דודג' קליבר - סימן שאתה צעיר

לא צריך יותר ממספר מבטים חטופים לעבר הקליבר החדשה של דודג', כדי להבין שיש לנו עסק עם משהו מיוחד. אחר. ולא רק מכיוון שעצם המונח "משפחתית-קומפקטית" קצת זר לאמריקנים. מדובר, וזה חשוב מכל, בניסיון אמיתי ראשון זה שנים לדריסת רגל בפלח השוק הגדול והתחרותי באירופה. חשוב מאד, כבר אמרנו?

למעשה מדובר בפרויקט חובק עולם - פלטפורמה מיפן (מיצובישי, "אבל הוספנו הרבה משלנו", אומרים בדודג'), מנועים מקוריאה (יונדאי, "אבל פיתחנו ביחד"), ארץ מוצא ארה"ב, אזור יעד אירופה. לא ברור אם זה מה שגורם לה להיראות טוב כל-כך, מה שבטוח, זה מה שגורם לה להיות שונה - אמריקנית לחלוטין מהאספלט ומעלה, בלי טיפת דמיון לדגמים אירופים מתחרים. יופי.

דודג' קליבר. מרשימה כבר מהמבט הראשון (צילומים: רועי צוקרמן)

קודם כל, ויותר מכל, תיאור העיצוב כ"אגרסיבי", יהיה סוג של אנדרסטייטמנט המאה. זה מתחיל בחרטום דודג' ענק עם כרום בוהק, עובר דרך יחידות תאורה גדולות, פגושים מרובעים וחיפויי גלגלים מנופחים, העוטפים חישוקי "17 בבסיס או "18 כאופציה. המכונית הזו רבותי, מוכנה למשימתה העיקרית: לעשות רושם.

ובאותו עניין עדיין. כדאי למחלקות העיצוב של יצרנים אמריקנים מתחרים, להביט היטב בקליבר. אולי יגלו כאן דבר או שניים על הדרך הנכונה לשלב בין מקוריות וטעם טוב, בין אגרסיביות לאלגנטיות. המכונית הזו גם נראית גדולה מכפי שהיא באמת, וגם את זה יכולים המתחרים לאמץ בחום. אולי זה בגלל הגלגלים הגדולים, אולי מרווח גחון שמתחרה ברכבי כביש-שטח ("לא, אנחנו לא רוצים למכור אותה כמכונית שטח"). העניין הוא שהיא נראית גדולה ומרשימה, למרות שמידותיה - 441 ס"מ מפגוש לפגוש, 263.5 ס"מ בין הסרנים - ממוצעות בלבד.

וזו כנראה הסיבה לכך שכניסה לקליבר מביאה עמה סוג של אכזבה. גדולה או לא, המרווח בתא הנוסעים אינו מרשים במיוחד, סביבת הנהג והנוסע לפנים אינן רחבות מספיק (בין היתר עקב קונסולה מרכזית גדולה) והרושם מעט צפוף. גם המרחב לרגלי הנוסעים מאחור אינו גדול במיוחד, אם כי אהבנו את האפשרות לכיוון מסעד הספסל האחורי. אפרופו, ניתן לקפל לחלוטין את המושבים (גם האחוריים, גם של הנוסע) ולהוסיף נפח הטענה לתא המטען.

מחפשים מרווח יוצא דופן? לא תמצאו את זה כאן

נקודה מאכזבת נוספת נוגעת לאיכות החומרים בתא הנוסעים. את העיצוב דווקא אהבנו - בעיקר בתי מחוונים נפרדים בסגנון אלפא - אבל את בחירת הפלסטיק ממש לא. העובדה שיש כאן שלל גימיקים שימושיים יותר או פחות, כמו מתקן יעודי ל-iPod Nano (בלבד!), רמקולים נשלפים בדלת אחורית למסיבת חוף מאולתרת, פנס נטען שמחובר לגג או תא כפפות מפוצל ומקורר, משפרת את המצב, אבל לא מסתירה את המרקם הנוקשה והלא מזמין של משטחים רחבים מדי במכונית. גם לא את איכות ההרכבה הבינונית.

נראה טוב. אז איך הוא נוסע?

ומה עם היכולת הדינמית? חדשות טובות. בניסיונם לקלוע לטעם הקהל האירופי, ותוך לימוד טעויות עבר של מותגי ארה"ב ביבשת הישנה, הכינו דודג' שיעורי בית באופן מוקפד. קודם כל, מושבים נוחים לנהג ולנוסע, שמרגישים "נכון" גם אחרי שעות נסיעה ארוכות. חשוב עוד יותר, על כבישי איביזה - הפתעה, הטובים מאלה שלנו... - הפגין הקליבר נוחות טובה למדי, מבלי לוותר על ריסון הולם לגוף הכבד יחסית והגבוה.

סביבת הנהג מעוצבת היטב ומאובזרת, אבל האיכות לא מבריקה

רק כדאי אולי להנמיך ציפיות. העיצוב הצעיר והאגרסיבי אינו עוטף רכב מהנה במיוחד לנהיגה, דינמי במודגש או ביצועיסט. הקליבר בהחלט מעדיף נהיגה רגועה, נטולת זעזועים. מערכת ההיגוי ההידראולית (לא חשמלית, שימו לב) אינה מספקת יותר מכפי שהיא צריכה עבור כלי תחבורה בסיסי. בנהיגה יומיומית שלווה לא יתבע הקליבר את מקסימום האנרגיות שבגופכם. גם הבלמים, פריט בטיחות חשוב, רחוקים מאד מלהרשים.

מה עם יחידות המנוע? יחידת הבנזין - 2.0 ליטר, 156 כ"ס - משודכת אך ורק לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT). זה בטח לא גרם לקליבר להרגיש נמרץ במיוחד. תגובת התיבה איטית מדי, רעש המנוע בולט והכוח לא תמיד קיים. עבור יכולת גבוהה יותר מומלץ יהיה להעביר את התיבה למצב ידני, עם שישה יחסי העברה לבחירה. גם כאן, כמו במקרה של ההתנהגות, ברור כי דודג' בחרה בטעם הנהג הממוצע. התנהלות רגועה תהנה כאן מבידוד רעשים מספק ורמות רעש נמוכות.

היחידה השנייה בה נהגנו, טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר ו-140 כ"ס (מפולקסווגן במקור), לא תגיע לישראל בינתיים לפחות. היעדר תיבה אוטומטית ותג-מחיר גבוה, הופכים אותה ללא רלוונטית עבורנו. הביצועים כאן טובים למדי, יתרון המומנט הגבוה מורגש היטב, רק חבל שהאמריקנים התעקשו על התקנת משענת יד מרכזית בכל הדגמים, וגרמה לבעיה בכל העברת הילוך כלפי מטה. ואם כבר, גם הפרדה גבוהה מדי של המצמד משגרת את רגל שמאל לכיוון הקונסולה. מצד שני, הם לא ממש מורגלים בתיבות שמופעלות ידנית...

הרוח הצעירה מנצחת

הקליבר הוא ניסיון ראשון להיכנס לאירופה זה שנים רבות, מה שהופך את ההישג למרשים עוד יותר. ולמרות שהתרשמות ראשונית מלמדת כי את תואר "הטובה בקטגוריה" לא יקבל הקליבר, הוא עדיין נתפס אצלנו כאלטרנטיבה לא רעה עבור קהל צעיר, שרוצה משהו שונה. 

יש כאן סגנון, ייחודיות, אבזור מקורי. החבילה כאן בהחלט מוצלחת, כולל תג המחיר הצפוי - כ-144,000 שקל, שמכניס את הדודג' לאזור רלוונטי בהחלט. הן ליסינג (קבוצה 3) והן לשוק הפרטי. עכשיו נותר רק לראות מה תהיה תגובת הציבור ברחוב המסגר. אם הקהל הישראלי אכן מרגיש צעיר יותר, מוכן יותר לקבל שינויים, יכול בהחלט להיות שעבור המותג החדש-ישן מדובר בכניסה חיובית ורווחית לשוק המקומי. נראה.

הכתב היה אורח חברת דודג'