ועוד זיון גרוע

היה לה לק אדום על הציפורניים וחוטיני שחור, כזה שעד לאותו רגע ראיתי רק בגנבה. מתחתיו היו רק כמה שערות, כמו חץ הכוונה. כל השאר היה מגולח. בתנועות מדודות של מקצוענית היא הדליקה מנורת לילה אדמדמה והשתרעה על המיטה. בתקווה, שעוד מעט תתפוצץ לה בפנים, היא השליכה בקלילות שני קונדומים על השידה. הייתי בהלם - פנומן סקסי כזה לא ראיתי לפני כן אלא בעיני רוחי.

עד לאותו לילה, נשים כמותה היו עבורי בגדר שמועה. משהו שחברים מדברים עליו, משהו מהסרטים. משהו שלא אמור להיות קיים במציאות, לפחות לא במציאות שלי. היא היתה עבורי פנטזיה, קצת כמו להגיד שבא לי לזיין את אנג'לינה ג'ולי.

הדבר שהכי הפחיד אותי היה לגמור מהר, כמו איזה ילד בן 16 שהשכנה הכוסית שהוא מציץ לה לחדר האמבטיה מסמנת לו פתאום לעלות אליה לדירה. אולי בגלל זה, בזמן שהיא מצצה לי כמו שאף אחת לא עשתה לפניה, השתדלתי לא לחשוב על הגוף הבהיר והארוך שלה, על העור המושלם, החזה הבינוני בגודלו והמדויק בצורתו, הפנים היפות ובעיקר משולש הערווה קטן, שלימים למדתי שקוראים לו "ברזילאי".

אבל העסק נגמר די מהר. מרוב שהשתדלתי להתאפק, כמעט לא עמד לי. המכסה של אותו הלילה עמדה על כמה ניסיונות חדירה שלא צלחו, אפילו כשסובבתי אותה והפניתי את החלק האחורי המרהיב שלה לתנוחה החביבה עלי. ניסיתי להעניק לה פיצוי אוראלי, אבל כבר היה ברור שלא באמת אוכל לספק לה את הסחורה.

הסיפור בינינו נמשך בערך עוד חודש, שבמהלכו ניתנו לי עוד כמה הזדמנויות למחות את חרפת הלילה שבו נשארה חצי תאוותה בידי. אחר כך היא חזרה לחבר שלה, מותירה אותי על מסלול התרסקות של נשים אסירות תודה, שבגופן השתמשתי שוב ושוב רק כדי לרצות אותה, לפצות אותה, כאילו החוב שלי אליה הפך לחוב כלפי כל הנשים בעולם.

כבר יותר משנתיים לא ראיתי אותה. שמעתי שעזבה את הארץ, ואולי טוב שכך. כשאני חושב עליה לפעמים, אני אף פעם לא יכול לדמיין אותנו ביחד. לא יכול להלביש גם על פנטזיה את החזיון שלה מקיימת עד היום מערכת יחסים עם מי שהיה ללא שום ספק הזיון הכי גרוע שלה - אני.