להקת פיראניות

לשחרר את דפנה: "השגריר", ערוץ 2, 20:45

דפנה. לגמרי דפנה. תסכימו איתי.

במראה החתולה הפרסית הלבנה המתנמנמת על קמין ביום חורף קר, דפנה היא מי שתגיע הרבה לפני כולם לשער "לאישה" המיוחל. לא משום שמדובר בהבטחה דיפלומטית גדולה – אלוהים, ההבטחה הדיפלומטית היחידה ב"השגריר" היא כי הסידרה תסתיים לבסוף – אלא בזכות המגפיים הלבנים והסוודרים הרכים והבלונד הנימוח והמבטא הזר הלא-ברור שנשמע כטומי לפיד עם סבון בפה. יצור קסום.

אז דפנה. בהפקה יודעים את זה, וזו הסיבה שהתוכנית הסתיימה אמש בנאום בו סח יעקב פרי לדפנה משהו שתקצירו הוא: "דפנה, אין לנו שום עניין בך, אבל לעומת זאת, הוועדה – ומפיקי התוכנית שמותחים לי את הקפיץ בגב – חושבים שאת תכניסי לתוכנית ה-מ-ו-ן אס-אם-אסים שיחזירו אותך ויעשירו אותנו".

זו הצרה עם "השגריר"; שההפקה שקופה מדי. מצד שני, התוכנית באמת משתפרת. אתמול היא כבר כמעט לא היתה דומה לעצמה – או לתוכנית מציאות, לצורך העניין – אלא בעיקר ל"הכספת". זו היתה גם תוכנית מקוממת; לפתע נתבעו המועמדות להוכיח לוועדה איזו "ישראליות" קרתנית ושטחית, מעין בוחן-פתע בפטריוטיזם מופרך מהסוג המקארתיסטי.

מהרטה – שביקרה בנגב לפני חצי שנה וראתה את "כנפיים שבורות" – הוכרזה, בהתאם, כ"ישראלית" יותר מדפנה. זה מעליב, נחות, ממלכתי-בגרוש, ערוץ-שתיימי מאוד – ואגב, מותר בהחלט לתהות מתי לאחרונה ביקר נחמן שי בנגב.

לפחות היו תככים ראויים. צביקה בקבוצת הבנות היה כדגיג זהב המנסה לשחות בתוך להקת פיראניות. טורפים את נמו. יעל, המתמודדת בעלת הטפרים, בסוף עוד תזכה; זה דווקא משמח, שכן זה אומר ששנה שלמה לא תהיה בישראל – שיפור ניכר באיכות חיינו כאן. ו"השגריר"? בלגאן הפקתי גדול, מנופחת וסובלת מגזים כהרגלה, אבל הנה, בבקשה, עובדת. למרות הכל.

תחזיקי מעמד, דפנה ממוש. אנחנו והניידים שלנו בדרך.

הפרק ששודר אמש ב"ביפ" (בשידור חוזר. הסיכוי לתפוס שידור ראשון ב"ביפ" זהה מתימטית לסיכוי להתעשר כרגע ממניות פארמוס) הוא מהפרקים היותר מרהיבים של הסידרה בעונתה השביעית. מיד בפתיחה, הלם: קארטמן, קני וסטן נראים כמו עצמם, רק... הומואים! כלומר מטרוסקסואלים. בגדי מעצבים, שיער צבוע, משקפי ענק, גופיות – כולם מלבד קייל, שנשאר במעיל הכתום והכובע הירוק הרגיל. "אתה חייב להתקדם, אחותי!", צועק עליו קארטמן. "המעיל הזה כל כך ספטמבר 10!".

כרגיל, סאות'פארק מסיעה את הסאטירה שלה למרחקים הכי ארוכים. כל גברי העיירה הופכים למטרוסקסואלים – כולם כה שונים, כה ייחודיים, כה מעודכנים, כה שותים שיראז, מעצבים לעצמם את הבית ואומרים "סופר-פאביולוס", עד שכולם זהים לחלוטין.

זה טיפול כירורגי מדויק וחכם בתסמונת "קוויר איי" שתקפה ערים שלמות באמריקה, ואמירה מבריקה על האופן המהיר להבהיל שבו מעכלת תרבות המיינסטרים התאגידית את תרבות-הנגד, או כמאמר שף לילדים: "לפני שנה ניסיתם להיות שחורים, עכשיו אתם מנסים להיות הומואים". מעולם לא חטפה האופנה החלולה הזו מכה מכאיבה כל כך, חודרנית כל כך, היישר במקום שבו אין לה שום עניין מולד לחטוף.

"סאות'פארק" היא עדיין המתקפה המחודדת ביותר מול כל גילוי קונפורמיזם ועדריות, והיא נמרצת מספיק כדי להצחיק, להדהים ובמידת הצורך לשפד אתכם. העונה השמינית, נמסר, בדרך ל"ביפ". שום סימני האטה. אין לי מושג איך הם עושים את זה.