הספרייה הנשית המושלמת של "עלמה"

כמעיין המתגבר / איין ראנד

האוורד רוארק, גבר גבר, הוא אדריכל פיוטי, חמוש ביושר אמנותי ובגוף מהמם, שיוצא לעולם במטרה לשנות את האופן שבו בונים בתים. ראנד עיצבה אותו כך שיהיה הגבר המושלם, ובגללה לא מעט בחורות הלכו לישון עם בחורים שבלילה נשמעו כמו רוארק, ובבוקר נראו כמו בוגר בצלאל.

מיתוס היופי / נעמי וולף

חשבת שזה לטובתך שהוא מציע לך להרגיע עם השוקולד? חשבי שנית, נאיבית שכמותך. מדובר בסוג מתוחכם של שליטה דכאנית, ששואפת להפוך את כולנו לאנורקטיות תלותיות - ככה לפחות טוענת וולף בזעם קדוש. את חייבת את הספר הזה כדי להזכיר לעצמך שאת לא חזירה - את לוחמת חירות.

מחזאי אוונגרדיסט, מיוחד כזה, תקוע בין אמא שפעם היתה דיווה לשחקנית צעירה שרוצה להיות סלב. כן, זאת טרגדיה עם אקדח שמופיע במערכה הראשונה, ורומנטיקה של שחקנים. אוח, הרוסים האלה תמיד חייבים לבחוש בייסורי האהבה וההגשמה העצמית כאילו אף פעם לא עשו להם מסאז' טוב.

עד גיל 21 תגיעי לירח / גפי אמיר

סדרת סיפורים קצרים על רווקות אורבנית, שמתעדים את ניסיונה הנאיבי של הגיבורה למצוץ עוד טיפה של גלאם מזויף מנעוריה המתכלים. כתיבה תובענית וטובענית, טבולה בעצב תהומי ובהומור קדורני. כן, מישהי כבר כתבה את סיפור חייך לפנייך, ואפילו עשתה את זה יותר טוב ממך.

אנקת גבהים / אמילי ברונטה

הקלאסיקה הבריטית הקודרת הזאת היא מופת של טרגדיה רומנטית עם סוף מחורבן. בגיל מסוים יש לפנטזיה הזאת כוח משיכה שאי אפשר לעמוד בפניו, בגילך את כבר צריכה לדעת שהלקח האמיתי והחשוב ביותר של הספר הזה הוא שמי שנמשכת לגברים אפלים ומניאקים, סופה שתתעה על אדמות הבור בפיג'מה ובשיער פרוע.

מכתבים אל פליצה / פרנץ קפקא

איך להגיד, קפקא הוא לא בדיוק הגבר שאהב נשים, ואת התסביכים שלו הוא עיצב ביחס לאביו ולא לאמו. דווקא הטקסט הזה, שעוקב אחר חלופת המכתבים בינו לבין פליצה באוור, אחת בשורה קצרה של ארוסות, חושף לא רק פן קפקאי חדש מתכרבל ומאמי, אלא גם דרך חדשה לחשוב על אהבה רומנטית.

אהבה בימי כולרה / גבריאל גרסיה מרקס

סיפור אהבה נטול הקשר, זמן או מגבלות, ארוז בתוך מיתולוגיה ספרותית שמעיזה להרגיש הכל ובגדול. ספר עם נשמה, כתיבה והתנהלות של דיווה דרום אמריקאית שחיה את הפנטזיה עד הסוף, ושבינוניותם של החיים האמיתיים לא מעניינים לה את קצה הצ'וריסו.

שנת הבשרים שלי / רות ל. אוזקי

אשת טלוויזיה מוזנקת כדי להפיק סדרת תשדירים לקידום אכילת בשר, ונלכדת בין שתי החברות הכי צרכניות של ימינו - אמריקה ויפן. העלילה מייצרת דיון סאטירי בוטה, אפל, רב תהפוכות, מצחיק בטירוף ונטול טרחנות בענייני צרכנות, גלובליזציה, פמיניזם ומיניות. ואם הספר הזה לא יהפוך אותך לצמחונית מושבעת, את כנראה ארגנטינאית. או לסבית.

עפיפונים / רומן גארי

כן, אנחנו יודעות, זה לא נעים לגלות שאת הספר שאת הכי אוהבת בעולם אהבו עוד 20,357 מש"קיות חווי"ה. אבל מה לעשות: לילה, הגיבורה האנגימטית, הפתיינית, הילדה המבולבלת שרוצה להיות גדולה מהחיים, פשוט עושה את זה לכולנו. מבחינתנו זה הספר הכי אופטימי בעולם. אפילו יותר מ"באדולינה".

אנה קרנינה / ל. נ. טולסטוי

בואי נסכם את זה ככה, אם את נשואה פלוס ילד והתאהבת במח"ט צנחנים צעיר וחתיך - את הולכת להידפק בענק. הנה, תראי מה קרה לאנה, שהחליטה לנטוש חיים בטוחים ומשעממים לטובת סיוט מתמשך עם רווק צעיר. טולסטוי תופר כאן טרגדיה נשית סוחפת עם סוף ידוע מראש. אז אם סבל הוא הלחם של הסופרים הרוסים, שברון לב הוא החמאה. או הקוויאר.

יומנה של בריג'ט ג'ונס / הלן פילדינג

כך תמצאי חתן מושלם עם 10 קילו עודפים, 80 סיגריות לשעה, 29 דרינקים ליום, 3 חברים לוזרים, 2 הורים אינפנטיליים ו-324 פדיחות ביומיים.

גילוי עריות מתוך "יומן של אהבה" / אנאיס נין

אנאיס נין, פאם פטאל עם מוניטין, מתעדת את סדרת כיבושיה המיניים - שכוללים את הנרי מילר ואת אבא שלה. אל תתרגשי: המלצות על תנוחות ייחודיות אין כאן, אלא מבעים אינטלקטואליים על מהות האקט. מבחינת נין, ככל שהאישה תדע לשכלל את השימושים שהיא עושה בגוף שלה, ככה היא תנהל ותחיה את העולם בדיוק כמו שבא לה ושכולם יחפשו.

המין השני / סימון דה בובואר

כן, בנות, המין השני זה אנחנו. כך חונכנו לחשוב וכך מתייחס אלינו העולם. ואלמלא סימון דה בובואר שהציבה מולנו מראה מפורטת, יש מצב שעדיין היינו חושבות שזה רק גשם שיורד לנו על הראש.

זבנית / סטיב מרטין

מפגן מרשים, אינטליגנטי ומעורר כבוד של כתיבה כמעט כירורגית בעדינותה על זבנית צעירה, גלמודה ופסיבית, שמפלסת בגמלוניות ובחרדה את דרכה אל אהבת חייה. ספר רזה וגרום, עם נשמה בשרנית ונדיבה, שמציג את אחת הדמויות הנשיות הכי אמינות, מרגשות ואותנטיות, ומשמש הוכחה ניצחת שיש גם גברים שיודעים לכתוב נשים.

למאטיס יש את השמש בבטן / יהודית קציר

סטטיסטית, אחת מתוך חמש תתאהב בגבר נשוי לפחות פעם אחת בחייה - אבל רק אחת משמונה תעשה עם זה משהו. יהודית קציר מצאה ילדה אחת כזאת, וכתבה עליה סיפור אהבה יפה שלא עושה הנחות.

בחיים האמיתיים שנאנו את האחיות שלנו, אבל בחלומות רצינו משפחה כמו ב"נשים קטנות": ארבע אחיות, כל אחת יותר מושלמת מהשנייה, ושכן חתיך שכל הזמן בא לבקר. בקול רם אהבנו את ג'ו, כי כולנו פמיניסטיות, אבל בלב העדפנו להיות כמו איימי היפה. אבל הכי חשוב זה שהספר הזכיר לנו שגם אם אנחנו לא תמיד מתות על החברות שלנו - בסוף כולנו אחיות.

פעמון הזכוכית / סילביה פלאת

שנות ה-20 של פלאת בניו יורק היו לא רק מפגן של נשיות נון קונפורמיסטית, אלא גם מבאסות לא פחות משנות ה-20 שלנו ברעננה. אז נכון שתנורים כבר לא פועלים על גז, אבל זה לא אומר שאסור לנו לרצות לדחוף אליהם את הראש מדי פעם. אחרי הכל, לא מדובר רק באמירה אובדנית אלא גם באמירה ספרותית לזכר האישה הראשונה שידעה לכתוב דיכאון.

שירת הסירנה / עירית לינור

לא שהיינו רוצות שטלילה גיבורת הרומן תהיה חברה טובה שלנו, או אפילו סתם חברה, אבל אנחנו חייבות לפרגן לה על איך שהיא הפכה את הנוירוטיות לחיננית, הוכיחה שצינית זאת מילה אחרת לסקסית, והמציאה את המושג היעיל "אקסית מיתולוגית".

נשים צרפתיות לא משמינות / מיריי ג'וליאנו

תנ"ך הדיאטה הרשמי של העת הנוכחית. באמצעותו תלמדי שהכל בראש, שכוס מים לפני השינה זה חובה, ושאם להורים שלך היה קצת שכל הם היו צרפתים, ככה שהיית יוצאת פטיט מבטן ומלידה. עד שתעברי לדיאטה אמיתית את מוזמנת להסתייע בשלל הטיפים המוצלחים שהספר מציע לך, למשל לתקוע אויסטרים במקום סביח.

אישה שבורה / סימון דה בובואר

הגאונה מצרפת מגלה שהיא יודעת לא רק לזיין את המוח בטקסטים תיאורטיים, אלא גם אשכרה לכתוב פרוזה מעולה. שלושה סיפורים יש בספר הזה, שלושה מונולוגים של נשים, מכאיבים בכנותם, מרוממים בדיוקם, שהולכים מדהים עם באגט טבול ברוטב שנשאר מהקוקי-סן-ז'אק.

המאהב / מרגריט דיראס

נערה לבנה בת 15 מקיימת מערכת יחסים אסורה עם גבר סיני במשך שנה וחצי בהודו-סין הקולוניאליסטית. בזקנתה היא מספרת את הרומן הפוחז ההוא ביושר מוסרי ובלי צדקנות, ומחיה את החום והריחות, התשוקה והשאלות, באופן שפועל עלינו פיזית.

שלושה סיפורי אהבה / יעל הדיה

אם את גם סופרת וגם אישה, מצפים ממך להרבה: רוצים שתכתבי מנקודת מבט נשית אבל שלא תיכנסי למשבצת הבנאלית; שיהיו רגשות אבל כאלה שגם גברים יוכלו להזדהות איתם; שתהיה אהבה אבל שלא יהיה קיטש. בקיצור, שתכתבי כמו אישה אבל תמכרי כמו גבר. אז איזה מזל שיש לנו את יעל הדיה בשביל להראות לנו איך עושים את זה.

אלה תולדות / אלזה מורנטה

זה לא הספר הכי ידידותי לקריאה, והעובדה שהוא מתעד עולם במלחמה בטח לא מגרה אותך בשיגעון, אבל רק כאן תוכלי לפגוש את אוזפה - שכבר בגיל שלוש הוא אחת הדמויות הגבריות המופלאות של הספרות. מורנטה מצליחה ללכוד היסטוריה וקונפליקטים מוסריים ואנושיים, שיטלטלו אותך בין זיכוך לזוועה בצורה כל כך חזקה, שיש מצב שבסוף אפילו תשרפי כמה קלוריות.

אלוהי הדברים הקטנים / אהרונדטי רוי

שבריריותה של המציאות והחיפוש אחר האושר משמשים ביצירה כמשל על הודו כולה. הנמשל הוא כמובן שאלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים. וכך, מפויסת ונוגה, לא נותר לך אלא לחבק את הספר, ולהודות שאהרונדטי רוי לא רק מוכשרת בטירוף, אלא גם כוסית משהו לא נורמלי.

אנה לא / אוגוסטין גומז ארקוס

אנה פאוצ'ה עוזבת בגיל 75 את ביתה הריק ומתחילה לצעוד לעבר בית הכלא שבו כלוא צעיר בניה. המסע הרגלי הנואש והאבוד שהיא עוברת בספרד השסועה של סוף מלחמת האזרחים הוא עצוב עד כאב, ואפשר לומר בלי להגזים שהצער מעולם לא נכתב יפה יותר.

פלובר היה כנראה זה שהמציא את הפורמט של הפוך על הפוך. במאדאם בובארי למשל הוא רצה להביע מחאה נגד ההמוניות, הנוסטלגיות והשגרה שפשו ברומנטיקה של המאה ה-19. לשם כך הוא ברא דמות רומנטית, המונית, נוסטלגית ובעיקר פתטית - ככה שכולם יסתכלו עליה, יראו את עצמם ויתבאסו. אז אם את רוצה לדעת איך ממש לא כדאי לך להתנהג, את יותר ממוזמנת לקחת דוגמה מהמאדאם. את יודעת, היידי פליס.

ירח מלא / אנטוניו מוניוס מולינה

בתוך תבנית של סיפור בלשי בונה מולינה את דמות הגבר האולטימטיבי - המפקח המסתובב ברחובות העיר בלילות ומחפש רוצח. מבעד לעיניו של המפקח מנהל מולינה דיון מרתק על אכזריות, רוע ונפש האדם. שנים אחרי שהספר ישקע במצולות הזיכרון, דמותו של המפקח הרגיש, השרמנטי והקשוח תמשיך לעשות לך פרפרים בבטן.

תהילה / ש"י עגנון

הגיע הזמן לחזור אל אחד הסופרים שידעו לכתוב דמויות נשים מהעמוקות והמנומקות שבהן. ואם כבר, אז הכי כדאי לך להתמקד בתהילה, השותקת מכיוון שברור לה שמילותיו של האדם קצובות. מדובר בקונספט שהוא לא פחות מגאוני, כתוב בעגנונית ספרותית מאתגרת ומענגת שפשוט חבל לבזבז עוד מילה מיותרת.

חדר משלך / וירג'יניה וולף

מסה פמיניסטית שמסבירה לך למה עדיף לא לאחד חשבונות בנק, או לפחות להחזיק איזה חיסכון בצד. בתקופה שנשים לא הורשו להיכנס לספריית האוניברסיטה, וולף מתפננת על קצבה בירושה, וטוענת בעוז שכל אישה צריכה חדר משלה כדי שתוכל לטפח עולם פנימי, ועל הדרך גם להנפיק איזה יצירת מופת.

גאווה ודעה קדומה / ג'יין אוסטין

מה זה בכלל משנה אם אין לך זכויות בחירה וירושה, אם את לא יכולה לטפח קריירה ואם תיזרקי לכלבים במקרה שאין לך אחים זכרים ואביך ימות? העיקר שבסופו של דבר את זוכה בליבו של מיסטר דארסי, שהוא כל מה שלא תפגשי במיסטר ערסי.

דולי סיטי / אורלי קסטל בלום

בניגוד לעלילות המפותלות והכאילו בוגרות על גורל האישה, כולל תבליניה, גרושיה וחלומותיה, מעניקה אורלי קסטל בלום במה לקולה של דולי: קול אכזרי, שוקק חיים, אמיץ, פנטנזיונרי, והעיקר - לא מובן מאליו.

גן עדן / טוני מוריסון

חבורת נשים שכולן פליטות של אמריקה המוצלחת והגברית מנסות לשרוד ביחד ומוציאות זו לזו את הנשמה, באחת הדרכים המרגשות והחייתיות ביותר שתוארו בספרות האמריקנית.

תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך

יוצר ישראלי מפורסם, משורר שמנמן ומחונן, טען פעם נגד יונה וולך שהיא בורחת מזהותה ומרגשותיה האמיתיים כשהיא מרבה לכתוב בזכר ובכינוי הרמז "זה". אבל השמנמן, שאינו אישה, לא הבין כמה היטיבה וולך לסמן את הרגש והזהות המעורפלים האלה, שאותם חוות נשים בעולם של גברים שמתעקשים להגיד להן שהם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילן.

דונה פלור ושני בעליה / ז'ורז' אמאדו

ברזילאית יפהפייה כבדת עגבות שמנהלת בית ספר ריחני לבישול (עם התמחות בתבשילים כמו תרביך צב) חולקת את מיטתה בין שני זכרים חמים: האחד, צעיר חלקלק שמוצא לה את נקודת הג'י גם במקומות שלא היית מאמינה שהיא נמצאת בהם; השני, מבוגר מיושב שמבטיח לה אהבה אין קץ תמורת מיסיונרית דו-שבועית. חינגה עסיסית של טעמים ואורגזמות שמראה שתחת גדול אינו מתכון לאסון.

שיניים לבנות / זיידי סמית

חיי המעמד הבורגני בבריטניה כמו שהיית חיה אותם אם אבא שלך היה בוק אנגלי, אמא שלך כושית מהממת, והחברים הכי טובים שלהם היו זוג הודים שעושים ברוגז על בסיס יומי. על פני מאות עמודים פורסת סמית עולם עשיר מלא בסטיות, קונפליקטים, תשוקות, צחוקים ובלגנים שהיית פשוט מתה להיות חלק מהם.

ג'יין אייר / שרלוט ברונטה

יתומה מסכנה לא יפה במיוחד שיצאה אל החיים בחוסר כל וסיימה אותם עם בעל מליין תלמד אותך דבר או שניים על גברים חמוצים, אקסיות מיתולוגיות מטורללות, וסקס הרבה-הרבה אחרי הנישואים.

שבט דב המערות / ג'ין מ. אואל

הנה ההוכחה המושלמת לכך שבלונדיניות לא תמיד נהנות יותר. חוץ מזה, בלי עיילה, מי היה מלמד אותך איך עושה דוגי?

את בתקופה טובה / תמר גלבץ

גיבורה תל אביבית, נשואה פלוס אחת, שמחלימה מסרטן, כותבת מכתבים שלא יישלחו לעולם אל הפסיכולוג שלה. פירוט דקדקני ואובססיבי של חיי היומיום הופך ליצירה עמוקה, כנה, מכאיבה ומרגשת. ספר שהוא כנראה כתב ההגנה המוצלח ביותר בעד השפה הרזה, ולא - אנחנו לא מתכוונות לזה שיפסיקו כבר לקרוא לנו שמנדוזות.

המדריך לאישה המושכת / נרי ליבנה

טקסט משעשע על הקשר הפסיכולוגי המסועף שבין אישה לכרטיס האשראי שלה. את מוזמנת להתייחס אליו בתור אישור רפואי לבזבז כמה שבא לך.

The Complete Poems of Emily Dickenson

לא היינו חותמות על זה שאמילי דיקינסון אכן העבירה את חייה מסוגרת בחדרה, כשחיוורון חולני סקסי מרוח על פניה - או שזה עוד אחד מהמיתוסים שמגיעים קומפלט עם כל משוררת רווקה. כך או כך דיקינסון מציגה עולם נפשי מורכב, מפורק עד לפרטיו הקטנים ומאתגר בשפתו, שמאפשר לנו בכל פעם למצוא את עצמנו מחדש.

לקסיקון משפחתי / נטליה גינצבורג

אוטוביוגרפיה נשית מרתקת שמדגימה איך כותבים סיפור חיים גם בלי להתלהב מעצמך יותר מדי. אין כאן מעשי גבורה, תובנות גורליות או קתרזיס. מה שכן יש זה כותבת מחוננת שמכניסה אותנו לתוך החוויה הפרטית-אינטימית שלה, ומשנה את התפיסה שחיי היומיום של האישה לא ראויים לתיעוד.

מין זה שאינו אחד / לוס איריגארי

שלוש מסות כמעט ספרותיות באופיין שמציגות דיון רדיקלי על מה זה נשיות. איריגארי קוראת לחשיבה חדשה דרך הגוף, להפנמת ההבדלים בין המינים ולאיחוד החוויה הנפשית עם החוויה הגופנית - כולל הצעה חתרנית לייצר שפה חדשה לנשים בלבד, שיש בה עשר דרכים להגיד שופינג. סתם.

האסופית / ל.מ. מונטגומרי

אן היתומה נוחתת בטעות בחווה של אח ואחות ישישים ובתולים שבנו על בן זכר שיסדר להם את החיים, ובמקום זה קיבלו מפלצת ג'ינג'ית אנרגטית. כראוי לבלבול מגדרי קלאסי, אן מתגלה כטום בוי שובבה שמתעניינת גם בבנים (גילברט בליית) וגם בבגדים (השרוולים התפוחים). אבל הכי חשוב, אן שכנעה אותנו שלא משנה מאיזה חלק באזור השרון אנחנו מגיעות, יום אחד גם אנחנו נוכל להיות מישהו.

הפסנתרנית / אלפרידה ילינק

אמא של אריקה חולמת שהיא תהיה פסנתרנית, אבל אריקה מצליחה רק להיות מורה לפסנתר. בגיל 36 היא עדיין גרה עם אמא, ישנה איתה באותה מיטה, ומנהלת רומן סאדו-מזוכיסטי עם אחד התלמידים המחוצ'קנים שלה. בקיצור, לפניכן רומן שמאתגר את הבנאליה הנפוצה של יחסי אם-בת, ומראה שכמה שלא תספרו לפסיכולוג שלכן שאמא מעצבנת, לפחות תדעו שלשיאים כאלה עוד לא הגעתן.

האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס / גרטרוד סטיין

סיפור חייה של גרטרוד סטיין כבוצ'ה סוערת בפריז של מלחמת העולם הראשונה, שמסופר לכאורה מעיניה של בת הזוג שלה, אליס טוקלאס. סטיין, מפורצות הדרך של המודרניזם, אייקון לסבי ומודל אופנתי מפוקפק, היתה דמות מרכזית בסצנת האמנות והספרות של אותה התקופה, והספר מספק הצצה נרחבת לסלון הספרותי-אמנותי הלוהט שלה, שם התארחו על בסיס יומי פיקאסו, מאטיס והחבר'ה.

אורנה ואלה - ספר המתכונים / עינב ברמן, אלה שיין, אורנה אגמון

למקרה שתחליטי לחיות על הקצה ולבשל בבית - כדאי שתעשי את זה כמו הטובות ביותר.

פרחים בעליית הגג / וי. ס. אנדרוס

ארבעה ילדים בלונדינים עם פני חרסינה צחורות נכלאים בעליית גג של סבתא מפלצתית, ולומדים איך נראים החיים מהצד החשוך של הירח. חוץ מזה, סקס בין אחים מעולם לא נשמע מפתה יותר - ושלא יבלבלו לנו את המוח עם שאלות של מוסר, או עם זה שאנחנו בכלל בנות יחידות.

הבטחה עם שחר / רומן גארי

אם אמא של רומן לא היתה לוחצת עליו להיות מישהו שיזכרו, בטח לא היינו שומעות עליו מעולם. אז בשביל להודות לה כמו שצריך, הוא כתב את האוטוביוגרפיה המרגשת הזאת, שמלמדת אותנו פרק בסלחנות, קבלה, מסירות, אהבה וכבד את אביך ואמך. אוקיי, לא את אביך.

פוסט-פורנו-מודרניסטית - 25 שנותי כזונת מולטימדיה / אנני ספרינקל

ספרינקל - זונה, כוכבת פורנו, אמנית מיצג, מורה לחינוך מיני, צלמת, קולנוענית ויהודייה כבדת דדיים מפילדלפיה - לוקחת אותנו יד ביד לסיבוב מקיף בחיים הלחים שלה. במהלך הסיור היא מספרת לנו בתמונות ובמילים איזה כיף זה לדעת איפה מתחבא הדגדגן, ואיך עושים קריירה מחוסר בושה ומטונה של הומור עצמי.

House of Mirth / אדית וורטון

לילי בארט היא הגיבורה המושלמת. כמה יפה - ככה מוסרית. כמה מוסרית - ככה טרגית. בחברה הגבוהה בניו יורק של תחילת המאה ה-20 היא הולכת ומידרדרת במורד הסולם החברתי, עד המוות כמובן - מה שמגיע למי שמתעקשת להתחתן מאהבה. הספר כתוב למופת, ומעלה שאלות מעניינות על דטרמיניזם לעומת רצון חופשי, ומלמלה לעומת מוסלין.