אלי פימשטיין מערער על הרשעתו ברצח בתו

אלי פימשטיין, שרצח את בתו הודיה לפני כשנתיים, עירער אחר הצהריים (יום א') לבית המשפט העליון על עצם הרשעתו ועל גזר דינו.

פימשטיין נשלח ב-15 ליוני למאסר עולם לאחר ששופטי בית המשפט המחוזי בירושלים דחו את טענותיו כי אינו כשיר לעמוד לדין בשל אי שפיות בעת רצח בתו, הודיה קדם ז"ל.

ההחלטה ניתנה פה אחד. השופטים פסלו את האפשרות לפיה יקבל פימשטיין עונש מופחת, משום שהיה נתון להשפעות תרופות. קודם להחלטה אמר פימשטיין בבית המשפט: "אני לא מאחל לאף אחד טרגדיה כזאת".

אריק קדם, סבה של הודיה ז"ל, אמר עם מתן ההחלטה: "נעשה היום משפט שהשיג את המקסימום לרוצח המנוול. השלב הבא הוא להביא לשינוי בחקיקה, שלא יאפשר לרוצחים כאלה לנשום אוויר".  

במשפחה חששו כל העת כי פימשטיין יימצא בלתי שפוי, וכך יצליח לחמוק מעונש המאסר. אמה של הודיה, רוני קדם, לא הגיעה לדיון, לדברי אביה משום שלא רצתה לראות את הרוצח. הוא שיגר לה מייד הודעת SMS בטלפון - ועידכן אותה.

התובעת, עו"ד אירית באומהורן, העריכה כבר לאחר החלטת השופטים כי פימשטיין יערער על גזר הדין. "סיימנו פרשה מאוד קשה וכאובה, מהיותר קשות שהיו לנו. עמדה כאן שאלה משפטית חדשנית, האם אדם יכול לבצע רצח רק בשל תרופה? בית המשפט קבע שהוא עשה את הדברים בשל העיוות שלו בלבד, ולא בשל התרופה - ולכן גזר עליו מאסר עולם". 

החלטת השופטים ניתנה כשנה וחצי לאחר הרצח האכזרי שזיעזע את המדינה בדצמבר 2002 . האב, שהופיע בכל כלי התקשורת כחרד לגורל בתו הנעדרת, התגלה לבסוף כמי שהטביע אותה, ולאחר מכן קבר את גופתה בחורשה מרוחקת.

בהכרעת הדין כתב השופט צבי זילברטל: "אין לפנינו אדם שהונע בהשפעת חומר כימי עד שלא יכול היה להימנע מעשיית המעשה. לפנינו אדם המונע בכוח מחשבותיו המעוותות, המגיע למסקנות שמבחינתו הן רציונליות, משנה דרכי פעולה, מתכנן היטב את המעשה ופועל בקור רוח מזוויע לאחר ביצוע הרצח, ועד לגילוי הגופה. הנאשם הוא זה שבחר ברצח כפתרון למצוקותיו שלו. יתכן שהתרופה שנטל ושחילצה אותו ממצב הדיכאון איפשרה לו לאזור כוחות ולבצע את המעשה, אך לא נותר בליבי ספק שהתרופה לא גרמה לו לאבד את יכולת הבחירה".

בהכרעת הדין מועלית האפשרות להטיל על הנאשם עונש מופחת, אך השופטים דחו את הבקשה וכתבו כי על-פי חומר הראיות שלפניהם, אין כל מקום להטלת עונש מופחת.

השופט זילברטל הוסיף וכתב: "לא שוכנעתי כי יכולתו של הנאשם הוגבלה במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה, או להבין את הפסול שבמעשה, או להימנע מעשייתו... כפי שקבעתי, הנאשם פעל במחשבה צלולה, ולא הייתה כל פגיעה ביכולת הבחירה שלו. בנוסף, לא ניתן לקבוע כי לנאשם נגרמה 'הפרעה נפשית חמורה' או שהוא לקה בכושרו השכלי". 

במהלך הכרעת הדין לא הוציא פימשטיין הגה מפיו. גם לאחר מכן סירב להגיב לשאלות העיתונאים.