כאן גרים בכיף עמרם מצנע, דן ויהבי

יום שני, שש בערב. לילה קר יורד על שכונת העמק בירוחם. בבית מספר 22 מתכוננים שלושת הדיירים לארוחת הערב. לא משהו מסובך, רק כמה חביתות, חזה עוף, סלט ומיץ ענבים. על דלת הכניסה אין עדיין שלט, אבל לו היה מן הסתם היה נכתב בו: כאן גרים בכיף עמרם מצנע ועוזריו הנאמנים.

הבית השכור של ראש מועצת ירוחם נראה ומרגיש כמו קומונה. ממש כמו צעירים שזה עתה עזבו בפעם הראשונה את בית ההורים ושכרו להם דירת רווקים, כך חולקים גם מצנע, ראש לשכתו ודוברו האישי דן בן-יהודה (29), וחבר המועצה יהבי שגיב (63) מטבח, שירותים ואמבטיה. קשה להאמין, אבל אחרי קריירה צבאית ארוכה, קריירה מוניציפלית עשירה וקריירה פוליטית קצרה, עמרם מצנע חוזר כמעט לאוהל הטירונים.

"מגיע בכל בוקר בלי דאווין ובלי לעשות רושם"        (צילום: חיים הורנשטיין)

המקרר חצי ריק

מצנע, איש עם חזון, עזב דירה מרווחת בחיפה ועבר לגור בבית פשוט בירוחם. נאמן לתפיסתו לפיה אי אפשר לנהל יישוב ממרחק של קילומטרים הוא שוהה בבית בירוחם ארבעה ימים בשבוע, ורק בסופי שבוע חוזר לבית בחיפה. בשבועות הראשונים התארח מצנע בבתי תושבים, שסידרו לו ולעוזריו מיטה חמה. אבל עכשיו נשכר סוף-סוף הבית הזה, ודייריו יוצאים לעצמאות ומתרגלים אט-אט לשיגרה החדשה.

החלל מרוהט בפשטות. מזגן וכמה תנורי חימום מפיצים חום נעים. בסלון טלוויזיה, ספה ישנה, פינת אוכל וכמה תמונות שאותם הביא מצנע מבית הוריו, שעברו באחרונה להתגורר בדיור מוגן. המטבח נראה כמו בסיס צבאי, אבל משודרג לאט לאט. המקרר (תרומה של אחד התושבים) אומנם עדיין חצי ריק, אבל מהשבוע כבר יש שם מיקרוגל וכיריים שמצנע קנה בעצמו בקניון ליד באר שבע.

לכל-אחד מהדיירים חדר שינה משלו. אחרי כמה ימים שבהם ישנו על מזרנים שהונחו על הרצפה הגיעו השבוע המיטות. חדר השינה של ראש המועצה כולל מיטה גדולה, שידה קטנה, טלוויזיה וחיבור לאינטרנט. רוב הקירות לבנים

וחפים מתמונות.

החדר של דן קצת מבולגן. "נראה לי שמזמן לא עשיתי לך מסדר בוקר", נוזף מצנע בחיוך בצעיר הדיירים. בחדר השלישי ישן שגיב, איש חינוך ואירגון שעבד עם מצנע בחיפה וויתר על שלוות הפנסיה כדי לסייע לידידו באתגר החדש. חוץ מזה יש גם חדר אורחים עם מיטה נפתחת, המיועד ליועצים וידידים שמגיעים מחוץ לעיר, לרוב בהתנדבות, כדי לעזור להצעיד את היישוב קדימה.

סדר היום בקומונה נוקשה. מצנע ושגיב מתעוררים בשש, ולפעמים אפילו לפני כן. דן הינוקא מקיץ רק בשבע. בזמן שדן ישן מצנע מתגלח, מתלבש ויוצא למכולת של שמעון רביבו הנקראת "פיצוציית העמק". מצויד בחלב, קוטג', בגט וחמוצים הוא יעשה את דרכו חזרה הביתה, שם יכין שגיב ארוחת בוקר לכולם עם חביתות שיטגן בעצמו. עד שדן יצטרף אליהם לארוחה יספיקו מצנע ושגיב לעבור על עיתוני הבוקר וללגום קפה ראשון.

בשבע וחצי, אחרי ארוחת הבוקר, יוצא מצנע לבדו לצעידת בוקר ברחובות היישוב. "עוד בחיפה גיליתי שאין דבר חשוב יותר מסיורי הבוקר הללו", מסביר מצנע. "קודם כל אתה נותן לתושבים תחושה שאתה בשטח, פוגש בהם בלי מתווכים ובלי רשמיות משרדית. בהתחלה החבר'ה בירוחם התפלאו לפגוש אותי בבוקר ליד המכולת שלהם או בצומת או ליד גני הילדים, אבל לדעתי ככה נולדים הרעיונות הכי טובים לשיפור. כך למשל נולד הרעיון להביא לירוחם רמזורים שיוצבו ליד גני ילדים ובצמתים מסוכנים. בפגישות החטופות האלה התושבים גם מעירים הערות ואני רושם ומביא למשרד".

לרביבו מהמכולת יש רק דברים טובים להגיד על הלקוח החדש. "הוא איש נחמד מאוד, מגיע כל בוקר בלי דאווין ובלי לעשות רושם, קונה ומשלם במזומן. הוא נעים הליכות ותמיד עונה בנימוס לתושבים שפותחים איתו בשיחה. עכשיו יש קצת כעס על כך שהחליט להעלות את הארנונה ב-13 אחוז, וזה עלול לפגוע באהדה כלפיו, אבל כשהוא מסביר למה זה היה חיוני חלק מהאנשים מקבלים את ההסבר".

"זה היה חלק בלתי נפרד מהסכם ההבראה", מסביר שוב מצנע. "הממשלה הולכת להזרים לפה סכומים רציניים, וגם התושבים צריכים לתת את חלקם. אין ברירה. הולך להיות פה יותר טוב וכולם צריכים להשתתף בהוצאות".

אחרי סיורי הבוקר ממשיך מצנע למשרד, שם יבלה את כל שעות היום בפגישות, דיונים, התייעצויות וסיורים. "אצל שני החבר'ה האלה (יהבי ומצנע) אין מושג כזה ארוחת צהרים", מתלונן דן. "יש ארוחת בוקר שאוכלים לפני שיוצאים מהבית ויש ארוחת ערב שאוכלים כשחוזרים הביתה בסוף היום, וזהו. אם מצנע רואה פתאום שהשאירו לו חלון בשביל ארוחת צהרים הוא מייד מבקש למלא אותו בעוד פגישה".

עיתונים, טלוויזיה ולישון

בערך בשבע בערב, אחרי יום עבודה מתיש, חוזרים השלושה אל הבית, אלא אם כן יש אירוע במתנ"ס או חלוקת מלגות שמחייבים את השתתפותם. בבית יתארגנו לארוחת ערב, בדרך כלל יזמינו ארוחה מה"קראנץ' בורגר" המקומי. לפעמים יוציא מצנע מהמקרר סיר עם קציצות שרעייתו עליזה שלחה.

בימים הראשונים התפנקו השלושה על סירים שהכינו השכנות הטובות, אבל אחרי שהם התעקשו להתחיל לשלם על האוכל הטעים, נפסק המנהג. "אירוח וקבלת פנים זה נחמד יום או יומיים, ואפילו שבוע, אבל לא יותר מזה",

מתנצל מצנע. "אלא שהשכנה נפגעה מהדיבורים על תשלום, ובינתיים גם הגיעו הכיריים והמיקרוגל, כך שהבעיה נפתרה".

שלושת השותפים מקפידים על תורנות ניקיון נוקשה, אם כי עדיין לא השלימו את חלוקת התפקידים. בינתיים דן אחראי על שטיפת הכלים אחרי הארוחות, מצנע שוטף את הרצפה ושגיב, כאמור, מכין את החביתות. את האשפה מפנה כל אחד בתורו.

בשמונה בערב מתיישבים השלושה לראות חדשות. הטלפון לא מפסיק לצלצל. אנשים מבקשים לייעץ, לעזור, להתעניין. דן חמיצר, לדוגמה, מתקשר להציע לשתף את ילדי ירוחם בחידון שהוא יוזם. אחר כך קוראים עוד קצת עיתונים, וב-11 לערך כיבוי אורות.

"אשתי לא כל-כך מאושרת מהרעיון", מסכם מצנע את ההרפתקה הירוחמית. "בהתחלה כשהעליתי את הרעיון היא התנגדה בתוקף. מילא כשהייתי בצבא הילדים היו בבית, אבל היום כל הילדים פרחו מהקן וזה לא פשוט. היא מורה לתנ"ך במשרה מלאה ולא יכולה להצטרף. אבל זו שליחות, לראות דברים שהיו תקועים בירוחם במשך שנים וחודשים ארוכים מתחילים לזוז ולנוע קדימה - זה שווה את הכל".