מטיילים בפסח

לונה גל: הגודל לא קובע

מסלול האבובים הוגדר כדובדבן שבקצפת עד שהורד ממרום מעמדו לדרגת "כלום" נוכח ה"בלאק הול" המרגש. ואולי הטייפון היה צריך לזכות בתואר? לעולם לא נדע. סיירת פארקי המים של ynet כייפה הפעם לחוף הכנרת הלוהטת

טלי חרותי-סוברפורסם: 27.07.05 , 11:13

מחלוקת נטושה בין הלונה גל לפארק המים שפיים. זה אומר "אני ראשון" והשני אומר "אני". כיוון שבשפיים כבר בילינו, שמנו פעמינו השבוע לפארק המים הכי צפוני בישראל. הכבישים היו עמוסים, הכנרת חייכה ואפילו הגל"צניקית שדיווחה בקול מתרונן על 40 מעלות באזור, לא הצליחה לפגוע במורל. הפעם ניאותו להצטרף לתחקיר העיתונאי שתי בנות 12 חובבות מים (וקניות). להלן הממצאים:

דקל וצאלון

הלונה גל, שהוקם ב-1982, משתרע על שטח בן 56 דונמים. למרות קוטנו היחסי (שפיים - 140 דונם, מימדיון - 100 דונם) מציע הפארק הסימפטי מתקני אקסטרים משובחים וכן שפע פעילויות לפעוטות וילדים.

יתרונו, כמו גם חסרונו, הוא במרחק. מבקריו הם ילדי הקייטנות האיזוריות אך בעיקר משפחות

נופשים המגיעות, עם הצידניות, ליום שלם של בילוי.

בניגוד לפארקי מים אחרים בהם מרוכזים המבקרים במספר מדשאות מרכזיות מועטות, הרי שבלונה גל מתפזרים כולם בין הרבה מאוד פינות קטנות, מכוסות דשא אמיתי או סינטטי, בצל רשתות צל או מתחת לעצי הדקל והצאלון. המבנה השונה נותן תחושת מרחב גדולה.

תנו לי באקסטרים

לאקסטרימיסטים מכורים מציע המקום כמה וכמה זריקות אדרנלין. מתקן הקמיקזה מורכב משתי מגלשות מהירות במיוחד וההוריקן הוא שתי מגלשות סלאלום. שתי הגרציות שעמדו בתור נטול-הצל כעשרים דקות קבעו: "בינוני פלוס".

לעומת השעטות בהן פצחו לכיוון שני המתקנים הראשונים, הרי שאל מול הטייפון, מגלשה מהירה ומשופעת עליה גולשים בעזרת גלשן מיוחד, עמדו השתיים ובהו. בהו וסירבו בתוקף לעלות. אלה שהסכימו נראו מאוד מרוצים.

תחנתנו הבאה היתה הדובדבן שבקצפת: מסלול האבובים, שהוגדר על ידי מנהל הפארק כ"ארוך ביותר במזרח התיכון".

ארבעים(!) דקות עמדו הבנות בתור המוצל שהתנהל בעצלתיים. הסבלנות

הוכחה כמשתלמת: חמש עשרה דקות תמימות ארך הסיבוב, בסופו זרמו שתי המצווחות היישר אל תוך בריכה צלולה.

אבל הכיף הזה הוגדר כ"כלום" לעומת ה"בלאק הול", מגלשה שחורה ומתפתלת בתוכה טס הגולש על אבוב כשסביבו חושך כמעט מוחלט, ולאחר שמונה שניות של שכרון חושים ניתז החוצה אל תוך הבריכה. הבלאק הול (ציפייה של עוד ארבעים דקות למתעקשים) הוכתר כמתקן המשובח מכולם. לבריכה האולימפית היפה, לעומת זאת, ממש לא התחשק להן להיכנס.

מתאים לכל גיל וגובה?

על שלל המחמאות למתקנים מעיבה העובדה כי ברובם לא נראה שלט הקובע מאיזה גיל מותר לילד לגלוש. במתקני האבובים, בהם דווקא ניצב שלט כזה, איש מן המפעילים או מן הקהל לא טרח להתייחס אליו. כך השתלבו בתור המוני ילדים מתחת לגיל עשר ונמוכים בהרבה מגובה 1.40 מ'. באמריקה זה לא היה קורה.

אנשי הלונה גל (חברי המושב כנף, דרך אגב) השקיעו עד מאוד גם בקטנטנים. בעולם הילד המקומי עומד דולפין יורק מים, תעלת מים ארוכה וצרה מובילה בין שתי בריכות קטנות ורדודות, שפריצים של מים קופצים מן הרצפה והבריכה המרכזית גדולה ורבת אטרקציות.

בנוסף מפעיל המקום בעבור הצעירים (עד גיל 10) את המיני-הוריקן הסלאלומי ובריכה נוספת המתהדרת בשם "הלגונה", ובה מגלשה בצורת פיל. המתקנים אינם מוצלים. אל תשכחו להביא כובע.

השורה התחתונה

למרות העובדה שאין אף פינה ממוזגת בכל הפארק ושהרוח היחידה שנושבת בקלילות מגיעה ממאווררים מעפנים שבתקרת המסעדה, שהדשא לא ממש דשא, שהתורים ארוכים-ארוכים, ושמבין שתי המלתחות במקום רק אחת היתה פתוחה, הוכתר ביקורינו בלונה גל בהצלחה יתרה. יופי של חווית קיץ.

לא פחות חשוב

מדד הכלור: המים נראים צלולים ונקיים אך על הגוף לא נותר זכר לריח.

ניקיון סביבתי: יופי.

מלתחות ושירותים: מבנים ישנים-משהו, אך נקיים למשעי.

רמת אחזקת מתקנים: סבירה.

משך התורים: 20-40 דקות בממוצע.

התמצאות במקום: נוחה. שילוט מאיר עיניים מפנה לכל מתקן.

אנשי צוות: משביעי רצון בכמות, אך אין הקפדה על תנאי השימוש במתקנים.

אוכל: מסעדה לא ממוזגת מציעה גם אוכל חם ברמה סבירה, ובמחירים גבוהים מאוד. במקום גם דוכני שתייה וגלידות.

קניות: בסטת "הבזאר הקטן" נמצאת בכניסה לפארק ומציעה בגדים, תכשיטים, קעקועי חינה ועוד.

אירועים מיוחדים: באוגוסט יפעל במקום צוות בידור.

בונוס: הפארק צמוד לחוף דוגית, חוף רחצה מסודר הכולל גם אפשרויות לחובבי ספורט המים.