מעשה ברבי טרפון

על גבעות הבזלת הנוקשות של רמת דלתון התקיים כמה דורות כפרון קטן, ששתה מי מעיין, נטע בוסתני פרי ועם בוא העת החדשה שתלו תושביו גם אקליפטוסים, שיפים הם לצל בימות החמה ורוח שמסכסכת את העלים הארוכים באמיריהם משרה רוגע גדול על כל המתפרקד תחתיהם.

משבאו ימים רעים של מלחמה, ויהודים וערבים הרגו אלה באלה על דבר האדמה הנוקשה של הגליל, חזקה ידם של היהודים וכבשו את צפת. נמלטו תושביה, ואז קמו באישון לילה גם אנשי קדיתא, היא כדיתה, שאינה מופיעה כיישוב אפילו על מפות טופוגרפיות, ו-250 בניה – גברים, זקנים, נשים וטף – נטלו את מטלטליהם הדלים ועזבו. חלקם עבר לעכברה הסמוכה לצפת והם גולים בארצם עד היום, וחלקם נס למקומות אחרים.

בתיהם הדלים קרסו מן הסתם בימים המוזרים של ימי המבצע שלא תועד בשום ארכיון גלוי, ומחית" זכר עמלק", שבו עלו הדחפורים על כל הכפרים הפלסטיניים הנטושים בישראל ומחו אותם מתחת לפני השמים, כדי שלא יהיה לעולם לאן לחזור.

היום מסתופפות בשולי חורבות הכפר שמצפון לכביש מירון-צפת חבורות של בני אדם שהגיעו לכאן לפני יותר מעשרים שנה. אפילו שלט עם שמו העברי הנכון של המקום (כדיתה) אין כאן, ואין להבין אם בגלל כוונה גדולה של אנשיו או בשל מחלוקת שיש להם עם הרשות. הכל נראה מוזנח וכעור, כשכונת פליטים קשי יום שמנוולים את עצמם ואת סביבותיהם על מפתן הנדודים, בחצרותיו האחוריות של בית קברות קדישא.

ומהו בית" קברות קדישא" זה? ובכן, ממון שלא נמצא כמותו מעולם לפתור את בעיות כדיתה נמצא אף נמצא כדי לספק צרכיהם של כל חפצי ההשתטחות, למטרות טהורות כמובן. הכוונה כמובן לקברי הקדושים הנמצאים בשפע בגליל: חמרים חמרים ואשכולות מגובבות של מערות וסלעים, נקרות ונקעים, עצים גדולים וקברי שייח, אשר הפכו בדור האחרון למקומות נכבדים שיראי שמים שביהודים באים אצלם, מדליקים נרות, קורין בספרי תפילה ואף משלשלים מעות אל קופות מיוחדות לדבר.

אין אנשים אלה נותנים את דעתם על כך שהם עוברים על איסור עבודה זרה בבמות האלה ועל כן מביאים הם ממונות הרבה לסלול דרכים ולהציב תמרורים וציונים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, ועל ראשי הרים יקטרו כאילו דבר האל יצוק באבנים ובעצים ובבמות הקבר.

שליט"א ובריהגו"נפ

זה מה שקורה בביר א-שייח, שהפך לקברו של רבי כרוספדאי, שכל כוחו בתלמוד – ארבע פעמים בירושלמי ושלוש בבבלי – שהוא מצטט אחרים... זה גם מה שמתרחש בציונו של יוסי בן יעקב, מן ה"חבריא" של הרשב"י, ובמקום ה"אידרא", שהוא כינוי למקום בו ישבו הרשב"י הקדוש ותלמידיו ועסקו בגילוי רזי היקום ותורת הנסתר, ובו היה מגלה להם בר יוחאי את צפונותיו. עד כדי כך קדוש ונורא היה הדבר, ששלושה מעשרה, ובהם יוסי בר יעקב, מתו מעוצם האירוע בסופו של כנס האימים הזה.

"הוועד להצלת קברי קדמונים", שחרוץ הוא מאין כמותו ליטול ממונותיהם של יהודים תמימים וסרים מדעת בתואנה שיש לבנות כיפה והיכל מעל אבנים וסלעים, ולהציב לידם שלטים עם שמות אמוראים ותנאים, אכן מצא את המקום המדויק שבו נתרחשה "אידרא" חשובה כזו, ובנה כיפת בטון קטנטונת מעליה, ואף טרח להציב לוח שיש ובו כתובים הדברים האלה:

"המבנה והציון הקדוש נבנה בנדבת הנגיד החשוב והמפואר רודף צדקה וחסד ה"ה (האדונים החשובים) הרה"ח (הרב החכם והחסיד) מוהר"ר (מורנו הרב רבי) חיים יהודא בן רבקה לאה גאלדשטיין שליט"א (שיחיה לאורך ימים טובים, אמן) וזוג' (...אשתו) האשה החשובה מרת לאה בת אסתר תחי' ובריהגו"נפ (שתחיה לבריאות הגוף והנפש) ולהצלחה בכל העניינים בארא פארק ניו יארק יצ"ו" (ישמרו צורו ויחיהו).

 הכתובת נוקבת גם בשמות שבעת בניו ובנותיו של הנגיד החשוב והמפואר, ומספרת שגם הם תרמו תרומה וכו'. בסך הכל תשעה יהודים טובים מבורו-פארק בניו יורק תרמו להקמת כיפת בטון פשוטה ופרימיטיבית, ושוב אני מהרהר – תשעה גבירים תרמו לכיפה עלובה וזולה כזו? אפשר אולי לראות קבלות?

תשישותות של הענק

בשדה הקברים הגדול במעגלותיה של קדיתא מצוין קברו של רבי טרפון, ממש בגבול חניון עין זיתים. עץ אלה אטלנטית ענק סוכך על קברו, ואכן אין כמותו לגודל בין עצי האלה בגליל, והוא מהיפים שראיתי מעודי. עתיק הוא לימים, ובוודאי חנו בצילו כבר לפני יותר מ-700 שנה. למרבה הדאבה, בימים אלה עומד הוא פגוע מזקנה ובחולשתו הגדולה הוא מכוסה בעפצי אלמוג, שהם נאים לכשעצמם אך מעידים על תשישותו של הענק.

אכן ראוי היה רבי טרפון, שהיה מגדולי הדור, שעל קברו יעלה עץ רבא כזה, אלא ששאלת תם מנקרת בלבי: מה לו לרבי טרפון, שהיה ראש לקהילת לוד ומעשיו הגיעו עד בני ברק ויבנה, ליפח רוחו במקום נידח כקדיתא, שאף לא היה קיים בימיו? או שמא באמת נטלוהו מעריציו אחרי מותו וללא מקרר וקרח טלטלוהו ימים רבים בעגלה, מיהודה לגליל, כדי שתעלה באשתו לשמים וכדי לעבור כדי כך גם על איסור הלנת המת?

איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים "הגליל העליון וחוף הגליל" (מס' 2). שדה הקברים הקדושים וקדיתא נמצאים בהר כותר, מצפון לכביש מירון-צפת (89). חורבת קדיתא מסומנת ולא צריך להיות נווט גדול כדי להגיע אליה, ובדרך לעבור את כל הקברים.