"נשאתי בעצמי את גופתו של מייקל"
במיטתו בבית החולים סיפר שלומי סינגר על הרגעים הקשים בקרב בעיתא אל-שעב. חייל אחר מהפלוגה תיאר את הרגעים לאחר ההיתקלות: "חיכינו יום שלם לחילוץ, חלק מהדרך נאלצנו ללכת ברגל כשאנו נושאים בידינו את הפצועים וההרוגים". בצהריים נפצעו קל שני חיילי תותחנים מרסיסי קטיושה שנחתה לידם
אל בית החולים בנהריה הגיעו הבוקר (יום ד') 11 חיילים שנפצעו אתמול בקרב בכפר עיתא אל-שעב בדרום לבנון. בקרב שכלו החיילים שלושה מחבריהם: סגן אילן גבאי, סמל ראשון יהונתן איינהורן וסמל ראשון מיכאל (מייקל) לוין. כשהם עדיין במיטות החולים, פצועים וכואבים, תיארו הלוחמים ל-ynet את שאירע באותו קרב קשה.
מפקד הפלוגה, סרן גיא אנקור מקריית טבעון, היה הראשון שנפגע מאש המחבלים, אשר ירו אל עבר הכוח טילי נ"ט ורקטות: "החיילים שלי תפקדו למופת ונלחמו במחבלים תחת אש כבדה מכמה כיוונים. חלקם שוכבים כאן לצידי ואחרים ממשיכים בלחימה בלבנון. כל מי שכאן כבר רוצה להחלים ולחזור כמה שיותר מהר ליחידה".
שניר תורג'מן ממושב תדהר סיפר על חברו הטוב שנפל בקרב, סמ"ר מיכאל (מייקל) לוין ז"ל: "הוא היה אחד החברים הטובים שלי, אדם מקסים שהתייחס יפה לכולם. מייקל עלה מארצות הברית לפני שלוש שנים ובלט ביחס המבין והאיכפתי שלו גם לאזרחים פלסטינים, כשישרתנו במחסומים הסמוכים לרצועת עזה.
"במהלך הקרב אתמול שמעתי בקשר שהוא נפגע. נזכרתי בשיחה שהייתה בינינו בערב לפני, כשעדיין היינו בבית החייל בצפון. דיברנו על החברות, המשפחה והחיים. במהלך אש התופת של הצלפים ותוך כדי ירי הנ"ט הבלתי פוסק איבדתי קשר עין איתו. רק בפינוי הבחנתי שהוא שוכב שם פצוע קשה מאוד בכל חלקי גופו. למעשה לקח יום שלם עד שהגענו לבית החולים בנהריה - יום שלם שאנחנו תחת אש ומקווים שחיל האוויר יגיע כדי לירות ולפוצץ להם את הצורה".
כוח צה"ל הבוקר בדרך לעיתא אל-שעב (צילום: איי פי)
תורג'מן סיפר עוד כי חלק מהדרך עשו החיילים ברגל כשהם נושאים את הפצועים וההרוגים, ואת שאר הדרך עד לגבול ישראל ברכב צבאי. דקות לאחר הגעתו לחדר המיון התת קרקעי של בית החולים בנהריה הוא שוחח לראשונה עם אביו בטלפון. "אבא, אני בסדר", אמר לו בהתרגשות. "נפצעתי בלבנון אבל זו פציעה קלה, באמת רק רסיס במצח ופגיעה ברגל, אני בסדר. עד שתגיעו מהדרום לבקר אותי בטח כבר אשתחרר. אני אוהב אתכם".
שלומי סינגר משבי ציון עלה ארצה עם משפחתו מארצות הברית בשנת 1991 וחלם להתגייס לצה"ל. הוא נשא על ידיו את החייל מיכאל (מייקל) לוין, שנפטר במהלך החילוץ. "זה מראה קשה. אתה רואה סביבך חברים
ומפקדים נפצעים. היינו תחת אש כבדה בתוך אחד הבתים בכפר. אתה חייב להיות מרוכז ומנסה כל הזמן לשמור על עצמך ועל החברים ששוכבים לצידך.
"למרות הביקורת שנשמעה כלפי הפעולה אני מוכרח לומר שהמוטיבציה של כולם גבוהה ורבים מוכנים להילחם ואפילו להיפצע רק שננצח את החיזבאללה ונחזיר את השקט ליישובי הצפון. עליתי מארצות הברית ואני רואה שליחות בשירות שלי בצבא הגנה לישראל".
מצבם של כל החיילים מוגדר כעת קל. הם עוברים סדרת בדיקות וצפויים להתאשפז למספר ימים במחלקות בית החולים השונות על מנת לטפל בפציעותיהם.
בצהריים: שני פצועים מקטיושה
בצהריים נפצעו קל שני חייילים מגדוד התותחנים שמוצב באזור קריית שמונה. החיילים נפגעו באורח קל מרסיסי רקטת קטיושה שנחתה לידם ופונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים רבקה זיו בצפת.
אחד הפצועים, צור אפרתי, חייל מילואים מחיפה, נפגע בידו מרסיסי הקטיושה. "זו לא הפעם הראשונה שנופלת
קטיושה קרוב אלינו", הוא מספר. "נכון שמסוכן מאוד כשנופלות קטיושות סמוך לתותחים, אבל אין מה לעשות, אנחנו חיילים ולשם כך התגייסנו. מישהו צריך להגן על גבול הצפון. אנחנו עושים הכל על מנת להגן על עצמנו, אבל אין מה לעשות, לפעמים דברים כאלה קורים".
סמג"ד גדוד התותחנים שבו משרתים שני החיילים, דודו גורן, פינה את הפצועים לצפת. לדבריו, "הקטיושות נחתו באזור התותחנים וכתוצאה מכך נפצעו שניים. המקום שממנו אנחנו יורים הוא שטח וזה אמנם קצת מסוכן, אך זו העבודה שלנו. מה שחשוב זה שהחיילים בסדר גמור. עצם זה שהם מחייכים, זה אומר שהכל בסדר".
