צ'רלי בממלכת השוקולד - גרסת נצרת עילית
לכבוד הסרט "צ'רלי בממלכת השוקולד" שעולה בקרוב, נסעה יעל גרטי למפעל שוקולד כדי לחבק את פסי הייצור של הממתקים החביבים עליה ולהזכר בהרפתקאותיו של צ'רלי בקט במפעל השוקולד של ווילי וונקה
השמועות אודות סרט חדש שנעשה על פי הספר "צ'רלי והשוקולדה", מתרוצצות כבר שנתיים-שלוש. הספר, מאת רואלד דאל (מסדרת מרגנית, בהוצאת זמורה ביתן) היה מאז ומתמיד אחד הספרים האהובים עליי. הספר מביא את סיפורו של ילד עני מקצה העיר, צ'רלי בקט שמו, אשר זוכה בביקור נדיר, יחד עם ארבעה ילדים נוספים, במפעל השוקולד העצום של ווילי וונקה.
הספר הפך לסרט כבר בשנת 1971 וכיכב בו ג'ין וויילדר בתפקיד ווילי וונקה, תעשיין השוקולד המטורלל. הפעם נכנס לתפקיד ג'וני דפ ובמאי הסרט הוא לא אחר מאשר טים ברטון, החתום על סרטים נפלאים כגון "המספריים של אדוארד" ו"סיפורי דגים".
מפעל שוקולד - גירסה מקומית
עם הזכרונות מהספר המשעשע נסעתי למפעל השוקולד של עלית בנצרת עלית. תחילתו של המפעל במפעל צ.ד. (ראשי תיבות של המייסד, צלאל דבילנסקי), שהיה ממוקם תחילה ברמת גן ותחת השפעתו של פנחס ספיר עקר לנצרת עילית. במהלך ההקמה בנצרת עילית, בשנת 1959, רכשה חברת עלית את המפעל, ששמר על שמו המקורי צ.ד. עד שנת 1988. עד היום חלק מתושבי העיר אומרים צ.ד. במקום עלית. כוחו של הרגל.
היום מונה המפעל 700 עובדים וכולם כאחד חובשים כובעי נייר חד פעמיים כשהם נכנסים לאזורי הייצור. אני מתארת לעצמי שעובדי המפעל לא מזהים אחד את השני כשהם נפגשים אקראית מחוץ למפעל, כשם שאני לא זיהיתי את איריס גולדשטיין, הטכנולוגית הראשית של אגף השוקולד, שהיתה צמודה אלי במשך שעתיים, כשהסירה את הכובע.
איריס מובילה אותנו בבטחה בנפתולי המפעל ומראה לנו את כל פסי הייצור, כולל אלה שמבקרים רגילים אינם רשאים להתקרב אליהם. ריח השוקולד מבלבל. "איפה החדר"? שואל ליאור, הצלם. "איזה חדר?", תמהה איריס. "החדר שאני הולך לגור בו..." הוא עונה.
שורות שורות של פועלות לבושות חלוקים לבנים וחבושות כובעים לבנים עסוקות בפיקוח על פסי הייצור ובאריזה. "פעם בשבוע מנקים את כל פסי הייצור", מספרת איריס, "ובכל מעבר מעבודה על סוג שוקולד אחד למשנהו מנקים את הפסים".
אנחנו מבקרים תחילה בפס הייצור של פסק זמן קלאסי. מתברר שזה החטיף הנמכר ביותר. החטיפים המוכנים רצים במהירות מטורפת על גבי פס הייצור. מה קורה עם אלה שיוצאים לא טוב? אני תוהה. "מה שיוצא לא טוב נופל לפח גדול ומנוצל שנית". העובדים יכולים לאכול חופשי? אני שואלת. "כן", עונה איריס, "אבל אסור להעביר מוצרים מאגף לאגף, מטעמי אלרגנים (יש קו מיוחד ללא גלוטן, למשל) והיגיינה". למבקרים אסור בכלל לאכול מפסי הייצור מטעמי בטיחות והיגיינה, אולם פינת מתוקים בסוף המסלול מציעה מבחר עצום ללא הגבלה.
מיכל השוקולד - הכל מתחיל כאן (צילום: ליאור פילשטיינר)
כל המוצרים מתחילים למעשה במיכלי ענק מלאים שוקולד נוזלי המכילים 1, 3 או 6 טונות של שוקולד נוזלי, בטמפ' של 45 מעלות כך שהשוקולד ישאר נוזלי. כדי לצקת אותו לתבניות השונות יש לקרר אותו באופן מבוקר, מה שנקרא בעגה המקצועית "טמפרינג" ומתבצע כאן במכונה מיוחדת שנקראת בפשטות טמפר (Temper). המכונה מורידה את טמפ' השוקולד ל- 29-30 מעלות – בהתאם לקו הייצור ובסוג השוקולד. "עכשיו, אחרי שסידרנו את עניין החדר שלי אני רואה שגם עניין המקלחת שלי מסודר", אומר ליאור, שמשתוקק בדיוק כמוני לטבול אצבע במיכל בו מתערבל כרגע בחושניות חצי טון שוקולד.
אני נזכרת בילד אוגוסטוס שלוק (מהספר) שלא התאפק, גחן לשתות מנהר השוקולד במפעל של ווילי וונקה ונפל לתוכו. היו מקרים של ילדים שתחבו ידיים לנהרות השוקולד? אני שואלת. "לא בהכרח ילדים", עונה יהודית שטיינגאוס, מנהלת ההדרכה. "היתה בחורה בת ארבעים שביקרה כאן במסגרת הסיורים של מרכז המבקרים", היא מספרת, "נעצרה ליד קו ציפוי שוקולד ואמרה: אני לא זזה מפה עד שאתם נותנים לי להכניס אצבע לשוקולד". מה עשיתם? אני שואלת. "אמרנו לה, אין בעיה, אם את מוכנה לשלם על טון וחצי שוקולד שלא נוכל להשתמש בו אחר כך - בבקשה!".
אנחנו ממשיכים למכונה המייצרת את החטיף "עד חצות", מזרימה ארבע רצועות שוקולד חלב לתבנית קטנה. "אני מחוייבת לטעום כל בוקר מכל המוצרים המיוצרים באותו יום" מספרת איריס, טכנולוגית הבית, "לבדוק שאין בעיות של טעם חלילה. שני טכנולוגים הכפופים לה מסייעים במשימה האכזרית. איך לא משמינים כאן, אין פיקוח על עובדים שמשמינים? אני תמהה. "כל אחד מחליט בשביל עצמו, מי שרוצה - שיאכל".
נהר שוקולד מקומי (צילום: ליאור פילשטיינר)
אנחנו נפרדים בצער מאגף השוקולד ועוברים לאגף הסוכרים. נחש מסטיק ורוד המתפתל על פס ייצור בצבע שנהב לא מותיר מקום לספק: מדובר בבזוקה, המסטיק האגדי. המכונה עוטפת בזוקות בקצב מטורף של 820 יחידות בדקה תוך שהיא משלבת באריזה את ה"עתידות" הידועות. אני נזכרת בויולט בורגר המעצבנת (מהספר), המכורה למסטיקים, שאכלה ממסטיק אסור והפכה לתות ענק. יהודית, מנהלת ההדרכה, מספרת על קבוצה שהגיעה מטעם ערוץ הילדים. כל הילדים
התנהגו למופת ודווקא המנחה קפץ בספונטניות למיכל ענק מלא מסטיקים, "הכל הלך לפח", היא מדווחת.
ולא רק המבוגרים מתקשים להתאפק: יהודית מספרת על ילדים שלוקחים חטיפים מפסי הייצור ומחביאים בגרביים או בתחתונים או על ילדים שמתפרעים ומגזימים בזלילת ממתקים בפינת המתוקים שבסוף המסלול, מה שמסתיים לא טוב באוטובוס בדרך הביתה, כפי שמדווחות לה המורות אחר כך. "היה ילד אחד שהתרברב ואמר: אני יכול לגמור ערמה שלמה של ממולדה תות", מספרת יהודית, "אמרתי לו: בבקשה, נחכה שתגמור".
ליאור פילשטיינר הוא צלם מקצועי. לאתר שלו הקליקו כאן.
