערה גם בשעות המאוחרות של הלילה.

בבקרים מומו דואג לסדר את העיתונים, מארגן וממיין את הסחורות על המדפים ולא שוכח להשקיף על הנעשה ברחוב. הוא אוהב להגיע לעבודה בטי-שירט לבנה, מחנה את המכונית המשפחתית בפינה. "הפקחים לא עושים צרות".

כשנכנסתי לחנות שלו בפעם הראשונה, היה עסוק בשירות לקוחה חיננית, בת עשר בערך, שרכשה במיטב הכסף של הוריה סוכריה על מקל. כשנפרדה ממנו בחיוך, התקרבתי אליו, בפיק ברכיים קל. סיפרתי לו על "אנשי כצנלסון".

למרות החום הכבד, מומו הקשיב והפתיע אותי בתגובה מהירה: "צלם, צלם ב-כ-י-ף", אמר והביט ישר לתוך העדשה. "למה לא? העיקר שנעשה טוב לאנשים".

החיוך המוכר הופיע שוב כשראה את עצמו על גבי המסך הקטן של המצלמה. כשתהיתי על מצב רוחו הנוכחי, הוא הודה: "יש עייפות. אני מרגיש קצת זקן בזמן האחרון. תראה איך באת בזמן - בדיוק חגגתי יום הולדת". "43", אמרתי. "אתה עדיין  ילד".

• 5 באוגוסט 2004: חוגגים שנה ל"בומבמלה"

    ________________________________

"תבוא מחר בצהריים. שלוש בערך. אנחנו חוגגים שנה", גילה מומו. "תהיה עוגה טעימה".

• 6 באוגוסט 2004:  אופס, התבלבלנו

    __________________________

15:00. השמש מבעירה את כצנלסון, ואני נוחת אצל מומו. בשטח אין עדות לעוגה או לבלונים.

- "מה", אני שואל, "נגמרה המסיבה?".

- "פאדיחה", מומו פורץ בצחוק. "חשבתי שזה היום. בסוף אשתי אמרה לי שזה רק בסוף החודש. לא נורא, העיקר הכוונה".

• 14 בספטמבר 2004:  שנת הסלסלות

    __________________________

בוקר. מומו פורק סלסלות עתירות יין וממתקים לקראת החג.

רפאל הסנדלר משקיף על הנעשה ברחוב ומתחיל לנקות את חלון הראווה.

"עכשיו היית צריך להביא את המצלמה", הוא צוחק ולוחץ לי יד בחום. "רואים שחגים", הוא אומר. "אנשים לחוצים, כל הזמן קניות, קניות, קניות".

את החג הוא יבלה גם בעבודה, אבל בעיקר עם המשפחה. "שתהיה לכולם שנה טובה. בחיי, מגיע לנו".

• 8 באוקטובר, 2004:  צבעים משתנים

  ___________________________

בכל פעם שאני מגיע לפיצוציה של מומו, הוא לבוש בלבן ואני מחכה לפעם הנדירה בה הוא יופיע עם חולצה בצבע אחר. בסוף השבוע, מומו הודיע לי באופן רשמי, כי הוא עובר לחולצות בצבע קרם. אומנם לא באופן קבוע, אבל חשוב שאדע. לפעמים אני נחרד לראות אנשים שדומים לו, לבושים בחולצה שחורה.