יושבים במקלט? שתפו אותנו

נכנסים לשגרה במקלטים: יישובי הצפון התעוררו הבוקר (יום א') לבוקר נוסף של קטיושות. הלילה האחרון היה שקט באופן יחסי לשני אלה שקדמו לו מאז החלה הלחימה בלבנון, אבל הבוקר חזרו הקטיושות ותושבי הצפון נקראו שוב לחזור למקלטים.

במהלך סוף השבוע דווח בהרחבה על אלפי המשפחות המעבירות שעות על גבי שעות במקלטים ובחדרי הביטחון. אם גם אתם העברתם את הימים האחרונים במקלט, ynet מזמין אתכם לשלוח אל המערכת את תמונותיכם עם המשפחה, הילדים, החברים או אפילו עם חיית המחמד. אנחנו נפרסם את התמונות ונשתף את תושבי המדינה כולה במה שעובר על התושבים שהפכו לחלק מהחזית.  

דולב סדן תפס את החברים ברגע של תנומה במקלט בנהריה

סטודנטים שומרים על המוראל, גם במקלט (צילום: אופיר ניר)

מוצאים איך להעביר את הזמן (צילום: פבל פרידלנד)

איחוד משפחות בממ"ד (צילום: דודי דלויה)

ובינתיים בשטח

רחובות נהריה היו הבוקר ריקים כמעט לחלוטין, למרות שחלק מהעסקים הקטנים פתחו את שעריהם בניסיון לאפשר לאנשים להצטייד במזון בסיסי להמשך השבוע.

לא רחוק משם, בעיירה שלומי, התארגנו הבוקר ליום נוסף במקלטים וראש המועצה, גבי נעמן, סיפר: "אני נמצא בקשר עם רשת המתנ"סים ומשרד החינוך בניסיון לקיים פעילות הפעלה לילדי העיירה בתוך המקלטים, כדי להקל עליהם את השהייה במקום. בתי העסק סגורים גם היום. אנו מגבים את צה"ל, ומקווים שהלחימה בצפון תשיג את תוצאותיה".

במועצה האזורית גליל עליון נרשם בסוף השבוע גל עזיבה גדול, בדומה למקומות אחרים באזור, אך למרות זאת מתכוונים לקיים היום פעילות חינוכית מורחבת במקלטים ובמקומות המוגנים. ראש המועצה, אהרון ולנסי, יצר קשר עם עמיתיו בצפת ובחצור הגלילית והציע לארח במהלך היום את ילדי היישובים הללו באזורים המוגנים בגליל העליון.

החיזבאללה לא יפחידו אותי

מטח הרקטות הראשון תפס את אורית אורגד (25) מחיפה בכניסה לקניון: "הלכתי ב-9:00 עם אמא שלי ל'גרנד קניון' כדי לשחות בבריכה. בדרך לשם שמענו כל מיני בומים שלטענת אמא שלי היו מבתים שבונים באזור. הגענו לקניון וישר הפנו אותנו למקלט. במקלט הצטופפו 150 איש לפחות. הוא ממוקם ליד המחסנים של הסופר, אז חילקו לנו כל הזמן מים ו-וופלים. יצאנו משם אחרי שעתיים. התגנבנו החוצה כי היתה שמועה שאפשר לצאת הביתה אבל כבר בדרך שמענו אזעקה נוספת. עברנו באור אדום, חזרנו הביתה ונכנסנו לממ"ד. סתם הורדתי שערות מהרגליים".

רחל נחמיאס, ניצולת אשוויץ וברגן בלזן, המתגוררת בשכונת אחוזה שבכרמל

 סיפרה: "הבנקים סגורים, וכך גם כל החנויות, אין כלב ברחוב". על מטח הרקטות היא אמרה: "לא פחדתי, למרות שזה קרה באופן פתאומי. כשנשמעה האזעקה פתחתי את כל החלונות בבית. הרי עברתי הרבה בחייים שלי. כל המלחמות שעברתי גם ביוון, גם באירופה, גם בארץ, אז החיזבאללה יפחידו אותי?

"הכלה שלי מפאריס התקשרה בדאגה, שכנים הזמינו אותי לבתים שלהם, הבן שלי מתל אביב אמר לי לבוא. אבל הם מאיימים גם על תל אביב, אז מה יש לי לבוא? אני לא עוזבת את חיפה. הבן השני שלי הזמין אותי לבית שלו בדניה. הוא בא לאסוף אותי עכשיו. זה קרוב לכאן, ככה שאני לא עוזבת את חיפה. יש שם מקלט ולעבור את זה ביחד עם המשפחה שלי, זה משהו אחר. אנחנו על הכוונת אבל אני מרחמת על האנשים בלבנון שגרים כל כך קרוב לחיזבאללה ימח שמם. לדעתי מי שחסר לנו זה שרון. שרון הוא לוחם. הוא היה מראה להם".