נקמת הטרקטורון: טיול מצפון לדרום

עם כל היתרונות של הג'יפ על פני המכונית הסטנדרטית, גם הוא בסך הכל קופסה סגורה על גלגלים. טיול אותנטי בטבע, שמערב את כל החושים, מחייב הליכה בשטח, או רכיבה על אופניים. החיסרון: הספק מוגבל. הפתרון: יצור כלאיים, פתוח לרוח, שיודע לדפוק קילומטרז'. ובקיצור – טרקטורון.

נסייג כבר עכשיו: השימוש שלנו בכלי יהיה זהיר. לא נסטה משבילים מסומנים כדי להרוס איזו דיונה ליד הים או מושבת רקפות

בשמורת טבע. נשוטט בחיק הטבע עם טעם של טיול רגלי, אבל בלי יבלות ברגליים. והאטרקציה החדשה: מסע חוצה-ישראל מכפר ורדים בצפון ועד אילת.

במסע בו השתתפתי היה מהרוח השורה על הספר "זן ואמנות האופנוע": ארבעה ימים, קרוב ל-700 ק"מ של הרים, גבעות, עמקים, כפרים ומרחבים פתוחים. עשינו כמעט 200 ק"מ ליום, ב-12 שעות נהיגה. וזה הרבה, ומרתק. וכל אחד יכול.

חוויה מוטורית

המסלול הזה מציע טיול נפלא, עם תצפיות וחוויות לא שגרתיות: לראות מלמעלה את "המוביל הארצי", לחלוף ביערות אלונים, חורשות אורנים ובוסתני תאנים בשש בבוקר, כאשר הטל עדיין רובץ על הקרקע, לחצות נופים גליליים ומדבריים, מיוערים וצחיחים, שטוחים ותלולים, לפקוד אתרי מורשת ונקודות ציון היסטוריות.

חובבי האתגרים לא ישתעממו לרגע: שיפועים, ירידות, עליות, מהמורות בלי סוף, ואם יורד גשם אז גם שלוליות ענק ושכבות בוץ נדיבות בשולי השדות. הרכיבה היא קבוצתית, קשה להיות אינדיבידואליסט במסע כזה. במסע שלי גיל המשתתפים נע בין סוף שנות העשרים ועד סוף הארבעים, למעט צעיר הרוכבים, ניתאי, נער בן כמעט 15. בסך הכל היו תשעה טרקטורונים על 11 רוכבים.

החבר'ה? אחד אחד. למשל אוריאל, שנבחר ל"חניך מצטיין". הוא הגיע עם טרקטורון ימאהה" וולברין" 350, שעובד במשק, ואיש מבני משפחתו וגם מאיתנו לא האמין שיגיע לסוף המסע. אבל אוריאל התגלה כקוסם שיודע לשלוף כל דבר בעתו – משאבת יד לניפוח, "תולעים" לתיקון נקר.

היה זאביק השועל, מנהל הפורום, שרכב על "קווסט 650" של בומברדייה, כלי רצחני שרק הוא, כנראה, יכול לו. הוא וארז אלימלך היו מי שהעלו את ענן האבק הכי גדול בדהירה של 100 קמ"ש בשטח. והיו גם מאיר ורווה, שני אשפי טרקטורונים, שהיו אחראים על התמיכה הטכנית עד רמה של

החלפת בוכנה בשטח ותדלוק מדויק כדי לא לבזבז זמן. אני רכבתי על הקצפת של הקצפת, "מקס 400" זוגי בסדרת אאוטלנדר של בומברדייה. חבל על הזמן.

לכל המעוניינים, מדובר בחוויה מוטורית-אקולוגית במיטבה, כשהמסלול הארוך דורש שליטה, נהיגה מיומנת, נחישות ספורטיבית וגם קמצוץ מאזוכיזם. אחרת אי אפשר להסביר את הנכונות של כולם לזוז בשש בבוקר של היום הראשון כאשר דווקא אז ירד גשם. המסלול הוכן על ידי חברת "עופר-אבניר", שמוכרת טרקטורונים ותומכת בענף בכלל.

היום הראשון

יצאנו מכפר ורדים ונכנסנו בדרך חקלאית אל כפר סמיע. חלפנו במטעים של כיסרא, חצינו את רכס הר חלוץ וירדנו במתלול צורים. הלאה: התברברות קצרה בסימטאות של נחף והמשך הדרך עד כרמיאל, בשביל עפר מקביל לכביש. יציאה דרך יער כרמיאל לדרום, חציית נחל קצח, נסיעה בתוך נחל חילזון, מעבר על פני בריכת דיר חנא וטיפוס להר נטופה, ליד הררית.

המסלול עובר ליד חוות הבודדים במקום, ובהמשך יורדים מהר נטופה (מבט יפה אל המוביל הארצי) לכיוון בקעת בית נטופה ונעים לאורך

תוואי תעלת המוביל כ-10 ק"מ, עד ל מאגר בית נטופה. חוצים את כביש 77 ונכנסים לשמורת יער סוללים וגן לאומי ציפורי.

בהמשך חוצים את כביש 79 סמוך לקיבוץ סוללים ונוסעים לאורך גבעת חצר עד נהלל. חוצים את כביש 75 ונוסעים לאורך נחל נהלל, דרך עמק יזרעאל, עד לחציית כביש 66. נכנסים ליער עין השופט וחולפים על פני נחל ספלול, יער גלעד, שמורת אלות עדה, קיבוץ רגבים ועד לאנדרטת משמר הגבול סמוך לברקאי.

עוד בהמשך: עין שמר, נחל עירון, מסילת הברזל המפורקת (החיג'אזית), אמץ. דוהרים לכיוון כפר-סבא לאורך מסילת הברזל הישנה והנה כבר גן לאומי ירקון ותל אפק. לאחר נסיעה של כשעה בחושך מגיעים לקיבוץ נחשונים (בדרך דיברנו על ריחות הפלאפל המצוין שעלו מטייבה). מורידים את הבגדים הרטובים, דוחפים משהו לפה, מסכמים את קורות היום (208 ק"מ), ונופלים לשינה עמוקה.

היום השני

מנחשונים מפליגים לעבר גבעת כוח, טירת יהודה, כפר טרומן, אתר ההנצחה של חיל התחזוקה ותל חדיד (תצפית בוקר מדהימה על השרון). אחרי התפתלויות וזגזוגים לצורך עקיפת כביש 6, מגיעים ליער בן-שמן. משם לחירבת רג'ב, ואחרי חציית כביש 1 ל משמר איילון ונחל שחם. ועכשיו – כניסה מפוארת ל גן לאומי חולדה, דרך הכרמים ושדרת הדקלים המרשימה.

בהמשך – תל מקנה, נחל תמנה, אנדרטת חיל הקשר, חציית כביש 7, יער חרובית (עדיין עמוס בחרובים הכי מדהימים שיש), מעקף

למרגלות תל צפית, חרבת ערימה, יער המלאכים, חרבת קרקר, גן לאומי מערות סמך, משלט מאחז, חציית כביש 40, שמורת נחל שקמה, בית קמה ונסיעה מהירה במקביל למסילת הברזל עד באר-שבע. חולפים על פני העיר ממערב, מגיעים לרמת חובב, ואחריה מחכה נסיעה לאורך תוואי מסילת הברזל הטורקית, על שרידי המעברים והסוללות. זהו קטע מסלול מרהיב, אבל בו גם מתחילים לאכול בכמויות את האבק שילווה את רוכבי הטרקטורונים בהמשך, עד להגעה בזמן השקיעה אל משאבי שדה, ואחר כך לשדה בוקר.

הלינה במדרשת שדה בוקר, מקום צנוע ומבולגן משהו. הפיצוי: ארוחת בוקר מזינה ונהדרת בשקית אישית. חבל רק שהעגבניות הופכות לעיסה בגלל הקפיצות של הטרקטורון.

היום השלישי

פתחנו בזריחה מדהימה בירידה משדה בוקר. תמונות קבוצתיות היו פולחן קבוע, וכך פיתחנו תרגולת של צילום לצד הטרקטורונים על רקע עליית השמש. המשכנו למעלה צין, בקעת צין, מעלה הנחש הצמא ונחל צנים. פנינו לכיוון נחל חוה, שמורת מצוק הצנים למרגלות הר

אורחות, נחל מרזבה ודרב א-סולטן. קטע של ירידות מסובכות, והלאה לנחל נקרות ודרך הבשמים, עם עצירה ליד חרבת קצרה ללגימה מהנוף הבראשיתי.

הלאה: נסיעה למרגלות הר משא, פנייה אל נחל עשוש ונסיעה לאורך מצוקיו המרשימים (בגלל השעה המאוחרת לא הספקנו לעשות את העלייה הידועה שלו), והמשך להר נשפה ולמעלה פארן. משמורת הנחלים הגדולים (המהווה גם את שטחי האש של שיזפון, ויש בה הרבה אבק ששוקעים בו), לריכוז השיטים בנחל ציחור, נחל חיון, גבי חיון, חציית כביש 12, דיונות נחל כסוי ושחרות.

הלינה הלילה – בחאן שחרות. הטיפול של יונתן, מנהל החאן, ראוי למילה טובה: יעיל, מחויך ושופע אוכל.

היום הרביעי

זהו יום קצר יחסית, רק 80-90 ק"מ. כן, מתחילים להריח את הסוף.

מזנקים מבקעת עובדה לאורך המחנה הצבאי ועוברים בנחל בטמים, מעלה סיירים, גבי עתק (מקום מצוין לתמונה קבוצתית כשברקע הגבים), נחל רחם ובאר אורה. נוסעים למרגלות צוקי עברונה, מגיעים לעמודי עמרם וממשיכים ליעד הסופי.

מאובקים, מותשים משהו, שפתינו יבשות, ראינו לפתע את אילת מגיחה לעומתנו מבעד להרים, עם הים הכחול שלה. זה בדיוק מה שחסר אחרי ארבעה ימים באוויר הפתוח. את הטיפות האחרונות של המסלול לחדר ב"הילטון" עשינו כבר במעלית. לישון עם טרקטורון זה כבר מוגזם.

כל אחד יכול

דני מילוא מכפר ורדים, שטרח חצי שנה על המסלול המתואר כאן, הכין ניווט עם אוריינטציה ירוקה: לא יורדים משבילים, לא משאירים עקבות (קוליסים), לא חוצים שדות חקלאיים, ולא פחות חשוב – לא משאירים לכלוך בשטח.

הניווט דורש שימוש בג'י-פי-אס אבל גם ידיעת מפה והכרת תאי השטח. המחיר של מסע כזה, למי שמתכוון לשחזר אותו עצמאית, אינו גבוה: למעט העברות של טרקטורונים, לנו זה עלה כ-1,000 שקל לאדם – יותר ממחצית הסכום עבור דלק.

המעוניינים לשחזר את המסע, או קטעים ממנו, יכולים לקבל את התוואי המדויק בפורום הטרקטורונים של "ג'יפטריפ".