איפה דנוטה איפה?
ההחזרה בתשובה הגיעה גם ל-VOD עם הרצאות של שני בדרנים בדימוס: אורי זוהר ויהודה ברקן. הראשון עדיין יודע לבדר כמו שצריך. השני אף פעם לא באמת ידע
עורך דין או שופט, ככה אורי זוהר רואה את זה. או שאתה עורך דין שמגן על החושה הקונספטואלית שלך באטימות ולא מוכן להסתכן באימוץ השקפה חדשה ונועזת (להלן חזרה בתשובה), או שאתה שופט, רבוץ על כורסת הטלוויזיה שלך, נשען אחורה, לוקח שאחטה מהחיים ובודק אם החומר שווה. אני בטח לא רוצה להיות זאת שתוקעת את הראש בחול כשעוברת דעה קצת שונה בשכונה, אז יצא שניסיתי לתת צ'אנס לפייסל החדש-ישן של אורי זוהר. זה אומר להקשיב להרצאה על איך החוטא והסורר הזה נצמד לסינר של בורא עולם, ורק בשביל האיזון, לקנח בהרצאה נוספת מתוך הסרייה, הפעם על התחזקותו הטרייה יחסית של יהודה ברקן.
אז כן, המערכה על אבינו שבשמיים זולגת גם ל-VOD של HOT. מה אתם מתפלאים? הווירוס הזה שמסתובב עכשיו תוקף בכל החזיתות. אישית, כחילונית שגדלה בבית מסורתי-דתי, פיתחתי רגישות יתרה לנסיונות לדחוף לי את הדת במבצע על-רגל-אחת בקופה בסופר. מעולם גם לא הצלחתי להבין למה לאנשים שכבר ראו את האור והתחתנו עם אלוהים דחוף כל-כך לדחוק אל מתחת לחופה גם אותי, הרווקה המאושרת. לכן חלקתי את הקלטת עם נון, חברה למופת עם קפצונים בתחת, שהיתרון הגדול שלה הוא אלרגיה חמורה משלי למחז"בישים למיניהם, מה שאוטומטית מעמיד אותי באור נאור יחסית. תוסיפו לזה ערימת שחורים מלוחים והיידה, המשחק מתחיל.
הזוהר של כולם
ראשון מפציע על המסך אורי זוהר ("כן זוהר, אתה יפה!!" צוהלת נון), עם זקן שעושה לי חשק לקושש בתוכו קן קטן ולהטיל בו ביצים כשרות ("מה הרופאים אומרים, זוהר?" מתעניינת נון, "זה עוד יגדל?"). למזלו זוהר לא שכח מה זה להיות חילוני, והוא מדבר בשפה האהובה על רובנו, שפת ההגיון.
"אתה לא לגמרי זרוק", מקווה זוהר ומתקרב בזהירות אל החילוני החדש, זה שנורא רוצה משמעות, אבל אין לו כוח לכל התפילין-שבת-ציצית הזה. "חשובים לך דברים כמו אהבה, כבוד, ביטוי עצמי", הוא אומר ומייד כורך באותה נשימה את "עם ישראל, ארץ ישראל" ("אפ אפ אפ", נוהמת נון אל המסך. "אנחנו אינדיבידואלים, מותק. דבר אלי באריזות אישיות, בקוטג' לרווקים, במשכנתא ליחיד. עם ישראל? לא מכירה"). ברקע מנצנץ לו ארון הספרים היהודי, אבל אורי זוהר מצליח, לפחות בפתיחה, לדבר אל האורי זוהר שבתוכנו. חמוש בביטויים כמו "כול וואחד וטריפו" (יענו, כל אחד והטריפ שלו), ובהצעה להזריק לחלל אוזון מלאכותי, אורי זוהר עושה בידור.
כמו שכולנו יודעים, אפיקורס גמור היה רב זוהר בצעירותו, אלא שיום אחד הוא הלך לבקר חבר חרדי אחד שנולד לו ילד. החבר הכריז שהוא יכול להוכיח לנוכחים שיש בורא עולם, ושהוא נתן את התורה במעמד הר סיני ("הוכחה?" נחרה נון בבוז וזרקה גרעינים על המסך, "יש לו הוכחה? ואחות יש לו?"), ואת ההוכחה הזאת מבטיח זוהר להאציל גם עלינו, הפיתגוריסטים הצעירים.
אלא שבאמצע ההרצאה שוב מתפלק לזוהר הרב אורי זוהר, ומכאן ואילך תקבלו את כל המסטינג, כולל הקריאות הרמות על ריבונו של עולם, התורה שהנחיל לנו והחילונים המסכנים, ששום אוכל, כסף, או טיול לאמריקה (וזוהר יודע, הוא היה באמריקה!) לא ימלאו את הבור שבנפשם. זוהר מרעים על זמרי ג'אז מסוממים ואנשים שחוטפים איידס באמצע החיים, כשברקע חולפות תמונות של אנשים זקנים מבטלים את זמנם לריק ביום שמש בכיכר דיזינגוף ("נראה לי די כיף", פוסקת נון). אני קצת מודאגת כי הוכחה נאדה, ואולי אותו יהודי פלאי מכר לאורי זוהר לוקשים.
"אין לכם מושג מה אתם מפסידים!" מגעגע זוהר לסיום. "אצלנו הרבה יותר טוב! אצלכם חרא!" וגם "לסינים אין תנ"ך!". "בשביל זה אני לא צריכה את אורי זוהר", מסכמת נון באכזבה, "את אותם עקרונות נעלים אני יכולה להפנים תחת כל ניו אייג' רענן, בעד אותו הכסף ובלי לשים שטריימל". על המרקע מופיעה כתובית עם טלפונים שאפשר להתקשר אליהם כדי לקבל עוד פרטים. נון מציעה בלי חשק שאולי נתקשר לשאול אם הם יודעים את ההוכחה לקיומו של בורא עולם. אני כבר מריצה אחורה את יהודה ברקן, שמתברר שהוא רץ אחורה בכוחות עצמו לא פחות טוב.
זוהר בלי להט
ברקן, אורי זוהר לעניים, דודו טופז לעוד יותר עניים, הגיע לכאן כדי לעשות סטנדאפ. גם הוא לוקה באותה נטייה לגרבץ את הזכרונות שלו מול קהל גדול של מאמינים וכאן הוא מתרפק על תולדותיו כאמן מתיחות. שובב, הוא קורא לזה.
קודם כל הוא מברר בקרב הקהל, שמאכלס אנשים מהסוג שכתוב להם המצח "מי מתעסק?! זה מיקו", אם יש כאן מישהו שאף פעם לא ראה סרט שלו. אף אחד לא קם. ברקן מרגיש חופשי להמשיך לסקירה היסטורית של העבר השובבי שלו, החל ממתיחות בגלי צה"ל (כולל הדגמות חיות), דרך דגימה מהסרטים שעשה (כולל קטעי וידאו של מושון חפון בעגלת תינוק ומבעית נשים בקניון!!), ככה שאין מצב שלא תבינו כמה מתיחות זה עסק רציני: לפעמים הוא היה יושב חמש שעות בגלי צה"ל עד שהיה מצליח ליפול על מישהו בטלפון, ולשאול אותו אם יש לו קולה בברז. אותו העסק מצריך גם ריכוז מקסימלי ויכולת אלתור, כי לפעמים עולה עוד מישהו על הקו וצריך מייד לשאול גם אותו אם יש לו קולה בברז.
בעקבות אירועים מסעירים אחרים (מלחמת המפרץ, למשל) החליט ברקן להתעמק מעט ביהדות, להניח תפילין ולקבל ערוץ פתוח לבורא עולם ("בורא עולם, תבדוק שנייה אם יש לך קולה בברז!"). ברקן שלנו כבר הפך פחות שובב, בין היתר בעקבות התרוששות בלתי צפוייה וחברות אמיצה עם מלווה בריבית. לא נלאה אתכם בהתרחשויות שקירבו את ברקן לסיר הבשר של האלוהות, רק נרמוז שעוד לא מאוחר מדי לחזור לשיטה הישנה, של ארבעים שנה במדבר ואוכל שנופל מהשמיים כדי לדלל את השורות ("ממש לא נכנס לי ללב", מעקמת נון את האף. "כנראה לא עבר את המאבטח"). היום ברקן תורם בסתר ורץ לספר בהרצאות, עושה שבת ומקיים זוגיות הדוקה עם אבינו שבשמיים. קאט, יש לנו את זה. בוליווד. רוצו לראות.
אז מה משותף לזוהר ולברקן? שניהם בדרנים בדימוס, שבאופן מובהק מתגעגעים לזמן המסך שלהם. שניהם טעמו מחטאי העולם הזה, השתרללו, סבאו ועשו את כל הרע בעיני אלוהים. אחר-כך שניהם ראו את האור, שניהם ליחכו מפנכתו של בורא עולם, ושניהם נשארו אנשי במה שזקוקים לקהל, ונורא רוצים לספר לנו איזו דרך חתחתים הם עברו עד לגאולה. אה, ושניהם יודעים מה טוב בשבילנו. הקדוש-קדוש הזה טוב בעיקר למשוכנעים או לחלופין, לבידור קל בשעות המתות של שישי אחר-הצהריים. רק תעשו לי טובה, אם אתם באמת מגיעים בסוף המסדרון לבורא עולם, תמסרו לו שייגש ויסדיר בבקשה את החוב שלו אצל נון, בקשר למה-שהיה-להוכיח.
- אורי זוהר, יהודה ברקן וחכמים נוספים מופיעים בקטגוריית "יהדות וקבלה" ב-VOD של HOT. תכני הקטגוריה, אגב, נחסמים כשעה לפני כניסת השבת וזמינים שוב כשעה אחריה, וזאת על-מנת למנוע פגיעה ברגשות הציבור הדתי והיוצרים.
