והרי החדשים

בידור למעטים: "כשהים גואה"

לא, "כשהים גואה" אינו השם העברי ל"פוסידון", סרט האסונות הרעשני שבו מכלה אש את אלה שלא טבעו. "כשהים גואה" הוא ההפך המוחלט. זהו סרט צרפתי שבו, ובכן, כלום לא קורה. ולא שזה רע.

הסרט מספר על שחקנית שנודדת ברחבי צרפת עם מופע יחיד גרוטסקי, שמשלב ליצנות עם סיפור אהבה טראגי. ומון דייה, זה בדיוק (טוב, כמעט בדיוק) מה שקורה לה בחיים, כשהיא פוגשת איש תיאטרון בובות הזוי למחצה ומפתחת איתו סיפור אהבה מינורי.

אם "כשהים גואה" נשמע כמו סרט ששחקן יהרוג בשביל לככב בו, זה לא במקרה. יולנד מורו ("אמלי"), שמגלמת את הדמות המהוהה בתפקיד הראשי, זאת שמעדיפה להסתתר מאחורי מסכה וקול מעוות, היא גם השותפה לבימוי. ז'יל פורט, הבמאי השני, הוא גם הצלם. וכך זה הופך לסרט של משחק וצילום, עם המון אווירה, שוטים רחבי ידיים של זריחות ענוגות ופנים מיוסרות.

"כשהים גואה" הוא סרט שדורש סבלנות והשקעה מחשבתית, אבל מתגמל בדיווידנדים רגשיים. בהתאם לכך, הוא לא מיועד לכל אחת. אבל קל לדמיין איך הוא הופך עבור חופן צופות לסרט אהוד וזכור, דווקא בזכות העובדה שהוא מתעסק באופן לא הירואי בשתי דמויות שוליות, ומאפשר להן לזכות בחסד מאוחר.

"כשהים גואה", במאים: יולנד מורו וז'יל פורט. שחקנים: יולנד מורו, וים וילארט, ז'יל פורט. עכשיו בבתי הקולנוע.

החיות של הוליווד חיות יותר: "מעבר ליער"; "כיפה אדומה: הסיפור האמיתי"

חידה: לפניכן שני סרטים עם חיות יער מדברות. האחד, "מעבר ליער", הוא הפקה הוליוודית עם כוכבי ענק בהפצה בינלאומית. השני, "כיפה אדומה: הסיפור האמיתי", הוא הפקה עצמאית וקטנה, כמעט בלי כוכבי ענק ובהפצה מצומצמת. איזה מביניהם, לדעתך, הוא הסרט המוצלח יותר?

אוקיי, טעית: "מעבר ליער" ההוליוודי החמוד עם ברוס ויליס, סטיב קארל וניק נולטי, מהנה בהרבה מ"כיפה אדומה: הסיפור האמיתי" עם גלן קלוז וג'ים בלושי. ב"מעבר ליער", בהפקת דרימוורקס, מתעוררות חיות היער משנת החורף ומגלות שבמקום שהיה פעם היער שלהן נבנתה עכשיו שכונה פרברית עצומה. כתוצאה מכך הושחתו מקורות המזון שלהן, שלא לומר המערכת האקולוגית כולה. דביבון עם בעיות משמעת (ויליס) לוקח על עצמו ללמד את הקיפודים, הצבים והבואשים איך להפוך את הבתים הבורגניים לקרנבל קולינרי.

"כיפה אדומה: הסיפור האמיתי", לעומת זאת, לוקח את סיפורם של האחים גרים והופך אותו לרשומון בלשי. הזאב לא רע כמו באגדה, כיפהל'ה לא כל כך תמימה, הצייד הוא לא הגרזן הכי מושחז בארגז הכלים, ואפילו לסבתא יש אג'נדה סודית. סיפורה של כיפה אדומה מתגלה בסרט כמזימה שכאילו נתלשה מספר של אגאתה כריסטי, וזה באמת רעיון חביב לתרגיל בתסריטאות. בפועל מדובר בסרט מעייף שנראה כמו השאריות של "שרק", שכבר ניסה והצליח להציג את החיים האמיתיים והמסכנים של גיבורי אגדות הילדים. וכך, למרות סוף דביק וצפוי למדי, דווקא "מעבר ליער" הוא הסרט היותר משעשע ושנון, ועם אנימציה חיננית יותר. כבונוס הוא גם מציג משל לא רע על ההשלכותיו האקולוגיות של תהליך האורבניזציה.

"מעבר ליער", במאי: טים ג'ונסון. קולות: ברוס ויליס, גארי שנדלינג, ניק נולטי. "כיפה אדומה: הסיפור האמיתי", במאים: קורי וטוד אדוארדס. קולות: גלן קלוז, אן התאווי, ג'ים בלושי. החל ב-13 ביולי.