טויוטה קאמרי - כיבוש אמריקה

יצרנית הרכב טויוטה הייתה מהראשונות להבין שכדי לפצח את השוק האמריקני החשוב והרווחי כל-כך, חובה להבין את דרישותיו - לפתח מכונית עבורו, ולייצרה על אדמת ארה"ב. מכונית שתרגיש אמריקנית, אבל תעניק בכל זאת ערכי אמינות ואיכות גבוהים מהמקובל בתעשייה המקומית. היא לא הייתה היחידה לבצע זאת, אבל איכשהו הצליחה יותר מכל אחת אחרת. הפרס להצלחה היה שווה - הקאמרי הפכה למכונית הנוסעים הנמכרת בארה"ב ולכלי אסטרטגי בדרך למקום ראשון בעולם.

הנמכרת ביותר בארה"ב. יש לה מקום גם אצלנו? (צילומים: אלי שאולי) 

אחרי ארה"ב, הגיע תורה של אירופה, ובכללה שוק הרכב הישראלי, עם עוד ועוד דגמים שנועדו לכסות את כל טווח המשפחתיות. אצלנו מדובר בקורולה כמובן, הפריוס ההיברידית, האוונסיס ועכשיו גם הקאמרי מעליה. כך שאין סיבה לתלונות בכל הנוגע להיצע - מה בנוגע לאיכות ולכדאיות? 

גדולה, מאובזרת, אמריקנית

הקאמרי נחשבת עממית בארצות הברית, אבל אצלנו היא גדולה משמעותית ממשפחתיות-גדולות אירופיות. עם בסיס גלגלים של 277.5 ס"מ ואורך כללי של 481 ס"מ, היא מתבססת כמעט בקטגוריה משלה, עם יתרון גודל די בולט. אבל זה פחות חשוב מהמראה המובחן, כמעט "לקסוסי" שיש לה - בניגוד לדורות הקודמים שסבלו ממראה אנונימי. והרחוב מגיב לכך היטב. עם מראה יוקרתי ומושך, אך רחוק מלנקר עיניים, מסתדרת הגרסה האירופית של הקאמרי מצוין בלב הקונצנזוס.

ואם מבחוץ היא אירופית מסוגננת, בפנים היא יותר אמריקנית. גווני פסטל רכים, כאילו-עץ בהיר (מדי) ו... בלם חניה ברגל, שעשוי להפריע לתמיכת רגל שמאל בזמן נהיגה. מעבר לכך, איכות הפלסטיק גבוהה יחסית לתוצרת יפן, אבל עדיין אינה שווה לטובות באירופיות. עוד אמריקה מתגלה בהחלטה להמנע מתחכום-יתר. מערכת השמע מוארת היטב ומציגה ספרות ענק, הכל פשוט ונוח לתפעול. אפילו מחשב הדרך מאפס עצמו מדי תדלוק.

רמת האבזור גבוהה, עם שמונה כריות אוויר ובקרת יציבות בצד הבטיחותי, מערכת שמע (כולל דיסק) עם תפעול מההגה, בקרת אקלים מפוצלת (גם תפעול מההגה), בקרת שיוט (כמובן), מראות מתקפלות ושלל מחזיקי כוסות ותאי אחסון. מצד שני, במכונית של 200 אלף-פלוס, חסרים לנו חישוקים קלים ותפעול ידני מלא לתיבת ההילוכים.

אין בעיה לייצר כאן תנוחת נהיגה טובה תודות להגה שמתכוון למרחק, אבל המושבים רכים מדי וחסרי תמיכה הולמת. מאחור יש מרחב רגליים ענק שנעזר ברצפה שטוחה לחלוטין ומאפשר הושבת שלושה נוסעים בוגרים. חבל לכן שמבנה משענת היד האמצעי ופתח המיזוג האחורי בולטים ומפריעים. תא המטען הוא במידות אמריקניות - כלומר, ענק.

מנועים קדימה

טויוטה מציעה את הקאמרי בארץ עם צמד מנועים - 2.4 ליטר עם ארבעה צילינדרים, או V6 בנפח 3.5. אלינו לא מגיעה ה-2.4 ההיברידית, וחבל. לשני המנועים הרלוונטיים יש תזמון משתנה, והספקים גבוהים מאחיהם האמריקנים - 167 ו-277 כ"ס בהתאמה. ל-2.4 ליטר שהשתתפה במבחן הוצמדה תיבת חמישה הילוכים אוטומטית, ללא אפשרות תפעול ידני. זו מוצעת רק בתיבת השישה הילוכים של המנוע הגדול.

כצפוי מחטיבת כוח יפנית, מציעה זו שבקאמרי יכולת טובה. בניגוד למקובל בטויוטה, ליטוף מצערת לא מתוגמל מיידית בהאצה, אבל התחושה נמרצת ויעילה. אין שום בעיה של צבירת מהירות מעמידה (10.2 שניות ל-100 קמ"ש), וגם האצות ביניים מתבצעות באופן חלק. אפשר לשייט כאן - כמו שאמריקנים אוהבים - בסביבות ה-80-70 מייל לשעה ולנוע בנינוחות עצלה יום שלם, עם רזרבות נאות לצורך האצה ושקט יחסי.

מצד שני, אם יש בכך צורך, המנוע הזה לא מהסס לטפס לכיוון הקו האדום ולחשוף שרירים מפתיעים. חבל רק שבמקרים כאלה מציגה תיבת ההילוכים אופי מעט פחות חלק. תצרוכת הדלק הייתה סבירה למדי, ונעה בין 9 ק"מ לליטר בשלבים הרגועים ל-7 תחת עומס.

בסעיף ההתנהגות מזכירה הקאמרי למי היא מיועדת. הכל כאן מעט כבד מהאירופי, מעט גדול ורך יותר. חובבי מכוניות אמריקניות יאהבו את התחושה, המכורים לתוצרת אירופה הנוקשה והישירה יותר, יתאכזבו. למרות משקל דומה לזה של מתחרות אירופיות - אפילו קטנות ממנה - מרגישה הקאמרי מאד רחבה, עם תגובות כבדות יחסית והגה קל מהמוכר, נטול תחושה ודיוק לעיתים.

גם מערכת המתלים אינה "מהודקת" ונוקשה, וגורמת למרכב לנוע יותר מהרגיל. מצד שני, אין כאן את הרכות המוגזמת של תעשיית הרכב האמריקנית. במילים אחרות - סע רגוע, אבל אל תחשוש. מעניין לציין כי בקרת יציבות אינה ניתנת לניתוק חלקי אפילו, והיא מתפקדת באופן מוזר עם התראות קוליות מעצבנות וכניסה מפתיעה לעיתים לפעולה. השיוט נינוח, הן בעיר והן על הכביש המהיר, אך שלא כמו בנות ארצה, היא מסוגלת להתמודד בכלל לא רע עם שיבושים.

לחובבי הז'אנר, ועוד 

מכוניות כמו הקמארי כמעט ואינן קיימות אצלנו. בעבר היו בתת-קטגוריה מקומית זו האקורד האמריקנית המצליחה, או ניסאן מקסימה הנשכחת. אלא ששתיהן נטשו (לא במקרה) את אירופה, וכמובן אותנו. ככה זה כשהשוק (לא הישראלי...) מעדיף לוותר על מעט גודל, בתמורה לניחוח יוקרה.

והיכן זה מעמיד את הקאמרי? כאמור, כמעט ללא מתחרות, למעט אולי ביואיק לה-קרוס (שטרם נבחנה). היא ממוצבת גבוה יותר (מבחינת גודל) ממשפחתיות גדולות אירופיות, ונמוך יותר (מבחינת מחיר) מזהות-גודל אך יוקרתיות כמו ב.מ.וו או מרצדס.

אז כן, או לא? הקאמרי החדשה מהווה שיפור ענק לעומת קודמתה. היא לא רק נראית טוב יותר בפנים ובחוץ, היא גם גדולה יותר, מצוידת יחסית וחזקה. זה הופך אותה לבחירה מצוינת עבור קהל גדול, שרוצה מכונית אמריקנית אבל לא מוכן להתפשר על תדמית האמינות של טויוטה. 207 אלף שקל מבחינה זו, הוא סכום בהחלט לא גבוה מדי. וזה אומר שאם קודמתה הצליחה לא רע, לזו יש סיכויים טובים להצליח אף יותר, ובצדק.