פעם אחרונה ודי

אח, לו רק יכולנו להיות זבוב על הקיר בבית של מאיה בוסקילה (28) ודודי מליץ (24) אי שם ברחוב דיזינגוף. אז לא היינו צריכים להטריד את מאיה בשאלות שנמאס לה לענות עליהן, כמו, למשל, למה היא והדוגמגיש דודי, בן זוגה מזה שנה וחצי, נפרדו-חזרו-נפרדו-חזרו  בשבועות האחרונים, האם אנשאללה נזכה לראות אותם מתחת לחופה ומה הקשר של פער הגילאים ביניהם לכל הסיפור.

מאיה, מבחינתה, רוצה רק לשמח אותנו בשירה שלה. אבל אנחנו, כידוע, נשמח לשמוע קצת יותר מזה. כשאני מנסה להבין מה הסטאטוס הנוכחי בינה לבין דודי היא מתנסחת בזהירות ומצהירה שזו הפעם האחרונה שבכלל נשמע ממנה על דודי. "הכל בסדר, החלטתי שאני לא מדברת על זה יותר", היא אומרת. "זאת הייתה טעות שלי. את הלקח שלי למדתי, וזה הריאיון האחרון שאני מדברת על זה. הגעתי למסקנה שעשיתי טעות עם התקשורת".

מה הטעות?

"אני לוקחת את האחריות על כל הבלגן התקשורתי סביב הפרידה שלנו על עצמי. בחרתי לשתף אנשים בחיים הפרטיים שלי, אני מודה. אבל אנשים לא מבינים שאני בנאדם כמו כולם, ובזוגיות יש עליות וירידות, יש אהבה ויש ריבים. כנראה בגלל שאני אדם מפורסם, הכול קיבל עוצמה גדולה והרבה יותר עניין. למדתי שיש דברים שעדיף לשמור לעצמי, כדי לשמר מה שיש לי בבית. זה המקום הפרטי היחיד שלי, ואני רוצה לשמור אותו לעצמי".

מה יש לך להגיד לשכנים שלך, שרצים לספר לעיתונים שלפעמים אפשר לשמוע צעקות שעולות מהדירה שלכם?

"זה הכי נמוך. כנראה שכשאני עושה פיתוח קול, השכנים עושים אינטרפרטציות משלהם".

אף אחד לא הכריח אותך לדבר בתוכנית של יאיר לפיד ולהצהיר שלא נפרדתם, מה שהתברר בדיעבד כלא נכון.

"יצאתי בהצהרה כזאת כי נכון לאז, עדיין לא גמרנו. אמרתי את האמת וחטפתי אחר כך ריקושטים מהתקשורת. אני נמצאת בעין הסערה כי אני מפורסמת. אני חושבת שאם יש לי

ויכוח עם חבר שלי או שאני רבה איתו, אני לא צריכה לשתף בזה את כל העולם. אנשים שוכחים, וחושבים לפעמים שאם אתה מפורסם, אתה מלאך. אני לא. אני בנאדם, בשר ודם. יש לי מריבות עם הבנזוג שלי, פרידות, שמחה, דמעות, כמו כולם. התקשורת גורמת למערכת יחסים שלך להיראות מאוד גרנדיוזית וגדולה ולא אמיתית, כשזה בעצם דבר קטן ופשוט שקורה לכולם".

עכשיו את מרגישה יציבות בזוגיות שלכם?

"יציבות זה דבר יחסי. החיים דינמיים, תמיד יש עליות וירידות. בכל מערכת יחסים רבים ומתפייסים, אך כשלא רואים אותך מזווית של בנאדם רגיל, אלא כאילו אתה מייצג משהו, זה הופך למשהו גדול, לא יציב ולא אמיתי. לכן החלטתי - בחיוך גדול ולא בכעס, לטובת כולם וגם לטובת התקשורת - לשמור את עצמי לעצמי".

אמרת פעם שדווקא מחמיא לך שהתקשורת מתעניינת.

"מאוד מחמיא לי, אני אוהבת ומכבדת את התקשורת, וכנראה שנתתי יותר מדי יד להתעסקות בחיי הפרטיים. אני מאוד שמחה שהתקשורת מתעסקת בי ולא אמרתי להם לחדול. אני פשוט רוצה שלום בית ושקט נפשי, והחלטתי שהמערכת יחסים היא שלי בלבד".

אבל התקשורת היא כלי שמקשר בינך לבין הקהל שלך, והוא זה שמתעניין בחיים שלך.

"אני אוהבת את הקהל שלי, הוא הדבר הכי חשוב לי לקריירה. התפקיד שלי הוא לשיר ולשמח אנשים. זה מתחיל ונגמר בזה".

כשביטלתם את החתונה, מה הרגשת?

"כאב עמוק. אתה מרגיש שלא הצלחת".

כשתתחתני, תשירי בחתונה שלך?

"לא. יום אחד אני רוצה לשמוח ולא להרגיש שאני עובדת".

ולא תשירי לחתן שלך?

"לא יודעת. אני חושבת שלא. אנחנו בני אדם, החיים דינמיים. כרגע לא. כרגע ממש לא חשוב לי להתחתן. חשוב לי למצוא את הזוגיות, לאהוב. המיסוד הזה הוא לא משהו שמדגדג לי כרגע".

אבל לא תמיד מאיה נאלצה להדוף את התשקורת העוינת. בתחילת דרכה היא הייתה חתומה בחברת התקליטים "הליקון", אבל פרצה לתודעה רק כשהסוכנים הנוכחיים שלה, רוברט בן שושן ואייל מלול, צפו בהופעה שלה במועדון ולקחו אותה תחת חסותם. אז הקריירה שלה צברה תאוצה, והדיסק הראשון שלה, "סיפור מכור" (2004), נמכר בעשרים אלף עותקים תוך מספר שבועות. "זה לא סיפור סינדרלה כמו שחושבים", היא מבהירה. "עברתי הרבה משברים, מצבים שלא היה לי שקל לקולה".

היה מקרה שאמרת לעצמך: זהו, אני מוותרת?

"לפני שהייתי אצל אייל ורוברט דברים לא זזו והדיסק איחר לבוא. ואני אמורה לפרנס את עצמי, שכרתי דירה בתל אביב. הלכתי להיות מוכרת בחנות נעליים בשינקין והייתי שם שעתיים. עליתי על הסולם כדי להביא זוג נעליים וירדתי כולי בוכה, ופשוט יצאתי משם, הלכתי. הבנתי שאם אני לא עושה את זה בדרך שלי, אני לא עושה את זה בכלל".

אולי את מפונקת. מה, את לא יכולה למכור נעליים?

"ממש לא. מבחינה פיזית אני עובדת הרבה יותר קשה מהרבה אנשים. זה הקטע המנטלי: למכור נעליים, כשהמקום שאתה הכי רוצה להיות בו בעולם זה האולפן".

לא היו מצבים שחשבת: מה אני צריכה את כל זה?

"לפעמים כן, אבל אז את פתאום שומעת שיר ברדיו שהיית רוצה שיהיה שלך, ובזה זה נגמר. הכול חוזר, ואת אפילו לא חושבת על אופציה של לוותר".

איזה שיר רצית שיהיה שלך?

"המון, וואו. 'כשאת עצובה', של עמיר בניון, 'כל האהבות' של עידן רייכל".

מה הכי רצית?

"להוציא דיסק".

ולהיות מפורסמת.

"ממש לא. רציתי לשיר, שישמעו את הקול שלי. יש מיליון אנשים שאני מכירה שרוצים להיות מפורסמים, וזה מרתיח אותי, כי זאת לא הדרך. פרסום זו תופעת לוואי".

ותופעת הלוואי של הפרסום היא ביקורת. נפגעת ממנה?

"ברור שכן. יש עיתונאים שמאבדים צלם אנוש כשמדובר באייטם, הם יעשו הכול בשביל לפרסם משהו. ברור שזה פוגע. הייתה עיתונאית שבתקופה שהייתי מלאה יותר כתבה כל הזמן: 'שתפסיק להוציא את החזה שלה החוצה'. בייבי, החזה שלי גדול. מה את רוצה שאני אעשה?"

תכסי אותו.

"ראית זמרת בחו"ל שהולכת עם גולף? לא. אז לא, חד משמעית לא. זאת אני, לפני ואחרי הפרסום. אני לא אשתנה בשביל אף בנאדם, ובעיקר בשביל אף עיתונאית שממורמרת מעצמה ומנסה למרר לאחרים את החיים". אז לקחת ללב. "את זה פחות. אלה אלמנטים חיצוניים, ולכל אחד יש טעם משלו. היא פגעה יותר בקול שלי, כזמרת. היא אמרה משהו כמו 'אהה, זמרת', גיחכה כזה. זה פגע בי".

איך את מתמודדת עם זה?

"הפסקתי לקרוא עיתונים. לפעמים אני רק מעלעלת".

המקורבים לא מתקשרים לעדכן אותך?

"כן, אז אני אומרת: 'אני באמצע צילומים, באמצע אולפן'. אנשים שבסופו של דבר יצליחו הם אנשים שלא מחפשים מה אומרים עליהם, אלא מתרכזים בדרך שלהם. את יודעת, עכשיו נהיה סטייל לתת ציונים על איך מתלבשים, ואני אומרת: זה לא מה אתה לובש, זה מה אתה רוצה. לא לתת לאחרים להחליט בשבילך. אני הולכת עם הדרך שלי, ואף אחד לא יזיז אותי ממנה. הנה, יום לפני טקס עמ"י אמרו איזה משהו על הלבוש שלי. אז לטקס באתי עם אפרו. זה רק נותן לי אומץ לעשות דברים יותר קיצוניים".

האפרו  היה רעיון שלך?

"כן. ראיתי תמונה של ג'ניפר לופז בטקס פרסי MTV שמאוד מצא חן בעיניי, אז אמרתי, יאללה, נלך על זה. תכננתי ללבוש משהו, וברגע האחרון המעצב, שי טובול, הביא לי משהו אחר. זה מצא חן בעיניי, והאפרו פשוט התאים לשמלה. התאים לי להיות קופצנית ומתולתלת. בארץ פשוט לא מוכנים לאומץ הזה. אז אם אני זאת שצריכה לכוון את האופנה שלי, למה לא?"

אולי הארץ קטנה עלייך?

"אני לא חושבת שמשהו קטן עליי. אני גם לא חושבת שאני מתנהגת כאילו זה הוליווד פה. כשהקהל שלי רואה את האומץ שלי, יש לי הרגשה שהוא אוהב אותי יותר. לא מעניין אותי מעיתונאים, לא מעניין אותי משום דבר, מעניין אותי

הקהל שלי".

את עדיין מופיעה בשטח? בר מצוות, חתונות?

"בטח. אני זמרת של העם. והעם נמצא בבר מצוות, בחתונות, בוועדי עובדים וגם במסיבות גדולות כמו של גאידמק. המקומות האלה של החתונות, זה מה שמאזן אותי".

הקדם אירויזיון ואני

בתור מי שבאה מהשטח, מה דעתך על הכוכבים הנולדים?

"זאת התחלה מאוד טובה. מקסים שיש להם מקום להביע את עצמם. את יודעת, אני בגיל שלהם, לא היה לי. ב'נולד לרקוד' ראיתי אצל רונה-לי את הפאשן הזה, שאני ישר מקשרת לשירה שלי. כשהיא לא זכתה, בכיתי. ממש בכיתי, ביחד איתה".

היית לוקחת אותה לקליפ שלך?

"ברור. אני קוראת לה להצטרף ללהקה שלי, לקליפ, לכל דבר. בעזרת השם, שנה הבאה באירוויזיון, אני לוקחת אותה. היא מדהימה".

שמעת שהיא גם שרה?

"לא. די, היא גם שרה? אין, היא וואו! העמידה, הריקוד, המימיקה, הכריזמה".

גם את יודעת לרקוד.

"כן, למדתי. אבל אני אתן לכם את הכישרונות שלי לאט לאט. בואי נגיד שאתם הולכים לראות אותי רוקדת הרבה יותר".

אז אם לא היית מי שאת עכשיו, היית משתתפת ב'כוכב נולד'?

"לא חושבת. אני לא יכולה להחזיק בתחרויות לטווח ארוך. קשה לי עם תחרויות".

בגלל זה החלטת לפרוש מהקדם אירוויזיון?

"לא, ממש לא. פשוט עבדתי על הדיסק החדש שלי, צילמתי את "ימים של אהבה" כמעט חודשיים, אחר כך נכנסתי לחודשיים של 'שיר נולד'. בקיצור, הייתי עסוקה וגם עייפה. בשביל לייצג מדינה את צריכה לבוא מוכנה ספץ, ואם אין לך שיר מספיק טוב, והכול בלחץ, אז זה לא מתאים. עדיף לוותר ולא לעשות פדיחות לעצמך ולעם שלך. נחכה לשנה הבאה, לא קרה כלום".

התלבטת בין כמה שירים, נכון?

"כן. אבל זה לא היה זה".

איך יודעים מה לבחור?

"אינטואיציות שלי ושל המנהלים שלי. החלטה משותפת".

אחד השירים היו של צביקה פיק. הוא נעלב מההחלטה?

"ממש לא. הוא מקצועי, וזאת החלטה מקצועית פרופר. אם הביצוע שלי לא היה מספיק מרגש בשיר הזה לאירוויזיון, אז אני מעדיפה לא לשיר אותו. לדיסק אולי השיר היה יכול להתאים. קדם ודיסק אלה דברים שונים".

התאכזבת?

"אני מאוכזבת שלא מצאתי שיר טוב ופרשתי. זה היה עוד חלום להגשים, אבל בסדר, אני מקווה שאני לא זמרת של שנה אחת ותמיד יש את השנה הבאה".

אז בשנה הבאה נזכה לשמוע שיר שלך בקדם?

"יכול להיות שכן".

כשהמעריצים מתקשרים, מה הם אומרים?

"לא אומרים, צוחקים".

גם לדודי מתקשרים?

"וואו, מלא. אומרים לו: 'דודי, תעשה לי ילד'. פעם עניתי לטלפון שלו ואמרו לי: 'דודי, איזה חברה כוסית יש לך'. אמרתי תודה יפה וניתקתי.

"המעריצים שלי באינטרנט לפעמים מלכלכים על מעריצות אחרות, ואני מסבירה להם בפורום שזה לא צריך להיות ככה ושיש מקום לכולם. אני שמחה שנינה (נינט טייב - א.מ), נשמה שלי, תצליח, וששירי (מימון - א.מ) ומירי מסיקה יצליחו. אני

באמת מאמינה בזה, שיש מקום לכולם. אני שונאת תחרויות".

נינט ואת חברות טובות?

"כן, חברות. הכרנו ב'פסטיגל' בשנה שעברה".

הבנתי שאת התקופה שלה אחרי רן דנקר ושלך בין דודי לדודי העברתן ביחד.

"כן, תראי, נינה היא זן נדיר, בוודאות. בהתחלה חשבתי שהמתיקות הזאת היא הצגה אחת גדולה, אבל ממש לא. היא מתוקה, היא טובת לב, היא ברבור נגב כזה, היא לא קשורה לרכילות או לרוע. באתי מבית מרוקאי חם, ואני מוצאת אצלה המון דברים שמזכירים לי אותי בגיל שלה, למרות שהיא מאוד בוגרת. היא כולה בת 22".

את בת 28, אין ביניכן פערים?

"אני יכולה להיכנס איתה לשיחות ואני נהנית לדבר איתה. היא מדהימה. עזבי את כל מה שמסביב, היא באמת זמרת טובה ומוכשרת. בגלל זה כל כך מרתיחה אותי ההתערבות הזאת של אנשים מבחוץ בקשר לדיסק שלה - מתי היא תעשה דיסק? תעזבו אותה בשקט. זה לא דבר פשוט לעשות. לי היה מזל עם מנהלים מקסימים, וקיבלתי שירים טובים, אז זה קרה מהר. יש אנשים שלא הולך להם מהר".

בענייני זוגיות אתן מתייעצות?

"בוודאי. את יודעת, אלה החיים. בנות, שיחות, טבעי ביותר. אבל את הדברים הבאמת אינטימיים שלי אני חולקת בעיקר עם חברות ילדות שלי מנתניה".

מה את מייעצת לנינט?

"שהתקשורת לא תלחיץ אותה, כי אז יש נטייה לשכוח כמה אתה טוב, ולנסות לרצות אחרים".

מה היא מייעצת לך?

"שאני אשאר מדהימה כמו שאני, שאאמין בעצמי".

ובזוגיות, מה היא מייעצת?

"שיהיה בסדר, בעזרת השם, טפו טפו".

"Go Under". השיטה שלה היא לא לאכול פחמימות במהלך השבוע, אלא רק בסופי שבוע. "במשך השבוע אני לא נוגעת בבצקים, בפסטות, אורז, פתיתים, תפוחי אדמה", היא מפרטת. "הורדתי מהתפריט גם סוכרים, אבל את כל השאר אני אוכלת חופשי. בשרים, גבינות, אפילו גבינות שמנות מאוד. בסופשבוע אני אוכלת הכול: פיצות, קרואסונים, בורקסים".

לא קשה להתנזר כל השבוע מפחמימות?

"אנשים לא מבינים שפחמימות זה כל כך לא בריא. כל הבצקים השמנים האלה גורמים לדברים נוראים בגוף. מלבד זה שאני רזה, אני גם מרגישה קלה".

את עושה ספורט?

"לא. אני עובדת קשה. עברתי מהצילומים של הסרט ל'שיר נולד', ותוסיפי לאלה את ההופעות שלי, גם בהן אני רוקדת מלא ומוציאה המון אנרגיה".

אז בלי מכון כושר?

"לא. למרות שאני מתגעגעת למכון כושר. אני אוהבת את ההרגשה שאחרי, כשאת יוצאת מזיעה ואומרת לעצמך, עשיתי משהו".

כשדנה הרמן ראיינה את דודי ל-GO, הוא סיפר שבמשמרת שלו כברמן מישהי אמרה שהיא לא אוכלת אחרי 24:00 בלילה, והוא לא התאפק להגיד לה שאם הוא היה נראה כמוה, הוא לא היה אוכל אחרי 12:00 בצהריים.

"שמעתי את הבדיחה הזאת. דודי הוא בדרן, הוא ציני, מפולפל, מתוחכם. לפעמים הוא אומר דברים סתם כדי להצחיק אנשים. הוא לא אמר את זה מרוע, הוא אחד האנשים הכי טובים שיש".

אבל משתמע מדבריו שהוא אוהב רזות. הוא דרבן אותך לרזות?

"ממש לא. דודי הכיר אותי והתאהב בי כשהייתי 10 קילו יותר. היום הוא אומר לי שאני יותר מדי רזה וצריכה להשמין".

הוא תמך בך בימי הדיאטה הקשים?

"עד היום אין לחם בבית. אם הוא רוצה, הוא אוכל לחם בחוץ".

בגללך?

"כן, הוא הסכים לזה. הוא מאמי".

באיזה דרך הוא תומך עוד?

"הוא מחמיא, אבל הוא החמיא לי גם כשהייתי מלאה. כולם חושבים שעשיתי דיאטה בגלל דודי, זה ממש לא נכון. מסכן, הוא אוהב מלאות".

אז תשמיני בשבילו.

"בחיים לא. בשביל אף אחד".

שינית את המלתחה שלך בעקבות הדיאטה?

"לגמרי. התופרת שלי עשתה הרבה מאוד כסף עליי השנה. הצרתי הכול: ג'ינסים, חולצות, הכול. ממידה 27 למידה 24".

מה את לובשת היום שלא הרשית לעצמך אז?

"ג'ינסים רחבים, ספורטיבי, טרנינגים".

ציפיתי שתגידי צמוד.

"מה פתאום! כשאתה מלא ולובש גדול אתה נראה ענק, אבל כשאתה רזה ולובש גדול אתה נראה יותר רזה. זה הכי מחמיא".

וקודם לא הרשית לעצמך ללבוש טרנינגים?

"לא, זה היה נורא משמין בעיניי. אז עכשיו קניתי מלא ספורטיבי. מצחיק, בגיל 18 הייתי הכי אישה שבנשים, והיום אני הכי כמו ילדה. אם יש לי הזדמנות להיות בלי איפור, אין מצב שאני אתאפר, אני אתלבש הכי קז'ואל".

מה בחיים לא תלבשי?

"מיני עם חולצת בטן. הכי יפה בעיניי זה חולצה סגורה עם מיני, או חולצת בטן עם שרוואל".

מי מתלבשת יפה בעינייך?

"אורלי ויינרמן, יש לה שיק גם סקסי וגם קלאסי. לא הכול, אבל הרוב. גם יעל אבקסיס מאוד קלאסית, תמיד נראה כאילו היא קמה בבוקר וזרקה על עצמה משהו, וזה נראה מיליון דולר".

עושה רושם שהיית יותר מגונדרת קודם מעכשיו. את חובבת מותגים?

"גם".

איזה מעצבת את אוהבת?

"כרגע סטלה מקרטני".

ומה עוד?

"אני גם קונה בשוק הפשפשים. הסגנון שלי באופנה זה מצבי רוח. אני יכולה ללבוש חודש רק טרנינגים וכל מיני צעיפים וכובעים מוזרים, חודש אחרי להיראות הכי טומבוי וחודש אחרי להיות הכי אישה. אני אוהבת את 'אגת' בכיכר המדינה, יש שם דברים מאוד מיוחדים".

ומאוד יקרים.

"לא בשמיים. יש לי חברות שקונות בשינקין ב-3,000 שקל 20 פריטים שלי לא יהיה שימוש בהם. אני צריכה פריטים מיוחדים להופעות, אז אני מעדיפה לקנות בסכום הזה ארבעה פריטים. מזל שאין לי זמן, כי אני חולת קניות. אני הולכת לבד, לא אוהבת אנשים מסביבי, זה מבלבל אותי. בשביל קניות אני צריכה את השקט שלי".

את בחורה של לבד?

"כן, גם. הכי אני אוהבת ללכת לקולנוע לבד. מתה על זה. אני יכולה ללכת לשתות קפה לבד, ללכת לשתות דרינק בבר לבד".

גם היום, כשמכירים אותך?

"בטח. אני לא אשנה את האורח חיים שלי בגלל זה. תשמעי, ברור שבגבול הטעם הטוב. אני לא יכולה ללכת היום למועדון, להשתכר ולרקוד, אבל בעצם אני לא כזאת".

מה לא יודעים עלייך?

"שאני סנילית. למשל, פעם הגעתי לקריית שמונה, התחלתי את ההופעה ואמרתי 'ערב טוב, מעלות'". "אני גם אחרת ממה שאנשים חושבים עליי. כשאתה מפגין טיפה נוכחות, טיפה סקסיות - תמיד יש אנטגוניזם. בחו"ל אישה יפה לא חושבת שהיא לוקחת לאישה יפה אחרת את תשומת הלב, כי נורא גדול שם. בארץ הכול קטן ותחרותי.

היית רוצה לשנות משהו במראה שלך?

"לא. בגיל צעיר יותר רציתי עשרה ס"מ יותר, אבל היום אני חושבת שלהיות קטנה זה מקסים".

מה המחמאה הכי טובה שהבנזוג שלך יכול לתת לך?

"ממי, הדיסק שלך זה הדבר הכי יפה ששמעתי".

וגם שאת מדהימה, יפה והוא חולה על איך שאת קמה בבוקר.

"לא, הדיסק יותר חשוב לי. בקטע הזה אני דואגת לעצמי ויודעת מה טוב לי. אני לא מהבחורות שאם נעבור ברחוב והוא יגיד לי 'ממי, תראי איזה כוסית', אני אקנא. אני אגיד לו שהיא באמת מהממת. אני לא אקח את זה למקום של פחד, כאילו היא עלולה לקחת לי את המקום, למרות שאני יודעת שיש הרבה בחורות שעושות את זה".

פעם רצית להחליף את השם שלך. למה?

"הייתי ילדה בת 17, ו'בוסקילה' נשמע לי מאוד כבד. היום זה נורא אין, כל המזרחיות הזאת שאני כל כך גאה בה היום. כשהייתי יותר צעירה לא הייתי שלמה איתה. ואז אייל ורוברט אמרו לי: 'גברת, תרדי מהעץ שעלית עליו, עוד שנייה אנחנו קוראים לך רק בוסקילה, בלי מאיה', והבנתי שבנאדם שרוצה להצליח צריך קודם כול להתחבר לשורשים שלו ולא להתעלם מהם".

מה לגבי הדמות שלך ב"ארץ נהדרת"? את אוהבת אותה?

"וואו, בטח, את לא מבינה".

אבל צוחקים עלייך שם.

"זה מכניס אותך לקונצנזוס מטורף, אתה לא מאמין שזה קורה לך. הם הרי לא באמת חושבים שאני מטומטמת, כי הם ראו ריאיונות איתי. עלמה זק לקחה את זה לקיצוניות מסוימת. אני לא באמת אומרת 'אי-מא'. למרות שבזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחקה אותה. כשאני מסתובבת, נגיד, עם חברות, והן אומרות משהו, אני אומרת 'אי-מא'. זה נורא מצחיק בעיניי. אני חושבת שעלמה היא בחורה מאוד מוכשרת, באמת".

פגשת אותה פעם?

"לא, אבל הייתי רוצה לפגוש. הייתי רוצה שיזמינו אותי לאיזה מערכון שם. אני עושה את זה ביג טיים ביחד איתה. דאבל אי-מממא!"