שתף קטע נבחר

אמריקה: הגולם השמאלני קם על יוצרו

במפלגה הדמוקרטית מתחילה ההתרוצצות לקראת בחירות אמצע הכהונה. מצד אחד, יש תנועה ברורה של הציבור האמריקני למרכז, ואפילו מעט שמאלה. מצד שני, המועמדים לא רוצים להצטייר כ"שמאלנים מדי". רבים מהם כבר מוכרים לכם היטב: קרי, ליברמן - וגם קלינטון

אחרי ה-11 בספטמבר, אמרו הפרשנים שהציבור האמריקני זז ימינה. כעת, חמש שנים אחרי, ועם 2,500 הרוגים בעיראק, המטוטלת מתחילה לנוע חזרה לכיוון השני, לעבר המרכז - ואפילו שמאלה ממנו.

 

בעוד כחמישה חודשים תלך אמריקה להצביע בבחירות אמצע הכהונה, אז יעמדו למבחן הבוחר כל חברי הקונגרס ושליש מחברי הסנאט. בשני הבתים שולטים היום הרפובליקנים; אחרי ההשפלה בבחירות הקודמות, הדמוקרטים נחושים לתת הפעם "פייט" אמיתי. לנציגיהם בוושינגטון יש עכשיו חודשים ספורים לקרוא את המפה - ולהגיב.

 

קחו למשל את הסנאטורית הדמוקרטית הילארי קלינטון, שנישאת על כנפי האהדה הציבורית בניו יורק, ומוזכרת כמועמדת לנשיאות. מאז שנבחרה

 לסנאט, נאבקה קלינטון להדוף את תדמית השמאלנית ולהתייצב במרכז המפה הפוליטית, כדי להבטיח לעצמה בסיס תמיכה רחב. היא תמכה ביציאה למלחמה וביוזמות שמרניות אחרות, ובכל זאת המשיכה לספוג אש מכיוון הרפובליקנים, שכינו אותה שמאלנית.

 

בשבוע שעבר הייתה אולי הפעם הראשונה בקריירה שלה שהיא זכתה לקריאות בוז לא מימין - אלא משמאל. זה היה בנאום שנשאה בו הבהירה שיהיה זה לא אחראי לקבוע לוח זמנים לנסיגה מעיראק. בעיני חלקים גדולים במפלגתה, קלינטון היום אינה שמאלנית מספיק. אנשי השמאל במפלגתה מחפשים את המועמד האחר, ה"אנטי-הילארי", שייצג נאמנה את הלכי הרוח שלהם נאמנה.

 

קרי שובר שמאלה

 

הסנאטור הדמוקרטי ג'ון קרי, המפסיד הגדול בבחירות ב-2004, כבר מריח את כיוון הרוח. בבחירות לנשיאות הוא ניסה להדוף את תדמית הליברל הרכרוכי כש"ניגן" ללא הרף על ניסיונו הקרבי במלחמת וייטנאם. כיום הוא שובר במהירות שמאלה, בתקווה לקבל לידיו שוב את הלפיד לקראת ריצה נוספת לבית הלבן. בשבוע שעבר הוא הגיש בנפרד מהנהגת מפלגתו בסנאט, הצעה להציב תאריך יעד לנסיגה מעיראק - יולי 2007.

 

ההצעה זכתה למעט תמיכה, גם בקרב עמיתיו הדמוקרטים, והפרשנים גיחכו אבל הם לא עניינו את קרי, ששיגר מסר ברור לעבר הכוחות החדשים שמנסים להשתלט על סדר היום והכיוון של המפלגה הדמוקרטית.

 

הלחץ בתוך המפלגה הדמוקרטית עצום. עם רוח גבית בדמות של כ-80 אחוז מהדמוקרטים שמתנגדים למלחמה בעיראק, מנסה השמאל להשתלט על המפלגה. זירת המאבק מתרחשת ברובה באינטרנט, בבלוגים פוליטיים שנונים ומחודדים, שלא עושים הנחות. בראש לוחמי הרשת עומד מרקוס מוליטסאס צוניגה, בלוגר בן 34 שמחזיק בבלוג הפוליטי הפופולרי ביותר בארה"ב. ה"דיילי קוס" זוכה לביקור של חצי מיליון קוראים ביום, והוא מסייע בגיוס כספים וקולות למועמדי השמאל. בראש מעייניו – הפלתו של ג'ו ליברמן.

 

ליברמן – נייט!

 

ליברמן, סנאטור ותיק ורב ניסיון, אינו "נער הפוסטר" של הדמוקרטים. הוא תמך במלחמה בעיראק, מתנגד ליציאה חפוזה משם, ובכלל מחזיק בעמדות הכי שמרניות שאפשר - מבלי לחצות את הקווים.

 

שבועות ספורים לפני הפריימריז במדינתו, קונטיקט, בוחריו של ליברמן מציקים לו פתאום בשאלות קשות בחוגי בית ומפגשים על תמיכתו במלחמה. אחרי שלוש קדנציות (18 שנה) בתפקיד, וסטטוס של מי שהיה מועמד לסגן הנשיא, מוצא עצמו ליברמן בן ה-64 נלחם על חייו הפוליטיים. מולו ניצב מועמד חסר כל ידע או ניסיון פוליטי וציבורי, אבל עם 90 מיליון דולר בכיס, והרבה זעם חסר מעצורים של מתנגדי המלחמה.

 

נד למונט, יזם ואיש עסקים, כבר בזבז מיליון וחצי דולר מהונו הפרטי על הקמפיין. הוא נהנה מתמיכה בלתי נלאית של בלוגרים ופעילי ליברלים מתנגדי המלחמה, שמגייסים עבורו כספים באינטרנט רק כדי להביס את ליברמן. נגד ליברמן מתייצב ארגון האנטי מלחמה Moveon.org והבלוגרית קלי מונהאן, שמפרסמת בלוג בשם myleftnutmeg.com. אפילו המיליארדר ג'ורג' סורוס והמיליונרית (פעם זמרת) ברברה סטרייסנד תרמו למסע הבחירות נגד ליברמן.

 

ליברמן, שעד לא מזמן הוביל בפער של 40 אחוז בסקרים, רואה את היתרון שלו מצטמצם דרמטית ל-15 אחוז (ועל פי סקרים אחרים ל-7 אחוזים), כשהפריימריז בעוד כחודש וחצי. מחשש שהקרקע נשמטת במהירות מתחת רגליו, הוא הודיע שישקול לרוץ לסנאט כמועמד עצמאי. בדרך זו הוא מקווה לממש את התמיכה שיש לו בקרב הציבור הרחב בקונטיקט - 70 אחוז על פי הסקרים. ריצה עצמאית עשויה להעניק לו קולות של מהמרכז הפוליטי ואף ימינה משם, כלומר לא רק קולות דמוקרטיים אלה גם קולות של רפובליקנים מסורתיים.

 

מנהיגיהם שונים נזעקו לסייע לליברמן - מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט הארי ריד, הכוכב החדש בארק אובאמה וג'ו ביידן. הסנאטור צ'ק שומר פנה ללמונט וביקש ממנו לפרוש. אפילו הילארי קלינטון יוצאה מהקונכיה שלה לסייע לו.

 

מעבר לדאגה לחבר ותיק, הם דואגים לישבניהם שלהם. הילארי למשל, שנהנית מהיעדר יריבות רפובליקנית הולמת במירוץ לסנאט מטעם מדינת ניו יורק, עלולה להיתקל עוד לפני כן ביריב בפריימריז בניו יורק. מדובר בג'ונתן טאסיני, בן 49, שמתכוון לרוץ מולה בספטמבר.

 

טאסיני טוען באוזני כל מי שמוכן לשמוע שרוב הדמוקרטים תומכים בעמדתו וכי אם הוא היה מוכר כמו הילארי, ובכיסו היו תרומות בסך 25 מיליון דולר, הוא היה מביס אותה.

 

הוא אמנם לא יהיה יותר מקוץ בישבנה בבחירות המוקדמות, אבל המאבק שלו בה בגלל תמיכתה במלחמה בעיראק, והתנגדותה לקבוע לוח זמנים לנסיגה, עלול לפגוע בה מאוחר יותר במירוץ האמיתי - על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות.

 

המאבק של ליברמן מדליק נורות אזהרה אצל הדמוקרטים. אמנם מדובר רק בפריימריז של קונטיקט, אבל יש בתוך המפלגה מי שרואה במאבק להבסתו

 קרב על נשמתה הפוליטית של המפלגה. הקרב של ליברמן משקף בעיניהם את הזרמים התת קרקעיים המבעבעים בתוך מפלגתו – זרמים שהפכו לגלים סוערים המאיימים להטביע פוליטיקאים וותיקים ומיומנים.

 

ראשי הדמוקרטים בסנאט בדילמה: מצד אחד הם יודעים שכדי לנצח בקרב על לב המצביעים שלהם במפלגה, עליהם לנוע שמאלה במהירות. מנגד ברור להם, שצעדים גדולים מדי ישאירו אותם עמוק בתוך השדה השמאלי, משם רחוקה הדרך לבית הלבן ולשליטה בקונגרס.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קרי. רוצה הפעם לנצח
קרי. רוצה הפעם לנצח
צילום: איי אף פי
קלינטון. חותכת למרכז
קלינטון. חותכת למרכז
צילום: רויטרס
ליברמן. קרב על הנשמה?
ליברמן. קרב על הנשמה?
צילום: רויטרס
מומלצים