דו"ח החופים: שערוריה בכנרת, בלגן בים התיכון

דו"ח החברה להגנת הטבע לשנת 2005 על החופים, משרטט תמונה עגומה מאד של מצבם. השנה מתייחס הדו"ח לראשונה גם לחופי הכנרת, בנוסף לחופי הים התיכון.

השנה החולפת עמדה בסימן אישור החוק לשמירת הסביבה החופית שהליך חקיקתו ארך כ-5 שנים וקודם על ידי השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות ז"ל. אולם, החוק שאושר אינו נותן מענה מספק לכל הקשור בחופי הרחצה ולכן בחרו בחברה להגנת הטבע לייחד את הדו"ח השנתי לנושא זה.

סגירת חופים: גם לאירועים

ממצאים קשים בנוגע לזכותו של הציבור למעבר חופשי לאורך החוף, עולים מהדו"ח, בעיקר בכל הקשור לחופי הכנרת. לאורך 56 ק"מ של חופי הכנרת ניצבות כ-120 גדרות המונעות את המעבר החופשי של הציבור, כולן אינן חוקיות.

כמה דוגמאות להשתלטות גורמים פרטיים על קטעי חוף ציבוריים בכנרת: "חוף שער הגולן" - חוף סגור לתושבי הקיבוץ בלבד (בדרום הכנרת בין מכללת עמק הירדן לקיבוץ גינוסר); חופי טבריה - במספר מקרים נסגרו קטעי חוף לטובת באי המלונות והתחייבויות להסדרת מעבר חופשי לציבור בחזית הפונה לים לא מומשו; "חוף עמיעד" - חוף סגור לתושבי הקיבוץ מצפון לנחל עמוד; משרד החקלאות - יצירת חוף פרטי לעובדי משרד החקלאות; "טבחה" - חוף ציבורי שנסגר ע"י מפעילי המקום לטובת המתארחים במלון.

בחופי הים התיכון הדו"ח מצביע על תופעה הולכת ומתרחבת של סגירת חופים וגידורם לטובת אירועים פרטיים ומסחריים, המונעים את זכותו של הציבור למעבר חופשי לאורך החוף. תופעה זו אינה חדשה. מיפוי הגדרות לאורך חוף הים התיכון מלמד כי בנוסף על הגדרות המונעות את הגישה לשטחים הסגורים, ניצבות לאורך החופים יותר מ-20 גדרות המונעות את המעבר החופשי לאורך החופים. תופעה זו בולטת במיוחד בצפון הארץ: אזור נווה ים, עכו (חוף התמרים למשל), נהריה ואכזיב.

תשלום: אין פרופורציה

בנושא התשלום בחופים, מתברר כי החופים המוכרזים בכנרת משתרעים על רצועה באורך של 2.6 אחוזים בלבד מהיקף האגם. הכניסה לכל החופים המוכרזים בכנרת כרוכה בתשלום. יתרה מכך, רבים מהחופים האסורים לרחצה גובים כסף על כניסה לחוף, כך שלאורך חופי הכנרת אין אף חוף מסודר לרחצה שהכניסה אליו ללא תשלום. גביית התשלום במרבית החופים בכנרת נעשית על בסיס יומי והמחירים נעים בממוצע בין 60 ל-80 שקל.

בים התיכון היקף החופים המוכרזים עומד על 6.7 אחוזים בלבד מאורך רצועת החוף. עיקר גביית התשלום נעשית בחופים אשר בתחום המועצות האזוריות. דמי הכניסה לחופים רבים אינם פרופורציונליים לשירותים הניתנים בחוף, ואינם עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

מרבית החופים לאורך הים התיכון (כ-80) מצויים בתחומי הערים, ולרובם המכריע הכניסה ללא תשלום. יוצאי הדופן הם חוף גלי גיל בנהריה ושני חופי הצוק בצפון ת"א. מאידך, מרבית החופים הנמצאים בתחומי המועצות האזוריות הנם בתשלום. בכמחצית מהם גובים עבור חניה ובכמחצית אחרת גובים עבור כניסה רגלית.

כלי רכב: אין אכיפה

בנושא נהיגה בכלי רכב בחוף הים, נאמר בדו"ח כי האופטימיות שהובעה אשתקד, היתה מוקדמת מדי וכי אכיפת החוק אינה מתקיימת הלכה למעשה. במקביל, הצעה לשינוי החוק, אשר תקל על אכיפתו, מתעכבת שלא לצורך במחלקה המשפטית של משרד הפנים. בינתיים, כל רכב מממשיכים להשתולל לאורכם ולרוחבם של חופי ארצנו.

אשפה: כשל חינוכי

למרות כל מבצעי הניקיון והנסיונות לחנך את הציבור לשמור על נקיון השטחים הפתוחים ובכללם חופי הים, חוזר הדו"ח ומגלה כי 74 ק"מ מחופי הים התיכון שאינם מוכרזים סובלים מזיהום של פסולת. כמו כן נמצא, כי ניטור איכות המים בחופים עדיין מוגבל לחופי הרחצה המוכרזים ולעונת הרחצה בלבד. עם זאת, חלה התקדמות בפרסום המידע לציבור על איכות מי הרחצה בחופים באמצעות אתר האינטרנט של משרד הבריאות.

• מניעת המעבר החופשי וגידור החוף: לחזק ולתגבר את גורמי האכיפה סביב חופי הכנרת. לעגן את זכות הציבור למעבר חופשי לאורך חופי הכנרת על ידי החלת סעיף 5 לחוק שמירת הסביבה החופית הקובע כי "תחום חוף הים יהיה פתוח להליכה רגלית לכל אורכו". כמו כן לאשר את הצעת השרה לשעבר נאות, שהונחה על שולחן הממשלה, בנושא "שביל סובב כנרת", שמטרתו לפתוח את חופי הכנרת לכלל הציבור.

• תשלום בכניסה לחופים: לשנות את חוק הסדרת מקומות רחצה כך שתימנע האפשרות לגביית כסף עבור הגישה הרגלית לים. להטיל על משרד הפנים לקבוע קריטריונים לאישור דמי כניסה, העולים בקנה אחד עם תכלית החוק וזכויות היסוד שעוגנו בחקיקה ראשית. כמו-כן נדרש משרד הפנים לפקח על גביית דמי הכניסה בהתאם לקריטריונים שיקבעו; לפעול ביד חזקה נגד גביית התשלום המתקיימת לאורך כל חופי הכנרת, בניגוד לחוק; לחייב את מפעילי החופים בכנרת לאפשר כניסה לחוף על בסיס שעתי, כדי לתת מענה לציבור המעוניין להגיע לחוף לזמן קצר, מבלי להידרש לעלות יומית.

• חופים אסורים לרחצה: לערוך מיפוי מחודש לחופים האסורים לרחצה, במטרה לצמצם את היקפם למינימום ההכרחי; לנמק בכתב את הסיבות לאיסור הרחצה, כך שלציבור הרחב וגורמים מקצועיים תינתן אפשרות לדון בנושא ולהתייחס אליו בצורה מקצועית ציבורית.

• נסיעות כלי רכב לאורך החופים: לקדם במהירות האפשרית את התיקון לחוק איסור נהיגה בחוף הים. להעניק לפקחי המשרד לאיכות הסביבה הכשרה לאכיפת החוק.

• נקיון, ניטור ומידע לציבור: להקצות בין 2 ל-3 מיליון שקל ע"י הממשלה בשנה לטובת ניקוי פיזי של כל החופים הלא מוכרזים ולפעילות הסברתית שתוביל בציר הזמן לשינוי התנהגותי; להרחיב את תחום הניטור, אשר מוגבל כיום לחופים מוכרזים בלבד, והארכה של משך זמן הניטור המוגבל כיום לעונת הרחצה בלבד לתקופות נוספות במהלך השנה; להבטיח שהמידע לציבור על איכות המים יהיה שקוף וזמין, כולל בכניסה לחופים.