חזיון תעתועים ושמו טבריה
החפירות בעתיקות העיר התחדשו, ספינת הטיולים השתדרגה ויש כנסייה יפה ומכניסת אורחים, אבל ההזנחה והשיממון עדיין לא מאפשרים ליהנות מהעיר. המלון הסקוטי המחודש, יפה ונעים באמת, הוא סיבה טובה להגיע לטבריה, אבל דפנה טלמון נאלצת להמליץ לא לצאת ממנו
בפעם האחרונה בה מצאתי את עצמי, במקרה, בטבריה, החלטתי שאני לא חוזרת לכאן. שנה באה שנה חלפה, ואני, עם זיכרוני הקצר, מצאתי את עצמי באוטובוס מלא בשכמותי בדרך לעיר.
אם רק היה ניתן לוותר על הכניסה לעיר ולנחות במלון – הייתי בוחרת בדרך זו. העיר אינה מזמינה, היא מעוררת סוג של סלידה ונראה כאילו כל ההוד וההדר של העבר, נותרו בזמן ההוא. שנות ה-80' חלפו אמנם, אבל פה הן עדיין בתוקף.
אם אתם מתכננים להגיע בשבת, אין על מה לדבר. שלט אחד הבהיר את הנקודה: "השבת דורשת אל תחללני". לא חיללתי, וגם לא פיללתי, וגם לא אגיע בשבת (אם בכלל).
הסיבה להגיע לטבריה
המטרה שלשמה הגעתי לטבריה היא פתיחתו מחדש של המלון הסקוטי, שהיה עד לא מזמן "האכסניה הסקוטית", שהיה עוד במאה ה-19 "בית החולים הסקוטי".
לא חיכו לנו במלון גברים בחצאיות, וגם לא כמרים (המלון שייך לכנסייה הסקוטית), אבל מיתר בליבי פקע מהתרגשות. פעם, לפני עשור, בילינו כמה חברים את סוף השבוע באכסניה, עם מחירים של אכסנייה וכייף שחבר'ה צעירים עושים באכסנייה. היום, עם מחירים שהולמים מלון בדרגת 4-5 כוכבים, אני, עם רמת הכנסה של אכסניה, לא אוכל להתארח פה. אבל למי שיכול - אני ממליצה בחום.
המלון בנוי אבני בזלת שחורות וכלל לא מזכיר את גושי המלונות של העיר. הוא אינו מלון של אף רשת, הוא קסום, מזמין מאוד ומשרה נינוחות לא מוסברת.
קצת היסטוריה
בשנת 1884 שלחה הכנסייה הסקוטית את ד"ר דיוויד ואט טוראנס, רופא צעיר, לבנות בית חולים על גדות הכנרת. הוא למד ערבית וקיבל את תמיכת רב הקהילה בטבריה, יוסף דוד אבולעפיה, להקמת בית החולים.
שמעו של ד"ר טוראנס הגיעו לכל פינות הגליל ולירדן, ורבים החלו לנהור למרפאה שבטבריה. המחלות הקשות שהשתוללו באזור
ב-1914, משפרצה מלחמת העולם הראשונה, נאלץ ד"ר טוראנס לנטוש את בית החולים שנתפס על ידי הטורקים, ורופאים גרמנים הפכוהו לבית חולים צבאי.
אחרי המלחמה חזרו טוראנס, בנו ושתי בנותיו (כולם רופאים) לשקם את בית החולים שנהרס. עד יומו האחרון המשיך במסירות בשרותו הרפואי, ללא ליאות וללא הפוגה. הוא נפטר ב-1923 ונקבר בבית העלמין המשפחתי שעל שפת הכנרת.
הכנסייה הסקוטית השקיעה במקום 10.4 מיליון ליט"ש והפכה את האכסנייה למלון איכותי. כיום יש
בו 69 חדרים, וצפויים להיבנות עוד 81. למלון חוף פרטי ובריכת שחייה, ובקרוב יפתחו גם ספא, סאונה וג'קוזי. מחירים: אמצע שבוע – 500 שקל; סוף שבוע, מינימום שני לילות – 700 שקל. המחיר לזוג ללילה כולל ארוחת בוקר. טל': 6710710 -04.
אני ממליצה להביא ספר קריאה, משקפי שמש, עיתון, משחק טאקי, בקבוק יין, ולא לצאת מפתח המלון. למה? כי למרות שראש עיריית טבריה אמר ש"נעשה הרבה בתחום פיתוח וניקיון העיר", יש עוד כל כך הרבה מה לעשות, שבינתיים, קשה להמליץ לבקר בה.
ארכיאולוגיה וביוב
לאחרונה התחדשו החפירות באזור הר ברניקי, מקום מושבה של טבריה הקדומה. בחפירות נחשפו עד כה עדויות ליישוב
משתי תקופות: מבנה ציבורי מהמאות ה-2-3, ובתי מגורים מהמאות ה-9-11. ניתן לבוא ולהתרשם מהממצאים שכבר נחשפו, אבל חשוב להזהיר: החפירה מתנהלת בשטח המכון לטיהור שפכין, והריח בהתאם. לא לאנינים.
שרידים עתיקים נוספים ניתן למצוא בשטח מלון נהר הירדן. במקום העתק של רצפת פסיפס מבית כנסת מהמאה ה-6, ומבנה צלבני ששימש כחאן ממלוקי. בחצר המבנה ריכזו ממצאים שונים, ביניהם כותרות שיש, סרקופגים ודלתות מהתקופה הרומית.
העיר העתיקה של טבריה נהרסה כליל, אחרי שאחד מראשי העיר הקודמים החליט שיאה למחוק את כולה ולהקים עיר חדשה. וותיקי טבריה יודעים לספר איך היו מגיעים בלילה ומנפצים חלקים מהבתים הישנים. בקצה של סמטה קסומה ופורחת ששרדה את הפיצוצים הליליים מצאנו את המגדל הנטוי של טבריה, מגדל שקיבל את הזווית המיוחדת לו ברעידת אדמה בשנת 1837.
שוטטות בטיילת (אם אין לכם סיבה מיוחדת, אל תגיעו לכאן) הובילה אותנו לפתחו של מסגד אל בכרי. המסגד נבנה על קו החוף (לשעבר) ושימש את הדייגים המוסלמים שיכלו להיכנס עם סירותיהם אל התפילות, באמצעות מנהרה מיוחדת.
המסגד שימש את האוכלוסייה המוסלמית עד שנת 1948, השנה בה עזבו המוסלמים את העיר. בשנת 1959
רומא זה כאן
כדי להשכיח את החוויות הטבריניות, עצרנו בכנסיית פטרוס הקדוש. את המקום הנעים בנו הצלבנים לזכר שמעון כיפא, דייג מכפר ציידא, שהיה אחד מ-12 תלמידיו של ישו ומנהיגם לאחר מותו. את השם 'פטרוס' (סלע/צוק) נתן לו ישוע באומרו שהוא הסלע עליו תיבנה הכנסייה. פטרוס הקדוש הפך לסמל – הדייג הטוב שהפך את הסירה, עזב הכל והלך אחרי מורהו ורבהו. לא פלא, לפיכך, שהכנסייה הנושאת את שמו בנוייה בצורת ספינה.
האב ג'יימס שאירח אותנו הגיע לפני כשלוש שנים מקנטקי שבארצות הברית. אמריקני שנתקע בטבריה ועוד אוהב את זה. מוזר. רק דבר אחד מפריע לו, המוזיקה מחרשית האוזניים בלילות סוף השבוע. כדאי להתקשר לפני שבאים. האב ג'יימס, טל': 6720516 – 04.
הפלגה אל שלהי ה-80'
פעם קראו לה "לידו 4", וכל מי שהיה ילד בשנות השמונים הפליג עליה עם המורה שהקפידה שנשמור על המשמעת לצלילי מצעד הלהיטים התקופתי. הפלא ופלא, גם היום קיבלנו את אותה החבילה, רק שהיום קוראים לספינה "לידו 10". לא נרשמה אף מחלת ימה, אבל כיום ההפלגה לא יכולה להיות אטרקציה שתסחוף משפחות, מבקרים או אפילו תיירים. אין ייחוד, אין הדר, אין עתיד. חוץ מהנוף (בימים טובים), אין סיבה להפלגה.
נזכרתי, תוך שאני נושמת לרווחה, שחזיון התעתועים עומד להסתיים במנוחה בבית המלון הסקוטי.
עיריית טבריה: "העיר בתנופת פיתוח"
יעל ביבי, דוברת עיריית טבריה: "עם תחושות אי אפשר להתווכח, אך עם עובדות כן. 1. עיריית טבריה זכתה, לפני כחודשיים, בארבעה כוכבי יופי מהמועצה לישראל יפה (ציון 92 מתוך 100) – דבר שממצב את טבריה יחד עם ערים יפות אחרות בישראל. 2. בקיץ האחרון ביקרו קרוב למיליון אנשים בטבריה. בחגים ובקיץ המלונות מלאים עד אפס מקום ונרשם גידול של 41 אחוז בתיירות הנכנסת, ביחס לשנים קודמות. 3. טבריה נמצאת בתנופת פיתוח, שהניצנים שלה כבר ניכרים בשטח. המלאכה טרם הסתיימה אך נמצאת בעיצומה. פרויקטים רבים יוצאים בימים אלה לפועל, כמו בניית שני קניונים, מלון בוטיק נוסף וסקי בכבלים, ופרויקטים רבים נוספים נמצאים בשלבי תכנון ולקראת יישום".
