רמברנדט ואני

מילה שלו שווה מיליונים. בחוות דעת קצרה הוא יכול להוך מיליוניר לאביון, ודלפון למולטי מיליונר פרופ' ב, ארנסט ואן דה וטרינג הוא המומחה העולמי הבלתי מעורער ליצירות הצייר ההולנדי רמברנדט. הוא האיש, שהכל מקבלים את קביעתו: איזה ציור הוא רמברנדט מקורי ואיזה הוא זיוף או חיקוי.

פרופ' ואן דה וטרינג, שנמצא כיום בביקור בזק בישראל, ירצה הערב (ב') במוזיאון תל-אביב על רמברנדט, לרגל התערוכה "מאה תצריבים מקוריים מבית רמברנדט באמסטרדם", המוצגת במקום. באותו אירוע ירצה ד"ר דורון לוריא, אוצר המוזיאון, בנושא "האם רמברנדט היה יהודי?"

רמברנדט נחשב לאחד הציירים החשובים בתולדות האנושות. ציורים מפורסמים שלו, כמו "משמר הלילה", מוערכים בכחצי מיליארד דולר. לפני כמה שנים נמכר בישראל ציור מקורי של האמן, מעזבונה של הברונית בת-שבע דה רוטשילד תמורת 30 מיליון דולר.

רמברנדט הרמנסזון ואן ריין נולד בעיר ליידן שבהולנד ב-15 ביולי 1606, כבן תשיעי של טוחן. עד שנת 1631 הוא צייר בעירו, ואז עבר לאמסטרדם.

חייו היו מלאי תהפוכות. הוא התעשר מציור – אבל ניהל אורח חיים בזבזני, ובסופו של דבר פשט את הרגל. הוא נשא אשה – שמתה בגיל 30. כשהתאהב במשרתת בת 21, תבעה אותו המאהבת המבוגרת יותר שהחזיק באשמת הפרת הבטחת נישואין. שלושה ילדיו מתו בינקותם, וילד רביעי, טיטוס, מת בגיל 27, לפני אביו.

מה קרה ל-700 ציורים?

רמברנדט מת כאיש עני ב-8 באוקטובר 1669, ונקבר באמסטרדם, אף כי כיום אין יודעים בדיוק היכן נמצא קברו. הוא עצמו נשכח עם השנים, והתגלה מחדש רק במאה ה-19 מסיבות פוליטיות.

"בשנת 1831 השתחררו הבלגים מהולנד", מספר ד"ר לוריא. "עד אז נחשב פטר פאול רובנס לצייר הלאומי של הולנד. כאשר בלגיה קיבלה עצמאות, התברר כי רובנס הפלמי היה למעשה בלגי, והולנד נשארה ללא צייר לאומי. עכשיו, כשההולנדים חיפשו גיבור, הם גילו מחדש את רמברנדט".

באותה תקופה החל ערכם של ציורי רמברנדט לעלות. מוזיאונים התגאו להציג אותם ומיליונרים רכשו אותם לאוספיהם הפרטיים.

לפני כמאה שנה היו מוכרים בעולם כ-1,000 ציורי-שמן של רמברנדט. היום יש בעולם רק כ-300 ציורים. מה קרה ל-700 הציורים האחרים?

בשנת 1969, כשמלאו 300 שנה למותו של רמברנדט, הקימה ממשלת הולנד את "הפרויקט לחקר רמברנדט" - גוף בן חמישה מומחים שיבדוק את כל תמונותיו ברחבי העולם. בשנת 92' פרשו ארבעה מחברי הוועדה לגימלאות, וצעיר החברים, פרופ' ארנסט ואן דה וטרינג, הפך לראש הפרויקט.

את ההלם הראשוני הנחיתו מומחי "הפרויקט" על עולם האמנות לפני כ-30 שנה: הם קבעו, כי אחת היצירות המפורסמות ביותר של רמברנדט, "האיש בעל קסדת הזהב" המוצגת במוזיאון ברלין, אינה מעשה ידיו של האמן.

המומחים המשיכו לגרום מפח-נפש לאספנים רבים, שהחזיקו ציורים של רמברנדט ופתאום גילו כי אין המדובר בציורים אמיתיים. אחת המאוכזבות היתה המלכה הבריטית, אליזבת השנייה, שה"רמברנדט" שלה התגלה כציור של אמן אלמוני אחר. גם אוסף וואלאס בלונדון, שהתגאה ב-11 ציורים של רמברנדט, ניזוק מאוד מקביעות מומחי "הפרויקט": הם הכירו רק בציור אחד כמקורי, ושאר העשרה הוגדרו כחיקויים.

מצד שני, כבר קרה שפרופ' ואן דה וטרינג בחן ציור, שנחשב זיוף או חיקוי של רמברנדט, ופסק כי זהו רמברנדט מקורי. אבל הוא משתדל לא לחשוב על הערך הכלכלי של המילה שלו. "אני מומחה לאמנות ולתולדותיה", הוא אומר. "הערך הכלכלי של היצירות אינו מעניין אותי".

הוא חי ממשכורת צנועה שמשלמת לו ממשלת הולנד, ומפנסיה שהוא מקבל מאוניברסיטת אמסטרדם, שם שימש עד לפני כשנה ראש החוג לתולדות האמנות. בתל-אביב הוא מתאכסן במלון זול בכיכר דיזנגוף.

קל לזייף חתימה

לדברי ד"ר לוריא, ה"זיופים" של רמברנדט מתחלקים לשלושה: יש בהם ציורים של תלמידיו, שציירו בימיו – אולי בנוכחותו – המזכירים את ציוריו; יש ציורים של ממשיכיו, שצוירו במאה ה-17 ונראים כמו רמברנדט, אבל אינם נחשבים לזיופים, משום שערך יצירותיו, עד שנתגלה מחדש במאה ה-19, לא היה גדול; ויש זיופים שנעשו על-ידי אמנים-נוכלים במאות ה-19 וה-20, כשכל "רמברנדט" כבר היה שווה מיליונים.

"מתוך מאות היצירות שבחנתי בעשרות השנים האחרונות", אומר פרופ' ואן דה וטרינג, "רק מעטות היו זיופים ממש. רוב הציורים שנפסלו היו עבודות של תלמידים שמחקים את המאסטר, או עושים וריאציות חופשיות על יצירותיו".

חוות-דעת של המומחה אינה מסתפקת בקביעה פשוטה, שהציור אינו של רמברנדט. היא מנסה לאתר מיהו הצייר שצייר את הציור, היכן ומתי. המומחים גם מזהים כל אחד מתלמידיו וממשיכיו של רמברנדט, ומנסים לשייך כל ציור למי שצייר אותו.

לדברי פרופ' ואן דה וטרינג, עצם החתימה "רמברנדט" על ציור אינה אומרת דבר, משום שקל לזייף חתימה, וציירים רבים, שציירו יצירות אמנות בסגנונו של רמברנדט, הוסיפו את חתימתו, מתוך ידיעה שהדבר יגדיל את ערך הציור.

פרופ' ואן דה וטרינג, האם אי-פעם טעית בחוות-הדעת שלך?

"בתחילת הדרך בחנו חמשת חברי הפרויקט ציור מסוים. אני סברתי שהוא של רמברנדט. "בשנת 1631 רמברנדט עזב את ליידן ועבר לאמסטרדם. הציור נעשה לאחר מכן, ולכן הניחו ארבעת עמיתי לפרויקט, כי יאן פון פליט, חברו ותלמידו של רמברנדט, צייר את הציור ההוא בליידן, אחרי שרמברנדט עזב. בהחלטה של ארבעה נגד אחד נפסק, כי הציור הוא של פון פליט.

"אחרי 15 שנה, עם התפתחות הטכנולוגיה, התברר כי זו היתה טעות. צילומי רנטגן של נייר שבו השתמשו רמברנדט ופון פליט גילו, לפי שקעים בנייר, כי הם עבדו ביחד גם אחרי 1631. התברר, ששניהם השתמשו בגליונות נייר עוקבים, מאותה חבילה. בעקבות הגילוי הזה, שיניתי את חוות-הדעת הרשמית של הפרויקט, וקבעתי כי הציור של רמברנדט".

הפתעה במרתפי המוזיאון?

פרופ' ואן וטרינג ביקש לנצל את שהותו בישראל לביקור בכנרת. באחד מציוריו של רמברנדט (שלא עזב מעולם את הולנד) הוא צייר את הכנרת. למרות שהציור נגנב לפני כמה שנים ואיש אינו יודע היכן הוא, ביקש האורח לראות את הימה האמיתית.

בשבת האחרונה, לפני שיצאו צפונה, הביא ד"ר לוריא את פרופ' ואן דה וטרינג אל מרתפי מוזיאון תל-אביב, כדי שיבחן ציור שנעשה בשנת 1634 בסגנונו של רמברנדט. בציור נראים אברהם אבינו, שרה אמנו, הגר וישמעאל הילד, כשראשו עטור תלתלים בלונדיניים.

ה"חשוד" בציור הוא חוברט פלינק, גרמני יליד 1615, שעבר להולנד וצייר בה בימיו של רמברנדט. אבל חוות-הדעת של הפרופסור עשויה להיות מפתיעה, ובעל הציור הישראלי עשוי להפוך פתאום למולטי-מיליונר.

במבט ראשון בוחן ואן דה וטרינג את חלוקת האור בציור, את הקפלים בבגדי הדמויות, את איכות הציור. הוא אפילו מזהה את הפנים של שרה – דיוקן של אשה המופיע בעוד ציורים שהוא מכיר.

אבל חוות-דעת מיידית הוא אינו מוכן לנפק: "לפעמים זה נמשך חודשים ולפעמים שנים", הוא אומר. "יש לעשות הרבה בדיקות לפני שמוציאים פסק-דין. קשה במיוחד לקבוע אם יצירה היא של רמברנדט, משום שהוא לא צייר בסגנון אחיד.

"פעם חיפשו את ההתפתחות שביצירתו, ופסלו ציורים שלא התאימו לסגנונו בשנה שבה צוירו, כביכול, אותם ציורים. היום אנחנו סבורים שסגנון של אמן הוא ביטוי אמיתי לנשמתו ולאישיותו. משום כך לכל אמן יש סגנון אמיתי, ייחודי. באותם ימים קיבלו בליידן את הגישה הרומאית, שאמן צריך לתאר נושאים שונים בסגנונות שונים. כנראה שגם רמברנדט האמין בגישה הזאת.

"בחנתי שלושה ציורים קטנים, שצוירו על לוחיות נחושת מצופות זהב. באחד מהם מופיע חייל צוחק, בשני פורטרט עצמי של רמברנדט ובשלישי אשה זקנה מתפללת", נזכר הפרופסור. "עד אז היה מקובל שאחד הציורים האלה נעשה בוודאות על-ידי רמברנדט, אחד הוא זיוף ודאי ואחד הוא בספק רמברנדט. אני החלטתי, ששלושתם צוירו על-ידי רמברנדט, שעשה ניסויים בשלושה סגנונות ציור שונים, לפי הנושא שצייר".

לדבריו, ב-15 השנים האחרונות שהוא חוקר את 50 הפורטרטים העצמיים שצייר רמברנדט, הוא גילה, כי תוך שנה אחת, היה האמן מסוגל לצייר שני פורטרטים עצמיים בשני סגנונות שונים בתכלית.

"רמברנדט הוא אמן מחפש", אומר ואן דה וטרינג. "הסגנון שלו אינו קבוע, משום שכל ציור הוא הרפתקה חדשה אצלו".