סובארו לגאסי - קיבלה פלפל

מאז הצגת הלגאסי החדשה לפני כשנתיים, מפמפמים באוזנינו החברים מסובארו סיסמאות יומרניות. החל מאימפרזה טורבו למתקדמים, למתבגרים או למתפנקים, ועד מכונית שיכולה לבייש ב.מ.וו 330. הם אף טרחו להראות כתבות מהתקשורת העולמית. ואנחנו? כמה שניסינו וחיפשנו, לא ממש הבנו למה הם מתכוונים. הלגאסי תמיד הייתה מבחינתנו משפחתית מצוינת, נעימה ורגועה, אבל רחוקה מלגעוש ולייצר את הדרמה המובטחת.

ומה עכשיו? הלגאסי מחדשת פניה, מציעה לנו את גרסת ה-Spec B, שמבטיחה להיות "עוד יותר" מקודמתה. זאת אומרת, עוד יותר ספורטיבית, עוד יותר מרגשת. וזה מעט מוזר, כי על הנייר ההבדלים מינוריים, עיקרם כיול ומתלים חדש - בעיקר לפנים, שם הוחלפו הבולמים ליחידות בילשטיין מתקדמות - ושינויים להיגוי, תיבה ידנית עם שישה הילוכים. האם זה מספיק כדי לשנות את דעתנו? התשובה חד-משמעית.

ההבדלים החיצוניים בין השרירנית לאחיותיה התמימות מינוריים. הפרט הבולט היחיד הוא בעצם חישוקי "18 וצמיגים נמוכי חתך. גם בפנים אין תוספות שוות אזכור. המראה המוכר של הלגאסי נוכח, עם שינויים בדמות דוושות אלומיניום וריפוד ודיפון מעור בגוון שחור-אגרסיבי. אם הגעתם לכאן לאחר מערכת יחסים עם אימפרזה כוחנית (מה שמהווה חלום רטוב עבור אנשי היבואן), תגלו סביבה נעימה ומפנקת במיוחד.

א-ב-ל. מה שנראה לא רע במשפחתית גדולה שעולה משהו כמו 165,000 שקל, נראה מעט פשוט עבור מכונית יקרה מרבע מיליון. שימו לב - הגה שמתכוונן רק לגובה, בקרת אקלים לא מפוצלת, פתחי אוורור בלי סגירה נפרדת, וזו רק רשימה חלקית מחויבת המציאות במחירים אלה. שוב, אילו מדובר היה במכונית שכל יעודה הוא ספורט קיצוני, כמו האימפרזה STI למשל, ניחא. אבל אל המכונית הזו אמורים הרי להגיע "בוגרי הראלי", לאחר שגידלו ילדים ומעט כרס. מאכזב.

ואם כבר, תנוחת הנהיגה הטובה סובלת ממיקום מעט נמוך של ההגה, מדוושות שאינן ממוקמות היטב לעבודת רגליים מהירה. ועוד עניין קטן ומטריד - אי אפשר להשתמש במנועים שקטים יותר לכסא?

רגע אחרי סיבוב המפתח, ומופע אורות מהמם ובוהק בסגנון יפני עכשווי, העסק הופך להרבה יותר מרשים. אם עד עתה נהגנו בגרסאות אוטומטיות של המשפחתית החזקה, כאן יש לנו עסק עם בורר הילוכים ומצמד - הללויה. ובקצרה, ההשפעה הידנית על המכונית הזו היא לא פחות מדרמטית. בעיקר היא מסבירה עד כמה מסרסת התיבה האוטומטית את מנוע ה-3.0 ליטר החזק. פתאום התגובה מהירה. פתאום אנחנו נהנים להאיץ כמעט בכל מצב. מצב הרוח מאחורי ההגה לא יכול להיות שונה יותר.

ומעבר לתפעול הממכר, ששת ההילוכים מרגישים מצוין תודות ליחסי העברה קצרים ומדויקים. אלה מנצלים כל עשירית כ"ס ומאית קג"מ כדי להטיס את המרכב המשפחתי במהירות מעוררת הערכה. וזה באמת לא בגלל נתונים שונים - 245 כ"ס ו-30.3 קג"מ.

הבוקסר הגדול, עם שישה צילינדרים גרוניים, נשמע מצוין ברקע, מתעורר באיזור ה-3,000 סל"ד והופך לקונצרט ממכר לכיוון הקו האדום. בעיות נשימה? כמעט ואין, גם כאשר המחט מדגדגת את הגבול האסור. אתם יכולים להתעלם מנתון של 243 קמ"ש או 6.9 שניות ל-100 קמ"ש. הם תיאורטיים יותר מריאליים. מה שחשוב הוא שהמכונית הזו זריזה ומסוגלת לשמור על קצב מרשים מאד כמעט בכל סוג כביש.

חבל רק שבורר ההילוכים אינו משכנע, עם פעולה ארוכה מדי ודיוק ממוצע בלבד. גם על רעשי התמסורת היינו מוותרים. ניחוש לא מורכב מדי -  למכונית ההדגמה הזו לא היו חיים קלים... צריכת הדלק תנוע בין 6.0 ק"מ לליטר תחת רגל כבדה ל-10 בנסיעה רגועה במיוחד. נתונים שנראים מאיימים, אבל נשמעים מצוין לאוזני נהגי מכוניות טורבו חזקות.

תנו לי עוד פלפל 

שאלת השאלות, ללא ספק, היא כיצד מתרגמת הלגאסי החזקה וכפולת ההנעה את פוטנציאל הכוח לכביש מפותל. התשובה כאן אינה חד-משמעית, אך צפויה למדי. יש כאלה שיאהבו את התגובות המדודות, יהיו כאלה שלא יתרגלו אליהם לעולם. מה שבטוח, אם אתם בוגרי אימפרזה, העסק אינו מורכב כל-כך.

תת היגוי בכניסה לפניה עשוי להפתיע את אלה שאינם מורגלים, אך קל מאד להתרגל אליו. קל גם לנטרל אותו בעזרת כיול לחצי אוויר ושינויים נוספים, אבל את זה נשאיר למכורים האמיתיים. צריך רק לזכור, בכל מקרה, כי לחיצה בריאה על המצערת אמורה ליישר את המכונית, להחזיר אותה לקו הנכון. העניין הוא שמעבר הכוח לאחור אינו מהיר דיו, ויש לקחת בחשבון את אובדן הזמן המסוים. צריך גם לקחת בחשבון את מערכת בקרת היציבות שמתעקשת להתערב גם כאשר היא מנותקת לחלוטין.

בוגרי האימפרזה ימצאו גם כאן תגובות קיצוניות יחסית להרפיה מהדוושה, אלה שמוכרות יותר מדגמים ישנים יחסית של רפליקת הראלי. הרפיה כזו במהלך פניה תשלח את הישבן למשחקים מיותרים לטעמנו, בעיקר כשמדובר במכונית הרבה יותר גדולה. מצד שני - אם אתם אוהבים לשחק, יש בהחלט עם מה.

מה עוד? ההגה מרגיש טוב, אבל הוא אינו מהמצטיינים שפגשנו. במידה רבה, אח בוגר להגה המאכזב של האימפרזה לדורותיה. כך אגב גם לגבי מערכת הבלימה. לא בדקנו אם זו האחרונה עייפה עקב חיים קשים, אבל כדי לעצור במהירות נדרשה לחיצה חזקה ומאד עיקשת. מיותר.

במבחנים שערכנו לה בעבר, לא הרגישה הלגאסי 3.0 נמרצת במיוחד, צעירה או חדה. אבל זו הייתה הגרסה האוטומטית. עם תיבה ידנית ומספר שינויים קלים שהתגלו כרבי משמעות, ה-Spec היא סיפור אחר לגמרי. וראו זה פלא, למעט סביבת נהג ונוסעים לא משכנעת, היא פוגעת בדיוק במטרה אליה מכוונים בסובארו - בוגרי אימפרזה שמחפשים משפחתית עם אקשן. חשוב מכך, היא מציעה בשוק המקומי פתרון ייחודי וחסר מתחרים - במחיר הזה לפחות.

ועכשיו, אפרופו המחיר. כמו בכל הגרסאות היקרות של סובארו, הפער הגדול כל כך מול הגרסה הרגילה עלול למנוע מרוכשים פוטנציאליים להתייחס אליה בכבוד הראוי. 276,000 שקל הם אזורי יוקרה-גרמנית. אמנם, עם מתחרות חלשות יותר, אבל עם סמל תדמית מהמעלה הראשונה.

זה אומר שרק מעטים ירכשו את הלגאסי הזו, אבל כל אחד ואחד מהם צפוי להנאה שלמה. אנחנו ממתינים לכרס ולהיצע יד שנייה...