מדריך לבר זוהר המתחילה
אל תנהלי רומן עם הסוכן שלך, אל תצטלמי על סוס ותעשי צבא. סמדר שילוני כותבת לאסתי גינזבורג, המחליפה בת ה-16 של יעל בר זוהר
אסתי יקרה,
אחרי שהוכחת את עצמך בחו"ל וחזרת מנצחת לקליפת הבננה, מגיע רגע האמת שלך בקמפיין העתידי של חברת האופנה שהצליחה לאחד מחדש את יהודה לוי ויעל בר זוהר, וכל זה כשאת כולה בת 16. אני לא מכירה אותך, אני מכירה רק את
המותג "אסתי גינזבורג", וגם זה בקושי. מה שלא יהיה, רגע לפני שאת פוצחת בקריירה קוסמופוליטית בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, אף פעם לא מוקדם מדי להתגלח על הזקן של הדוגמניות/שחקניות שהיו פה לפנייך (ואם את ממש בעניין עדיף שתעשי שעווה).
אל תצטלמי ברגליים מפושקות על סוס. ברור, אי אפשר להגיד לדוגמנית להימנע מלדגמן מיניות, בעד אותו הכסף אפשר לשלוח אותה לחתום בלשכה. אבל לאנשים בתחום האופנה יש נטייה לשכוח את הבנאדם – בדרך כלל צעיר ומסוג נקבה – שעומד מאחורי האיפור והסט. מבחינתם אם את יודעת איך לדחוף טמפון ולשחק כדורעף חופים בבגד ים לבן, את כבר יכולה להתמחות במבטים פתיינים למצלמה. תכלס, אין להם מושג לגבי הבגרות המינית הנפשית שלך. אז כשאמא שלך מוסיפה סעיף בחוזה שאומר שאסור לך להתחבק עם בחורים על הסט, תגידי אמן ותחכי שנתיים עד שיגדלו לך הציצים. ולמי שמנסה להעביר לך בפאסט פורוורד את הילדות, המזורזת גם ככה, תשלפי "שנה כיוון" ותתעקשי על השנתון שרשום לך בתעודת הזהות. עוד יהיה לך זמן לשדר סקס, גברים בגיל של אבא שלך יריירו עלייך כשתלכי בקניון גם בגיל 20 צפונה. בכסף שתחסכי מהפסיכולוג תוכלי לקנות לאמא שלך פרארי.
אל תתחתני עם חברים מבוגרים של ההורים כדי להמנע מגיוס לצה"ל. או שתתגייסי כמו סופרסטאר-אבני-רודברג ותמשיכי לעשות ג'ובות תוך כדי בגיבוי מלא של הצבא (או שתוותרי זמנית על הקמפיין ללא-תשלום למדים הצהליים ותדחי את הגיוס עד שיצנח לך הרחם). עצה אישית, לכי על זה. נכון, הצבא הכי טוב במזרח התיכון יכול להגן על הגבולות שלנו גם בלעדייך (ובלעדיי עוד כמה אלפי בנות, אלא אם כן נפתחו תקנים לגדוד של מרצות בחיל חינוך), אבל את בכל זאת עשויה להביא לו תועלת תדמית, מהסוג שהכי נחוץ לו בימים אלה, ובאותו הזמן לצבור כמה נקודות זכות משל עצמך. התחמקות מגיוס תמיד תגרור אחריה שובל מוגלתי-פטריוטי של טוקבקים זועמים, כתבות צהובות בעמוד האחורי שיתיישבו כמו צלוליטיס בארכיון החומרים שלך וצופית גרנט אחת שלא תניח לך עד שהיא תשמע את הסיבה האמיתית. מצד שני, צה"ל כבר מזמן לא מפריע לטאלנטים שלו לממש את עצמם ואת הפוטנציאל העסקי שלהם במהלך השירות. אם תתנהגי ממש יפה אולי ינכו לך שליש.
אל תנהלי רומן עם עדי ברקן. או בכלל עם מי שזה לא יהיה שאחראי על הקריירה שלך. למראית עין כל התנאים בשלים להתאהבות כזאת – הוא אדם נערץ, מעין אלוהים פיננסי קטן. מסדר לך אודישנים, מתווה את דרכך בעולם האופנה האכזרי, מגן עלייך מכל המנייאקים שמסתובבים בבסיס וברור שאת חשובה לו מאוד. את נראית סוף הדרך, שזה מספיק. אתם מבלים ביחד המון וזה רק טבעי שתפרח שם אהבה, אבל בסופו של דבר החיים יזכירו לך למה אסור לערבב את הלבן של הרומנטיקה והצהוב של העסקים. הרי מספיק שאחד מהם לא יסתדר ואת תאבדי את את שניהם. אז אל תקחי את העבודה הביתה, או את הבית לעבודה. תתאפקי. וגם אם לא התאפקת וזה קרה, תנוחי. הוא ינהל את אותו הרומן גם עם זאת שתבוא אחרייך, עם זאת שתבוא אחריה ועם האחות הרחמנייה שתעזור לו להיגמל מסקס. כולן תיראינה כמוך.
אל תתאהבי בהראל סקעת. זה נכון, הוא מקסים, הוא הורס, אבל הוא לא פנוי רגשית. אם את במקרה נוסעת איתו לטורקיה ואתם מתמזמזים קצת במטוס או מאחורי הקלעים, קחי בחשבון שזה לא יגמר בטוב. אם את ממש נואשת ליחסי ציבור, נסי את תום אבני. גם זמין, גם חייל וגם מכיר את טוביה צפיר.
אל תספרי לעיתונאים שאת וחבר שלך אומרים אחד לשני "מה קולה?". תלמדי מהטעויות של הכוהנת הגדולה בוהדנה. בכלל - ואני כורתת את הגזע שמשלם לי את שכר הדירה – אבל אל תמהרי לספר לעיתונאיים פכים אישיים, חמודים ופיקנטיים מחיי הזוגיות שלך. במיוחד לא לעיתונאים במקומונים - הם רעבים יותר, רוצים לדהור קדימה חזק יותר ומהר יותר וגופות מתחת לרגליים גורמות להם להרגיש גבוהים בכמה סנטים. תמכרי להם במקום את הדיאטה שאת לא עושה, את החיים בבית-הספר, את והפעם ההיא שהצטלמת לאיב סן-לורן והוא אמר לך שיש לך אגן של ג'ניפר לופז ובדיוק היא נכנסה לסט, או את הפעם ההיא שהסולן של אואזיס הציע לך שורה במסיבה בניו-יורק, אז אמרת לו שיש לך בגרות בהבעה עוד יומיים ואת צריכה להשאר מפוכחת. או אולי זה היה הסולן של בלייר? בכל מקרה, מותר לך גם להמציא. ככה תמיד ישאר לך משהו עסיסי באמת לראיון שער ב"7 ימים".
אל תעשי פוני. לא בשביל תצוגה בפוקס, לא בשביל קמפיין בקסטרו, לא בשביל שער במגזין. פשוט תגידי לא.
