"אני שומר על גוש קטיף, ורוצה להיקבר בו"

שלושה חיילי צה"ל נהרגו הבוקר (ה') בניסיון החדירה למוצב ליד מורג. המחבלים התקרבו בחסות הערפל למוצב ליד ההתנחלות שבגוש קטיף. כוח מגדוד "שקד" של גבעתי זיהה אותם בשלב מאוחר, אולם המחבלים הספיקו להרוג קצין ושני חיילים לפני שחוסלו.

• המחבלים התקרבו בחסות הערפל
• ח"כ אלדד: שרון התיר את דם החיילים
• הכתב נפל וצעק: קיבלתי כדור
  

ישראל לוטטי

"כמה שעות לפני האירוע התקשר סמ"ר ישראל לוטטי לחבריו וביקש סליחה "מכיוון שאנחנו נמצאים בערב יום כיפור". "הוא כאילו ידע שמשהו עומד לקרות", אמר חברו עדיאל שונם הלוי.

חברים רבים ובני משפחה פקדו היום את ביתם של בני משפחת לוטטי, המתגוררים בנווה דקלים.

ישראל למד בישיבה התיכונית כפר מימון, שליד נתיבות, התגייס לגבעתי ועבר קורס חובשים קרביים בהצלחה.

אבשלום מנשרי, חבר ילדות של לוטטי מנווה דקלים מספר: "הוא היה בחור ממש שמח. אהב לעזור, לתרום ולתת. כבר מגיל צעיר התנדב במד"א ובתחום הביטחון".

מנשרי הוסיף: "אתמול בשתיים בלילה התקשר אלי ישראל לבקש ממני סליחה, בגלל שזה ערב יום כיפור. הוא התקשר אלי מהמוצב, כאילו ידע שמשהו עומד לקרות".

לדבריו, לפני שבוע הייתה לישראל תאונה עם האמר ומאז סבל קצת מכאבי גב. "אמרתי לישראל, תוציא גימלים ותנוח קצת', אבל הוא השיב לי: 'אני לא מוכן לטחון חברים. זה התפקיד שלי, אני שומר על גוש קטיף, על תושבי גוש קטיף ועל תושבי הארץ כולה'".

עדיאל הלוי סיפר: "אנחנו שלושה חברים מאוד קרובים (עדיאל, אבשלום וישראל), אנחנו חברי ילדות מנווה דקלים. בלילה לפני האירוע ישראל דיבר עם כל כך הרבה אנשים, כאילו יש לו איזה מידע על מה שהולך לקרות. הוא היה אדם שתמיד משכין שלום ומנסה לתווך בין חברים ולעזור להם. הוא לא פחד לשרת בעזה, ואין לי ספק שהוא רץ לעבר המחבל כי הוא בן אדם שרץ קדימה, ואדם שהיה יכול להיות מפקד עצום".

אלי, אביו של ישראל, העובד כנהג אמבולנס וכאיש זק"א, אמר, לדברי מנשרי, כי "ישראל אמר שהוא רוצה להיקבר בגוש קטיף". אלי לא חושש ובטוח שהתושבים ימשיכו לגור בגוש קטיף ולא יזוזו משם.

לדברי מנשרי, כעת כשיש מתקפת מרגמות על גוש קטיף וחדירות, "אנחנו מרגישים ששרון מנסה להפקיר אותנו ולגרום לנו לעזוב מעצמנו, אבל ההיפך הוא הנכון. הדברים האלה רק מחזקים אותנו, אנחנו יודעים שיש אפשרות לתת לצה"ל לפעול ביד קשה וכואבת, אך זה דבר שלא נעשה".

ישראל הותיר אחריו הורים, רחל ואלי, וחמישה אחים (אח וארבע אחיות).

ניר סמי 

לאחר שאמו של סמ"ר ניר סמי שמעה הבוקר על תקרית קשה ברצועה, הייתה לה תחושה רעה, היא מספרת. היא התקשרה שוב ושוב אל בנה, אך ניר לא ענה. מאוחר יותר הגיעה הבשורה המרה.

אחיו של ניר משרת בקבע ברצועת עזה. הבוקר הוא לא היה במקרה באזור, מכיוון שהשתתף ביום ספורט בבאר שבע, שם הודיעו לו שאחיו נהרג. 

ניר, תושב ירושלים בן 21, למד בבית ספר אורט בירושלים. יוסי יחיא, קרוב משפחה, סיפר: "ניר היה ילד מקסים, טוב לב, בחור שאכפת לו מכל אחד. הוא גידל את ילדיי הקטנים, הם גדלו על הכתפיים שלו. כל פעם שהוא יצא לחופשה מהצבא הילדים שלי היו מתחננים - 'חייבים לראות את ניר'".

לדברי יחיא, "הוא תמיד רצה להיות לוחם למרות שההורים שלו ניסו לשכנע אותו שלא ללכת לקרבי. הוא תמיד השיב 'אהיה לוחם ואמות לוחם'".

דודו, מנשה יצחק, סיפר כי "הילד היה מורעל על הצבא, כל מה שעניין אותו זה לשרת את המדינה. פטריוט של ממש. כשניסינו לשכנע אותו לא ללכת לקרבי הוא תמיד אמר 'צריך להילחם על הארץ שלנו'. הוא הפרח של המשפחה".

רק אתמול הוא קיבל את תאריך השחרור שלו - 29 ביולי.

ניר השאיר אחריו זוג הורים (אביו עובד עיריית ירושלים ואמו עובדת בצהרון), ושלושה אחים ואחות.

טל ברדוגו

סרן טל ברדוגו, משכונת גילה בירושלים, שימש כסמ"פ בפלוגה. בחול המועד סוכות עמד לחגוג את יום הולדתו ה-22.

חברו לפלוגה תיאר אותו כחייל אהוב ונערץ במיוחד, אשר נהג ל"קפוץ" ראשון תמיד לכל משימה.

"הוא לא פחד או הוטרד מכלום, צחק תמיד וקיבל הכל בכיף. החיילים שלו אהבו והעריצו אותו ולא היו לו שום חששות מהשירות", אמר החבר.

לדבריו, כאשר שמע שהייתה תקרית בה נהרגו חיילים, המחשבה הראשונה שעברה בראשו הייתה כי טל בוודאי נהרג. "ידעתי שהוא שם ושהוא תמיד הראשון ש'קופץ' לכל אירוע ומיד חששתי שהוא זה שנפגע".

טל עמד לסיים את שירותו בחודש מרס. חברו מספר כי שקל האם להמשיך בשירות הקבע ולהתקדם לתפקיד המ"פ או להשתחרר ולעבוד במוסך של אביו בירושלים. 

הדודה, אתי ברדוגו, אמרה כי הצבא רצה שטל ימשיך בתפקידו. "הפעילו עליו מכבש לחצים להמשיך הלאה, כי הוא היה מצטיין. הוא מאוד האמין במה שעשה, הוא האמין בצבא ובמדינה. תמיד כשחזר הביתה הוא אמר שבארץ יותר מסוכן מאשר בשירות עצמו".

בת הדודה, נועה, אשר גדלה ולמדה עם טל אמרה שמאז שהיא זוכרת תמיד דיבר על שירות קרבי. "הוא נתן מעצמו את הכל, כולם העריצו אותו. תמיד היה ברור שיהיה קרבי. הצבא לחץ עליו שימשיך להתקדם ויאריך את שירות הקבע, והוא אמר שלא בטוח שיש לו הכוחות הדרושים לזה". 

לדבריה, לצד השיקול להאריך את השירות "היו לו, כמו לכולנו, תוכניות לטיול גדול וללימודים".

עדי טל, בת 21, חברתו מזה שנתיים וחצי, סיפרה כי שוחחה עמו אמש בחצות. "כאשר שמעתי על התקרית במורג התקשרתי אליו שוב ושוב והוא לא ענה. ניסיתי לברר מה קרה, ואז גיליתי שהוא בין ההרוגים. תמיד הוא נהג לומר לי 'מה את מפחדת? זה הכי בטוח, לא יקרה לי כלום' אחרי כל אירוע הוא תמיד התקשר אליי מלא אדרנלין ומתאר לי מה קרה, איך הם הרגו מחבל. זה היה תמיד כל חייו".

היא סיפרה שטל היה "בחור מצחיק, שובב ומלא שמחת חיים". לדבריה, הם נהגו לתכנן ביחד את חתונתם. "מההתחלה ידעתי שנתחתן, הוא היה אהבת חיי, ידעתי שזה הוא, שזו האהבה האחרונה שלי בחיים".

לדבריה, "אתמול בחצות דיברתי איתו בפעם האחרונה, הוא אמר שיבוא היום הביתה, וביקש ממני לצאת מהצבא ולבוא גם כן. אמרתי לו שאני לא יכולה, צעקתי לו בטלפון שאני אוהבת אותו והוא אמר שגם הוא. תמיד הוא אמר לי שהוא מחכה שנתחתן והוא לא יכול לחכות כבר".