גיודון - אוכל של בסטיונרים

כתבה זו מוקדשת לכל הבסטיונרים ביפן שיושבים על כסא מוגבה ביושינויה, אוכלים קדרת גיודון וחולמים על הבית. כל ישראלי במזרח יודע שבטוקיו יש בסטיונרים ישראלים רבים שבאו לראות את יפן ובעזרת העבודה בבסטות הם מממנים את הביקור היקר. הם מוכרים בכל רחבי טוקיו כובעים, תיקי לואי ויטון, שעוני רולקס מזויפים ושאר מציאות, ומקווים שהמשטרה המקומית לא תתפוס אותם ותכניס אותם לקלבוש היפני הידוע לשמצה. אנחנו השליחים מסתובבים במעגלים שונים, גרים באזורים שונים, ובקושי נפגשים איתם, אבל בכל זאת מחבר אותנו חוט דקיק: כולנו ישראלים.

יום אחד פגשתי שניים מהם, אבודים בטוקיו, בסופר מרקט הבין לאומי והמפואר - דאנאן, שבשכונת דננשופו. זהו סופר יקר מאוד, אליו אני מגיעה רק כשכלו כל הקיצין ואני זקוקה לאיזשהו מוצר מערבי בדחיפות. אפשר היה לזהות אותם כישראלים מקילומטר, עם מכנסי הדייגים והראסטות בשיער. הגעתי בריצה כדי לחלץ אותם ממשבר קטן: בעודם עומדים חסרי אונים ומנסים להסביר לשווא למוכר יפני נבוך שהם מחפשים "sour cucumber". חבר'ה, אמרתי להם בחיוך, מלפפונים חמוצים באנגלית זה "Pickles", ולקחתי אותם לאגף החמוצים. הם נחרדו מהמראה הבלתי מגרה של המלפפונים החמוצים המקומיים, ועוד יותר מהמחיר האסטרונומי.

הטעם גרוע מהצורה, הרגעתי אותם - הוא מתקתק, ומה אתם עושים כאן בכלל? הקשיתי. זהו אחד הסופרים היקרים ביותר בטוקיו, אני באה לכאן פעם

בשנה ותמיד שודדים אותי פה. "לא יודע", אמר לי האחד, "לאחי התחשק פתאום מלפפון חמוץ, אנא עראף?". הפניתי אותם לבנין הקהילה היהודית בשכונת הירו שם אפשר לקנות מלפפונים חמוצים מתוצרת קבוצת יבנה, אומנם יקר אבל לפחות שווה. "יאללה אחי", אמר השני, "אני מת מרעב, איפה יש פה יושינויה בסביבה, נלך להוריד איזה גיודון, אחי?", והם התנדפו מהסופר כלא היו.

האמת שהסתכלתי עליהם יוצאים מדלתות הסופר המפואר וקצת קינאתי בהם. קודם כל הם חיים בסביבה יפנית אמיתית, שלא כמו השליחים שחיים בשכונות של הזרים, מתחברים עם יפניים 'מזוייפים' שנחשפו למערב ומדברים אנגלית.

תוך 24 שעות יש להם חברה יפנית, והיא מלמדת אותם את השפה הבלתי אפשרית הזו, תוך כמה חודשים. הם מכירים את חיי הלילה של טוקיו באופן שלעולם לא אוכל כבר להכיר, כי הם חווים את יפן האמיתית האותנטית. גם בקטע הקולינרי התקציב שלהם מכתיב אוכל יפני בלבד. אני לעומת זאת, צריכה לשכנע את חברותי הגאיג'יניות לוותר על ארוחת צהריים מפוקפקת באחת מהרשתות האמריקאיות המשמימות שמגישות אוכל פלסטי, לטובת אוכל אותנטי במסעדת אטריות עממית. בעוד החברה ליצים שפגשתי צועדים ברגל לכיוון שכונת גי'אוגאוקה בחיפוש אחר הגיודון שלהם, נזכרתי במהפך שעברה לאחרונה יושינויה - הרשת הותיקה הפופולרית כל כך בקרב הבסטיונרים הישראלים.

הגיודון (Gyudon) המפורסם הינו מנה עממית שמורכבת מקדרת אורז, ומעל תבשיל של פיסות דקיקות של בשר בקר בתוספת בצל מטוגן ורוטב חום מתקתק, הרוטב מחלחל לתוך האורז והופך אותו לטעים במיוחד לחך המערבי. סט של גיודון כולל גם מרק מיסו וחמוצים. נראה לי שהגיודון התחבב במיוחד על הישראלים בגלל שהוא ממגר באופן אפקטיבי מאוד את בעיית האורז הלבן והמשמים, שלישראלים כל כך קשה איתו כאן. במנה החביבה הזו הרוטב המתקתק משדרג את האורז לטעמים של בית אמא.

בשל משבר הפרה המשוגעת העולמי עלו מחירי הבקר העולמי והרשת הזולה יושינויה, שעובדת על מתח רווחים נמוך נאלצה לשנות את התפריט ולעבור לתפריט המבוסס יותר על דגים וחזיר. הסיבה שרשת יושינויה כל כך פופולרית בקרב הבסטיונרים היא קודם כל הנגישות - בכל קרן רחוב יש סניף. סיבה נוספת היא המהירות - מדובר במזון בטעם ביתי אבל מהיר. הסיבה הכי חשובה היא המחיר, כ- 400-500 ין (כ- 20 שקל) למנה משביעה.

ליפנים, גיודון שווה יושינויה, כמו שאצלנו אווזי שווה שיפודים. הוצאת הגיודון הפופולרי מהתפריט אחרי שהוא היווה את מנת הדגל במשך עשרות שנים, נחרתה בדברי הימים של יפן כאירוע טראומטי במיוחד: היום האחרון של הגיודון צויין בהרחבה בתקשורת, ותורים ארוכים של יפנים נראו משתרכים על מנת לרכוש את המנה האהובה בפעם האחרונה. אפשר עדיין לאכול מנה דומה ביושינויה וברשתות שדומות לה, אלא שהיא תהא עשוייה מחזיר או מבשר בקר שונה מהרגיל, וכבר לא תככב כמנת הדגל. המנה התחליפית מורכבת מקערת אורז עם קארה בשר, לרוב חזיר (קארי יפני בדרך כלל שונה לחלוטין מההודי

 והתאילנדי ולא חריף בכלל).

גיודון

החומרים:

1/2 3 כוסות אורז יפני

5 כוסות מים

400 גרם סטייק אנטריקוט, חתוך לפרוסות דקיקות במכונה לפריסת נקניק

למשרה:

1 בצל גדול פרוס לפרוסות דקיקות

3 כפות מירין (יין אורז מתוק)

3 כפות רוטב סויה יפני

2 כפות סאקה - יין אורז

1 כוס ציר דאשי - מאבקת דאשי בתוספת מים רותחים על פי הוראות היצרן

4 כפות סוכר

בצל ירוק קצוץ לקישוט

אופן ההכנה:

1. שוטפים את האורז היטב. מבשלים את האורז עם המים על אש גבוהה עד לרתיחה, מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עד שהמים נעלמים והאורז מוכן. מכבים את האש, ומערבבים את האורז.
2. מערבבים את חומרי המשרה ומשרים בו את הבשר והבצל לשעה לפחות.
3. מעבירים את הבשר והבצל על המשרה למחבת ומביאים לרתיחה. מבשלים תוך כדי ערבוב כמה דקות. מוסיפים את הבצל הירוק ומכבים את האש.
4. מרכיבים את המנה: שמים אורז בקערת מרק, ומעליו מניחים את הבשר והבצל. שופכים מעל מהנוזל של תבשיל הבשר ומגישים.
   

איטאדאקימאס!