יום ה-A

היא המכונית שאמורה הייתה להמציא מחדש את הקטגוריה הקומפקטית. מכונית שהציגה מבנה מהפכני שהקדים את זמנו במובנים רבים, ושימש לא מעט חיקויים מאז. בשבע שנות חייה, נמכרו ממנה למעלה ממיליון יחידות, למרות שמעולם לא הייתה זולה במיוחד.

היא המכונית שעוררה את הסערה הגדולה ביותר בתולדות תעשיית הרכב ממש עם השקתה, והביאה את יוצריה לקטגוריה בה לא התחרו מעולם, תוך שהם נלחמים עם אריות התעשייה המורגלים בקרבות רחוב. היא המכונית שלמרות פשטותה היחסית, איימה לחסל מותג יוקרה.

קוראים לה מרצדס A קלאס, ואנחנו נוהגים בה לראשונה בגרמניה. ראשית, מעט היסטוריה: 

תוכניות גדולות

בסתיו 97' הפך אחד מבעלי החיים המרשימים בעולם, האייל השוודי, לכוכב תקשורת של ממש. לא מכיוון שהופיע בסרט שובר קופות. האייל השוודי הגדול אף לא נכח באותה חשיפה תקשורתית. מדובר בסך הכל בשם שניתן למבחן התחמקות מעצם (או חיה) המפתיעים נהג על הכביש, עניין של שגרה במדינות צפוניות. ואף אחד, אבל ממש אף אחד בעולם הרכב, לא חשב שאותו מבחן פשוט יהפוך לאיום הממשי ביותר על אחת מיצרניות הרכב החשובות והמוערכות בעולם - מרצדס.

יצרנית מכוניות היוקרה עסקה במתקפה הגדולה בתולדותיה על קטגוריה בה לא לקחה חלק מעולם, זו שאמורה הייתה להעניק לה דריסת רגל באזורים חדשים. מדובר אחרי הכל בנתח שוק חשוב במיוחד, בו נמצאים רוכשים השייכים למעמד הביניים, כאלה שידם אינה משגת לרכוש מרצדס יוקרתית ויקרה. החברה תכננה להציג A קלאס חדשה, והכינה עצמה לקראת בואה של הסמארט הקטנה עוד יותר.

מאז 93', כאשר הציגה בתערוכת פרנקפורט את ה"ויז'ן A", מכונית תצוגה קטנה שבאה לסמן כיוון חדש, עסקו במרצדס בפיתוח התוכנית. לא יהיה זה מוגזם לומר שהאנשים משטוטגארט הרגישו כי הם ממציאים את הגלגל מחדש. והאמת, עם רצפה כפולה, מרכב גבוה וקצר ומרחב פנים נדיב, היא באמת נראתה כחידוש מרשים. וזה עוד לפני שלקחו בחשבון את הצהרות מרצדס, כי מדובר בקטנה הבטוחה ביותר בקטגוריה, עם יכולת שמירה על נוסעים דומה לזו שמציעה מרצדס במכוניות היוקרה.

תגובת היצרן הייתה מהירה וחדה. ממצאיו של קולין הוצגו באור מגוחך בעיתונות, איומים לא מרומזים על תביעת ענק משפטית נשלחו למערכת המגזין. וחוץ מזה אמרו שם, "אנחנו לא מתכוונים להתייחס לנושא רק בגלל שמישהו במקום נידח כלשהו הפך מכונית". כאשר זה לא עזר, נשלחו האשמות לכיוון צמיגי גודייר בהם צוידה המכונית המתהפכת. באופן מיידי, ולמרות ההתעלמות לכאורה מהאירוע, הוחלף ספק הצמיגים וכל רוכש A קיבל הצעה להחלפת הגומי חינם אין כסף.

אלא שלמרצדס הייתה בעיה. כחברה שהצטיירה מעולם כמתנשאת כלפי כל, הפכה הבעיה עם ה-A לסיפור הלוהט של התקשורת. עיתונות הרכב, שרק דקות קודם גמרה את ההלל על המכונית החדשנית, הסתערה על הפרשה בכל הכוח. מגזינים, עיתונים יומיים  ותחנות טלויזיה התחרו בפרסום תמונות מביכות ל-A, כשהשיא היה מבחן השוואתי מעליב מול האנכרוניזם המוטורי בהתגלמותו - הטרבאנט המזרח גרמנית, שניצחה אגב בהשוואה...

אגב, כדאי להזכיר כי התקשורת התגלתה כאן במלוא כיעורה. מגזינים שונים נתפסו מנסים ליצור "יש מאין", למשל בעזרת החלפה לחישוקים וצמיגים שונים בצד אחד של הרכב, או בעזרת משקלות, רק כדי להשיג את תמונת ה-A המתהפכת. אפילו העיתונות הגרמנית האוהדת בדרך כלל, שבתחילה היססה להצטרף לחגיגה, הניפה אצבע מאשימה.

למרצדס לא הייתה ברירה. לבסוף ביצע הקונצרן טיפול חסר תקדים במכונית חדשה. ראשית, ייצור ה-A הופסק ליותר משלושה חודשים. מתכננים נקראו בדחיפות לשולחנות השרטוט עד שיעלה עשן לבן. התוצאה - המכונית הונמכה, רוחב הסרנים הוגדל, מידות הצמיגים תפחו ובקרת יציבות אלקטרונית הפכה תקנית.

בהשקה המחודשת שנערכה לעיתונות נכח כמובן קולין "האיום", שזכה לתצוגת יכולת אישית לפני החשיפה לשאר העולם. ניקי לאודה, אלוף פורמולה 1 בעבר, כיבד בנוכחותו את האירוע, תוך שהוא דואג לספר שהמכונית יציבה במיוחד. אבל את הנעשה אי אפשר היה להשיב סתם כך. מרצדס, שהואשמה לראשונה בתולדותיה ב"חיתוך פינות", שילמה מחיר יקר. המכירות אמנם לא נפגעו, אך התדמית המושלמת ספגה מכה. ה-A שאמורה הייתה להיבחר למכונית השנה באירופה, הפסידה את התואר.

ומי הרוויח?

אנחנו, אתם, הצרכן כמובן. הפרשה הדרמטית הפכה את מערכת בקרת היציבות ה-ESP, לנפוצה בהרבה, כאשר יצרני רכב אחרים מסרבים לקחת סיכונים. המערכת הבטיחותית הפכה בכל מקרה תקנית אצל כל יצרני מכוניות היוקרה, ואילו בוש, היצרנית המובילה בתחום, שמכרה ב-97' רק 50,000 מערכות כאלה, רשמה ב-98' מספר גדול פי חמישה.

ומרצדס? זו לא רק נחלצה בסופו של דבר מהפרשה, אלא הפכה את ה-A לסיפור הצלחה נאה בכל מובן. לא פחות מ-1.1 מיליון מכוניות מדגם זה נמכרו בשבע השנים האחרונות, מספר שהפך אותו לאחד הדגמים המוצלחים בתולדות היצרן. מרבית הלקוחות יותר ממרוצים, ולפי סקרים פנימיים שנערכו שם, עולה כי מרביתם ישמחו להחליף את ה-A הישנה בחדשה, עוד לפני שנהגו בה אפילו.

אז נכון, את האייל השוודי הם לא שוכחים. עיתונאים בריטים שהוזמנו לקחת חלק בהשקת הדגם החדש מעט לפנינו, אף ציינו בסיפוק כי הגרמנים אף התבדחו על חשבונם-הם, כאשר הביאו בובת ענק של אייל לאירוע ושוחחו על העבר ללא כל בעיה. מה שהבריטים לא הזכירו, הוא שמרבית המתבדחים לא היו מעורבים בפיתוח והשקת המכונית הקודמת. כך היה להם קל יותר...

החדשה

וכך אנחנו מגיעים להמבורג, גרמניה, להשקת הדגם המועדכן של המכונית החשובה הזו. ועוד לפני שאני מביט בה, אני כבר יודע על הדגשים בנאום הפתיחה של הגרמנים. "דינמית יותר מתמיד", "בטוחה מאי פעם", "מרצדס כמו שמרצדס חייבת להיות". אתכם זה מפתיע? לא אם קראתם את הכתוב עד כאן.

בדרך כלל, הדגשים החשובים ליצרן בעת השקת דגם מעודכן, מצביעים ישירות על חסרונות הדגם המוחלף. לאו דווקא חסרונות אמיתיים, לעיתים קרובות ניסיון להתמודד עם תדמית בעייתית. ואכן, ל-A המקורית, למרות הצלחתה המרשימה, היו בכל זאת בעיות. ראשית, שאלות בנוגע ליכולת דינמית ובטיחות מעולם לא עזבו אותה מאז אותו אירוע מצער. שנית, העובדה שהייתה זולה יחסית ונמכרה לקהל שאינו אופייני למותג, העלו תהיות בנוגע להשתייכותה ל"משפחת המלוכה".

בבעיית הדינמיות, כך מראה מייד הדגם החדש, בחרו מרצדס לטפל בשני אופנים. ראשית, ה-A נראית שרירית יותר, מוצקה מאי פעם, עם מידות, יחסים, צורה וגוון שנועדו להדגיש זאת. היא לא רק ארוכה ביותר מ-23 ס"מ, היא בעיקר רחבה ב-4.5 ס"מ, נשענת על בסיס גלגלים עם תוספת של 14.5 ס"מ, ומציבה מפסק סרנים גדול משמעותית מבעבר. וזה עוד לפני שנכנסים לענייני עיצוב, כמו חזית אגרסיבית יותר, קימורי כנפיים ומראה פגושים. שנית, התווספה גרסת שלוש דלתות "ספורטיבית" יחסית, עם עיצוב ומראה נמרצים עוד יותר.

בבעיית הזהות החליטו שם לטפל בעיקר בתוך המכונית. הקפדה יתרה על איכות חומרים, "מגע ותחושה" כמו שמכנים זאת בתעשיית הרכב. בעברית פשוטה זה אומר שמהנדסים מוכשרים במיוחד עשו ימים כלילות כדי להעניק לפלסטיק של המתג ולגומי של הכיסוי תחושה רכה, עשירה, איכותית, וכזו שתאריך ימים. שה"קליק" במנוף ובבורר יהיו מדויקים ומשכנעים, שהנורית הקטנטנה שמסמנת את המתג תזהר באקסקלוסיביות בחושך. וזה עובד. ה-A הקודמת אכן נראתה פשוטה מדי, החדשה משכנעת שזה עולם אחר כבר ברגע הראשון.

רוצים לדעת איך היא נוסעת? נספר לכם בקרוב...