עזוב אותי מגברים רגישים

אתם מכירים את התמונה: היא מגיעה עם חצאית מיני ג'ינס קצרה, טי-שירט אדומה עם צווארון וי, בלונד הורס בשיער – וחצי מהרחוב מסובב את הראש. זה באמת מה שקרה במציאות, שאיכשהו נעשית דומה מאוד לפרסומת החדשה ל"פיצה האט", שבה ענת גידרון משדרת סקס. המון סקס.

בסרטון, עושה רושם, אפילו קצת הצניעו את המיניות של קים בייסינגר הישראלית, אבל בתמונות הסטילס, או יה. ולא שגידרון עובדת חזק על התדרים האלה – זה בא לה טבעי. בקיצור, קבלו את הבלונדינית שלא מספקת חומר אפילו לבדיחה אחת. היא נולדה בחיפה לפני 25 שנים וחצי, ועדי ברקן אשם בקריירה שלה: הוא הגיע במקרה לחיפה, ראה ילדונת בת 13 וחצי ("טוב, זה הגיל שהוא אוהב") באיזו מסעדה אינית בכרמל, ומיד התפנה לביזנס. מאז, גידרון הספיקה לדגמן די הרבה ("דיאדורה", "סקצ'רס", "דלתא"), אבל היא לא מתביישת לדווח גם על תקופות יובש קצרות. "זה היה מוזר", היא מספרת. "בתור ילדה בת 14 הייתי רצה מאודישן לאודישן בעיר הגדולה וחוזרת אחרי זה, ב-12 בלילה, לפעמים אחת, לביתי בחיפה, ולמחרת קמה לבית-הספר.

"האמת, היום אני הרבה יותר שלמה עם המקצוע הזה, הרבה יותר מבינה אותו, והרבה יותר טובה בו מאשר הייתי פעם, כי בכל זאת, לקחת ילדה בת 14 ולהגיד לה 'תשדרי סקס', זה לא פשוט. היא יכולה להיות מאוד יפה ומאוד מושכת, אבל היא עדיין ילדה".

התחילה כנערה. גדרון 

באיזה צד היו ההורים?

"אמא שלי אמרה על זה 'נחמד מאוד', אבא שלי לא כל כך רצה, אמר שזה לא מקצוע. רצה שאני אגמור את הלימודים. ואז, בגיל 16, אמרתי שאני לא רוצה יותר. המקצוע הזה התיש אותי. לא ידעתי אז שבעצם מתחילים מקטן ולאט לאט בונים את השם. רציתי ישר להצליח. אחרי שנתיים שלא נהייתי הסופר-סטאר שרציתי להיות, והחלטתי שלא בא לי יותר. עשיתי הפסקה עד גיל 18, ואז עדי ברקן שוב הרים לי טלפון ואמר לי, 'את עושה טעות, תחזרי. חבל, את אחת התגליות הכי גדולות שאי פעם היו לי'. אז חזרתי".

ומאז?

"בשלוש השנים האחרונות התחילה עלייה מחודשת, אבל עוד פעם, זה כל הזמן עליות וירידות, כל הזמן מחכים לפריצה הגדולה. היום אני תקועה באיזו נקודה. הפרסומאים וכל מקבלי ההחלטות מסתכלים עלי כמישהי מוכרת. זה לא איזה שם חדש, שנחת – וואו! – לעולם".

כשמלאו לגידרון שלוש, התגרשו הוריה. אביה נישא שוב, ויש לה ממנו אחות בת 20. אמה העדיפה שלא להינשא בשנית. "בעצם, הגירושים מנפצים קלישאה מאוד גדולה. לומדים שאין אהבה נצחית. אבל עדיין, כשהייתי רואה סרטים על אהבה מאוד גדולה בין ההורים, אמרתי וואלה, למה ההורים שלי לא יכולים להיות כאלה? לא שהיתה לי טראומת גירושים. לא ראיתי את ההורים מתכסחים, ואבא שובר על אמא כסא או מיטה. ממש לא. בתחום הזה יצאתי עם פחות נזקים. אהבות שמחזיקות מעמד הן מצרך נדיר".

מה איתך עכשיו?

"אני מחפשת בן-אדם, חבר, כי אחרי שההתלהבות והפרפרים בבטן יורדים, נשאר לך הבן-אדם. יש לי עכשיו חבר, מוסיקאי, בן 30, ואנחנו קצת יותר מחודש יחד. לא שאני בונה עליו, אבל אני מאחלת לי שזה יצליח".

חשוב לך שהוא יהיה עשיר?

"אני לא חושבת שכסף הוא כזאת ערובה לחיים מאושרים, מקסימום לחיים קלים יותר. אני דווקא מגלה עכשיו שהרבה בנות מחפשות את הכסף, את ההסתדרות הזאת. שיהיה זקן, וטיפש, העיקר שיהיה לו כסף. מבחינתי חשוב הבן-אדם, החבר. גם אם לא יהיה לו שקל בכיס, והבילוי שלנו יהיה לצאת לשדה ולקטוף פרחים, זה נחמד. מצד שני, עזוב אותי מגברים רגישים. אני מעדיפה שלא יהיה רגיש ויהיה גבר-גבר. שיהיה עם מלה ועם כבוד ויכבד את צרכיה של האשה". י

יצאת פעם עם דוגמן?

"לא. יש דוגמנים מקסימים ואינטליגנטיים, אבל יש משהו די מגעיל בהתעסקות של גבר באיך שהוא נראה. היה לי שותף בדרום-אפריקה, שכשהיינו יוצאים לבלות, אני הייתי מוכנה תוך רבע שעה, והוא היה מתארגן שעה, עושה פן בשיער, מורח קרם גוף, קרם עיניים, קרם פנים, שם את החולצה של ג'ורג'יו ארמאני ואת החגורה של רוברטו קבאלי".

גידרון זכורה לרבים בעיקר כחברה של שרון אילון, גיבורת "קחי אותי שרון". קברניטי הסאגה החמצמצה-מתקתקה הזאת הציגו אותה כחברתה הטובה של אילון, מה שהיה רחוק מהמציאות. הן בסך הכל נפגשו באודישנים לתוכנית, כמועמדות. אבל למה להיות קטנוניים. החברות האמיצה שלהן ליבלבה בעיקר אחרי שהתוכנית התפוגגה.

"זאת היתה תוכנית היכרויות, ובאותו זמן לא היה לי חבר, אז אמרתי, למה לא ננסה. הגעתי לשלב המיונים הסופיים, ואז קלטתי שהולך להיות משהו נורא גדול ונורא היסטרי, משהו שייכנס לי לתוך התחתונים ולא ייתן לי שקט נפשי. שאלו אותי עד כמה אני רוצה להיות בתוכנית, ונתקעתי עם התשובה. שרון היתה בחירה הרבה יותר טובה ממני. היא גם היתה הרבה יותר משכנעת. היא לא עוד איזו דוגמנית, אלא אחת משלנו. אלעד קופרמן, המפיק, החליט שיהיה נחמד שאהיה איזה סייד-קיק ופנה אלי. יצאה לי דמות הביצ'ית כביכול".

נהנית מזה?

"זה לא כל כך רע להיות ביצ'ית. גברים אוהבים ביצ'יות. דווקא היה נחמד להיות כזאת, אבל בחיי האמיתיים אני לא תמיד כזאת. היה לי חבר שהדבר האחרון שהייתי אליו זה ביצ'ית, וחבל. היה מגיע לו שאני אהיה אליו ביצ'ית, אבל לא יכולתי. כשאתה אוהב בן-אדם, באיזשהו מקום אי אפשר להיות רע אליו. אני לא ביץ' באופי".

גידרון די בונה על טלוויזיה. האמת, גם קצת נמאס לה מדוגמנות. היא הולכת להיות שדרית קווים בשידורים מליגת העל בכדורגל, אבל עד שעונת הכדורגל תתנפל עלינו בקול חלושעס, היא מצטרפת לתוכנית של אורלי לוי, "דרך היופי", ככתבת שטח. רקע תקשורתי דווקא יש לה: תואר ראשון בתקשורת ובשיווק במכללה למינהל.

מה פתאום כדורגל?

"קודם כל, יש לי קצת ידע בתחום. באיזשהו מקום אני גם מנסה לצאת מהתדמית של 'היא רק יפה, היא דוגמגישה'. אני מנסה לעשות משהו קצת יותר אינטליגנטי, ולא שכדורגל זה הדבר הכי אינטליגנטי. בעונה שעברה הסתובבתי הרבה במגרשים. ספגתי הרבה קללות, כמו 'יאללה כוסית'. זה ברגיל. כל מיני הטרדות מיניות. מישהי אחרת אולי היתה נפגעת מזה, אבל אותי זה נורא הצחיק. לקחתי את זה בסבבה. במשדר האחרון בעונה שעברה אפילו נתנו לי לראיין".

למה תמיד דוגמנים מנסים להוכיח שהם לא רק יפים?

"לאנשים קשה לקבל את כל החבילה, שבחורה תהיה גם יפה וגם אינטליגנטית, במיוחד בארץ. אני חושבת שהרבה מאוד מעמיתות שלי למקצוע לא כל כך סתומות כמו שעושים מהן. מירי בוהדנה וגלית גוטמן לא היו מגיעות למה שהן הגיעו אם לא היה להן ראש. נורא קשה כשאתה הולך לאודישן, ומסתכלים על התמונות שלך, על היקפי מותניים או על היקפי ציצים ותחת, ותו לא. זה משהו שדי כותש את האישיות שלך לאורך השנים. לי זה עשה תסכול נוראי. זה קרה לי במיוחד בחו"ל. אני חושבת שזו אחת הסיבות לכך שלא שרדתי שם. אני יכולה להגיע לאודישן ויהיו שם 300 בלונדיניות שנראות בדיוק כמוני ויותר ממני. נכנסים, יושב מישהו בחדר, מדפדף בבוק, וזהו. יש בזה משהו נורא מקומם. מה, אנחנו רק היקף מותניים? גם הכסף לא שווה בשורה התחתונה את ההעלבה הנפשית שאתה מקבל אם מודדים אותך על סמך ההיקפים".

זה גם מה שאת חושבת על ניתוחים פלסטיים?

"אני לא נגד, אבל זה מירוץ מטורף אחרי כלום, כי אם בנאדם יפה, הוא דבר ראשון יפה מבפנים, לא מבחוץ. נהיינו כמו קליפורניה, שהכל סיליקונים, מין מרדף ריקני שכזה".