קרנית גולדווסר: אני שואבת כוח מהחיוך של אודי

קרנית גולדווסר, אשתו של אהוד, יצאה אמש (יום ד') מאוכזבת מפגישתה עם הכומר ג'סי ג'קסון בנתב"ג. גם לפגישה הזו התייצבה נחושה בחזית המלחמה האישית שלה. "אני שואבת את הכוח להמשיך מהחיוך של אודי", היא אומרת ל-ynet. "זה אותו החיוך שמופיע בפוסטרים ובתמונות בכלי התקשורת. התמונה ההיא צולמה 2 דקות לאחר שאודי ראה אותי יורדת בבגדי כלה ביום החתונה. הרבה התרגשות טמונה בזיכרון הזה והזיכרון הזה נותן לי כוחות להמשיך הלאה".

עבור קרנית, זה היה עוד יום ארוך ומתיש של מאבק להחזרת יקירה הביתה. היום התחיל מוקדם מאוד בבוקר, בסדרת ראיונות בכלי התקשורת ובפגישות עם אישים שונים. קרנית מתפנה לענות בסבלנות לכלי התקשורת השונים, חוזרת שוב ושוב על מסריה וממאנת להתייאש.

49 ימים עברו מיום החטיפה. בסיטואציה שכזו מצליחים בכלל לספור את הימים או שהזמן מקבל מימד אחר?

"אני משתדלת לא לספור את הימים. ראשית כל אין לי זמן לזה כי אני עסוקה כל הזמן ואני יודעת שאם אספור את הימים, זה לא יקדם אותי לשום מקום. אנשים סופרים את הימים מאז החטיפה, אבל אני, עמוק בליבי, סופרת את הימים מ-18 ביוני, היום שבו הוא יצא למילואים. בזמן המילואים לא ראיתי אותו אבל קיבלתי ממנו שיחת טלפון כל לילה, בה איחלנו אחד לשני לילה טוב. מ-12 ביולי הוא אפילו לא התקשר לומר לילה טוב. אני לא יכולה להסביר במילים כמה זה קשה".

סיפרת שציפית להרבה יותר מפגישתך עם הכומר ג'קסון. זה ודאי מתסכל שגורמים שונים מצהירים הצהרות השכם והערב ועדיין, אין סימן חיים.

"אנחנו מבקשים את עזרתו של כל מי שיכול לעזור. בין אם זה גורמים פוליטיים ובין אם אנשים פרטיים, כמו הכומר ג'סי ג'קסון שביקש בהתנדבות לסייע לנו בהחזרת החטופים הביתה. תמיד נגיד כן לכל מי שרוצה לעזור כי בסופו של דבר. ברור לי שיש דברים שאני יכולה לעשות שהממשלה לא יכולה, כמו שיש דברים שהממשלה יכולה לעשות שאני לא יכולה. הפנייה שלי לעזרה היא אישית, הומאנית, לא פנייה פוליטית. לכל אחד שאנחנו נפגשים איתו יש משפחה, יש ילדים, יש אהבה. אנחנו מבקשים לדבר אל ליבם, לבקש את המשפחה שלנו, את האהבה שלנו בחזרה".

העברתם לצלב האדום מסר לחטופים. מה היה תוכן המסר?

"יש נוהל בצלב האדום של העברת מסרים לשבוי. אנחנו את שלנו עשינו – העברנו לצלב האדום דף ובו מסר ברור באנגלית ליקירנו 'אנחנו אוהבים אתכם מאוד ומתפללים לטוב ביותר'. המכתב, ללא מעטפה, מונח בימים אלה על שולחן הצלב האדום בביירות ואנחנו יודעים שאנשי הארגון מתקשרים לנציגי חיזבאללה וחמאס כדי להעביר להם את המסר, אולם הם מסרבים להיענות לבקשה".

איך מתנהלים החיים שלך היום?

"אין לי טיפת זמן, אני עובדת סביב השעון. לפני שהכול החל, הייתי סטודנטית לתואר שני בטכניון ועבדתי על עבודת המאסטר. הייתי אמורה לסיים באוקטובר אבל בינתיים זה נדחה. אני מאמינה ובטוחה שאחזור לזה בקרוב כשאודי יחזור הביתה והכול ייגמר".

ראש השנה בפתח וזה ודאי מציף אותך בתחושות ורגשות רבים.

"החגים מתקרבים והדבר היחיד שאני חולמת עליו זה שאודי יישב לידי סביב השולחן, שנחגוג את החג כמו שצריך. נאכל אצל ההורים שלו, או אצל ההורים שלי, זו אף פעם לא הייתה הבעיה כי יש לנו משפחות מקסימות. אני כבר מחכה לרגע הזה. אותי מעניינת התוצאה, לא הדרך".

לפני מספר ימים הוצגה תמונתו של הנווט השבוי רון ארד בכלי התקשורת. מה חשת כשראית את התמונות?

"זה היה מפחיד ומצמרר. מאז החטיפה אני מצליחה להבין מה עבר על משפחת ארד בכל השנים הללו ואני שותפה לכאבם הגדול. זה מפחיד אותי מאוד לחשוב שחלילה יעברו עוד 20 שנה ונראה תמונה ישנה של אחד מהם. אני לא רוצה לחשוב על זה".

מחר בערב תשתתף קרנית גולדווסר יחד עם יתר בני משפחות החטופים בעצרת תמיכה מיוחדת בכיכר רבין, "בשבועות האחרונים הייתי בעצרות תמיכה של הקהילות היהודיות בלונדון ובארה"ב, בהן השתתפו מאות אנשים, ויצאתי מהן נרגשת. עמדתי נפעמת ואמרתי לעצמי 'וואו, כמה כוח זה מעניק'. העצרת בכיכר רבין היא הפגנת תמיכה, לא הפגנת נגד. אנחנו זקוקים לתמיכה הזו. מטרת העצרת היא לעודד את המשפחות ולחזק אותנו ולכן אני קוראת לכל מי שרצה לעזור ולא ידע איך לבוא ולתמוך בנו. הדרך שלנו עוד ארוכה ואנחנו צריכים הרבה מאוד כוח. את חלק מהכוח שיעניקו לי - אשמור לעצמי. את היתר אעביר לאודי כדי שימשיך להיות חזק. אני מעבירה לו כל יום אנרגיות כדי שישמור על עצמו שם בשבי".