סומו - מבוא קצר

אתר הסומו הישראלי יודע לספר שה"סומו" הוא הספורט הלאומי של יפן. סומו קיים בדרך זו או אחרת מימי הסמוראים במאה ה 14 בערך, אלא שאז הוא היה מעט שונה: כל סמוראי החזיק בלוחמי סומו משלו והיה שולח אותם להתחרות באלו של הסמוראי השכן, והיו אפילו תקופות בהם הקרבות היו "עד המוות". כיום, נשאר מזה רק הספורט. אם כי הוא עדיין מכיל סממנים חזקים מאד של מסורת טקסית וגרושי שדים.

חוקי המשחק:

בתוך מעגל - ניצבים להם שני מתאבקים. המטרה: להוציא את היריב מתוך המעגל או לגרום לחלק מגופו לגעת באדמה על ידי הפלה או הטלה. מי שנוגע באדמה עם חלק כלשהו מגופו - מפסיד, אפילו אם מדובר רק על האצבע הקטנה של הרגל.

הקרבות קצרים ביותר: קרב ממוצע אורך כ-4 שניות, אולם ההכנות לכל קרב נמשכות כארבע דקות: המתאבקים כורעים אחד מול השני במרכז המעגל - מגייסים את מבט הרצח הכי מוצלח מהארסנל, קמים, חוזרים לפינה, לוקחים חופן מלח, מעיפים באוויר לגירוש הרוחות הרעות, ושבים לעימות אף מול אף, וחוזר חלילה - 4 פעמים בערך.

או אז מניף השופט את ה"מניפה" שהוא מחזיק בידו, והקרב יוצא לדרך, תוך עידוד מתמיד של השופט לכל אורך הקרב בצעקות "נוקוטה, נוקוטה" (בתרגום חופשי "הוא נשאר, הוא נשאר"), כלומר עוד אין הכרעה, יאללה, קדימה חברה. טורניר "סומו" רשמי נמשך 15 יום ונערך בכל חודשיים, בחודשים האי-זוגיים של השנה

ה"אורוות"

כל מתאבק שייך ל"האיה", או בתרגום חופשי, ל"אורווה". בראש ה"אורווה". עומד מתאבק לשעבר שקיבל אותו בירושה או כנדוניה. תנאי החיים ב"אורוות" האלה הם קשים מאד למתאבקים מהליגות הנמוכות- הם מבשלים, מנקים , מתאמנים, ומשמשים כשק חבטות של המתאבקים מהליגות הגבוהות ובחלק המקרים אף משמשים כעוזרים אישיים. חיי המתאבקים בעלי הדרג הנמוך הם סיוט מתמשך (פיזית ובעיקר נפשית) והמטרה היא לחשל אותם מנטאלית ופיזית לקראת הפיכתם למתאבקים מצטיינים

האימון העיקרי של היום מסתיים בערך ב 10, אז יושבים לאכול ארוחה ענקית. הרבה אורז, הרבה מאד בירה ובעיקר

המאכל הנקרא כאמור "צ'אנקו",אחרי הארוחה - כולם הולכים לישון במשך שעתיים-שלוש. סוג האוכל, בתוספת הבירה והשינה, הוא הוא הגורם העיקרי לגודל של המתאבקים.