סיור בכיסא גלגלים: קסמי עיר דוד ההיסטורית

לסיור באתריה עוצרי הנשימה של העיר העתיקה יש רק חיסרון אחד: מתברר כי מתכנניה, אדריכליה ותושביה של ירושלים בימי קדם לא הנגישו אותה לנכים. גם היום, מאמצי ההנגשה של עיריית ירושלים אמנם מרשימים, אך מטבע הדברים תוואי השטח מחבלים בהם. כמה חלקים של הרובע היהודי מסבירים פנים לאנשים עם מוגבלויות וכך גם אתרים שנבנו לאחרונה, בהם מרכז המבקרים על-שם דוידסון.

יחד עם מורה הדרך ארנון ברוקשטיין, המלווה את סדרת הסיורים בבירה, ניסיתי לבדוק לאן ניתן להגיע בכיסא גלגלים למרות הכל - והרי התוצאות לפניכם. לפני שנמשיך אבהיר שאין באזור, ואף בקרבתו, חנייה נוחה. גם לא

 תאי שירותים, שלא לדבר על שירותים המותאמים לנכים שתמצאו רק במרכז דוידסון.

למעשה, המרכז וסביבתו הקרובה הם האזור הנוח ביותר להתניידות, והם מומלצים בכל לב למאותגרי ההליכה וסתם לרכי הלבב והמכורים למזגן. ליושבי כיסא גלגלים רצוי להגיע לאזורים אחרים בכיסא בלתי ממונע ולהיות ערוכים להרפתקה עוצרת נשימה.

הסיור עובר במרכזיים שבאתריה הארכיאולוגיים של ירושלים התחתונה, שנבנו בתקופת בית המקדש הראשון והשני. אורכו כשעתיים וחצי, ראשיתו בתחנת האוטובוס בתחתית הכביש המוליך אל שער האריות, וסופו בחניון המוניות הסמוך לשער האשפות. הסיור אינו מומלץ למתניידים בכיסא ממונע, וכיוון שמדובר בסיור "חשוף" יחסית הנערך ברובו באוויר הפתוח, יש להצטייד בהתאם.

אזור נטול חניה נוחה. הכניסה לאתר עיר דוד (צילום: יאן לוי)

בדרכנו לנקודת ההתחלה אנו חוצים את כביש דרך העופל, הנמצא בסמוך לשאר האריות, ופונים ימינה לאורך המדרכה המעוצבת הצופה אל נחל קדרון. לימיננו חומת העיר העתיקה והשער החתום, שער הרחמים. אבניה של הטיילת מסותתות מעט, אולם לא באופן המכביד על ההתקדמות לאורכה.

כנסיות רבות המנציחות אירועים שונים מפארות את הר הזיתים ושוליו, ולעינינו נשקפות עתה כמה מהבולטות והמרשימות שבהן: בתחתית ההר מצויה כנסייה המצטיינת בגמלון, משולש גדול בחזיתה, בו משובץ פסיפס מרשים. זוהי כנסיית גת שמנים או כל העמים (שכן אומות רבות תרמו לבנייתה); מימין לה כנסיית מרים המגדלית שסגנונה הרוסי המובהק, המאופיין בצריחי בצל, מזדהר למרחקים; מעל כנסייה זו ומעט ימינה יותר שוכנת כנסייה צנועה, הדומינוס פלביט (דמעת האדון או האדון בוכה), המסמלת את בכיו של ישו על חורבנה העתיד של העיר. האדריכל

האיטלקי אנטוניו ברלוצ'י עיצב את הכנסייה כדמעה; ברום הר הבית ניצבת כנסייה שלה צריח גבוה, כנסיית העלייה הרוסית המשמרת את מסורת עליית ישו השמימה בהבטיחו לשוב; מדרום וממערב לצריח גבוה זה מצויה כנסייה צנועה בעלת צריח נמוך יותר, הפאטר נוסטר.

במרומי ההר אפשר להבחין במלון שבע הקשתות המוכר יותר בשמו הקודם אינטרקונטיננטל, ואילו מתחתינו בולטות המצבות המפוארות המכונות בטעות יד אבשלום והנביא זכריה. למעשה, מדובר בשתי מצבות הצמודות לשתי מערות קבורה משפחתיות. ככל הנראה אלה השתייכו למשפחות כוהנים גדולים בני תקופת הבית השני. זיהוי המצבה כקברו של אבשלום, הבן המורד באביו, הביא למסורת סקילתה באבנים משך מאות שנים. החור הפעור במרכזה מעיד על הזמן בו התבודד בתוכה נזיר, אי שם במהלך התקופה הביזנטית. רחמנים מבני ירושלים השליכו כפעם בפעם מזון אל תוך המצבה בה קבר את עצמו מרצון בעודו חי.

מתפאר בכנסיות המנציחות אירועים שונים. מבט להר הזיתים (צילום: יאן לוי)

תוך כדי התקדמותנו לאורך הטיילת אנו חולפים תחת שער הרחמים שנמצא במקום כבר מהמאה השביעית, כלומר מאות שנים לפני בניית החומה הטורקית הנוכחית במאה ה-16. באזור נמצאו שרידי שער כניסה קדום עוד יותר, מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים החסומים כיום בלבנים, שער התשובה ושער הרחמים. מסורת יהודית טוענת כי דרך שער הרחמים ייכנס המשיח לירושלים ויבשר את הגאולה.

נמשיך ונתעכב מעט בתצפית מעוגלת המאפשרת להביט אל הקדרון וסביבתו. דווקא כאן לא התחשבו המתכננים במאותגרי ההליכה, ויש צורך לרדת עם הכיסא אל הכביש ולעקוף את מה שהפך להיות מכשול מיותר. הלאה משם, סמוך לעיקול הכביש ימינה, ישנה רחבת עפר שמקצֶהָ אפשר לצפות על אזור עיר דוד אליו מועדות פנינו.

אנו מצויים סמוך לקטע הכביש העובר על תוואי עמק צר, "חריץ" עמוק שהיה צורך למלאו בעפר כאשר חיברו את העיר מדרום אל הר הבית מצפון - ולפיכך נקרא המילוא. מכיוון שדרכו העפילו אל הר הבית מהעיר הדרומית הנמוכה, מכונה המקום גם בשם העופל.

שטח החפירות המרכזי במבט מלמעלה (צילום: יאן לוי)  

באזור החפירות שמעבר לכביש נחשפו בסיסי מבני ציבור משלהי תקופת המלוכה ולאחריה. ואילו בחומה הדרומית בולטים פתחיהם הקדומים החתומים של שערי הכניסה להר הבית ולמתחם המקדש (השער המשולש), ושערי היציאה ממנו (השער הכפול ושערי חולדה), שאליו מוליך גרם מדרגות רחב שנחשף ושוקם.

מקץ כ-40 מטרים נוספים, בהגיענו אל צומת הכביש הממשיך דרומה (הגיא), נרד בו מעט עד לכניסה למתחם השמור של עיר דוד. למרבה הצער, אפשר להגיע עם כיסא הגלגלים למקום אחד בלבד, וגם ההגעה אליו מחייבת מאמץ הכולל ירידת שלוש מדרגות.

משום שהכניסה היא אל התצפית בלבד לא נידרש לשלם, אבל כן נידרש לבקש את עזרת אחד השומרים בסיוע בירידה במדרגות המוליכות אל המשטח הנרחב שמעליו רשת פלדה. המשטח מזמן מבט מגובה רב על שטחה וחומותיה של עיר דוד לדורותיה, הקדרון, כפר סילוואן וסביבתם, וזוהי חוויה מרשימה ומיוחדת במינה.  

מבט אל החפירות מבעד לשבכת מתכת (צילום: יאן לוי)

מיד לאחר שניכנס דרך השער, נמצא לשמאלו את המעבר למרכז המבקרים על-שם דוידסון. את הסיור במקום נתחיל בביקור במרכז, שהחל לפעול במקום לפני מספר שנים ומגיש למבקר את ייחודו של הגן הארכיאולוגי באתר העופל. המרכז חושף את השרידים המרגשים ביותר של ירושלים מימי הבית השני: החפירות למרגלות הר הבית, מדרגות שערי חולדה, מקוואות טהרה ששירתו את העולים ומכלול מבנים מתקופות שונות.

מרכז התצוגה החדיש ממוקם בחללים תת-קרקעיים של אחד ממבני הציבור האומיים שנחשפו בגן. מסלול הסיור בו מתחיל על כבש עץ ששיפועו מתון ונוח, המוליך לעומק של 10 מטרים מתחת לפני השטח. במהלך הירידה חולפים על-פני תצוגה המתעדת את מאפייניה של העיר לתקופותיה, מהעידן הכנעני והישראלי הקדום, דרך הצלבנים, הממלוכים ועד העות'מנים. המרכז כולל ממצאים ארכיאולוגיים, סרט על חוויית עולי הרגל ומודל של הר הבית כפי שניצב במלוא הדרו בימי הבית השני.  

הקרדו, הממוקם בסמוך לכניסה למרכז על-שם דוידסון (צילום: יאן לוי)

לאחר הביקור במרכז נבקש מאחד מאנשיו ללוות אותנו אל ראשית המסלול הקצר והנגיש, המקביל לשטח חפירות דרום מערב הכותל. מעלון קצר מאפשר להגיע למפלס השביל, שתנועה לאורכו חושפת משהו מהפאר שתואר בסרטון. ישנם חלקים אותם אי אפשר לראות מהשביל, בהם המקוואות. השביל מסתיים במעלון נוסף היורד אל מפלס המשקיף אל רחוב הרודיאני מרשים, אולם מהמראה ניתן להתרשם גם שימוש בו.

נשוב על עקבותינו לכיוון מרכז המבקרים, ואם נרצה להתרשם שוב מהודו של האתר נתקדם מעט מזרחה, לאורך הכותל הדרומי שמעליו מתנוססת הכיפה השחורה של מסגד אל אקצא. התקופה הנוספת המיוצגת באתר היא האיסלמית הקדומה (638 עד 1099 לספירה). במהלך החפירות בגן הארכיאולוגי נחשפו ארבעה מבנים מקריית השלטון שבנו כאן הח'ליפים מביית אומייה. 

כיפתו של מסגד אל אקצא מתנוססת ממעל. אזור החפירות (צילום: יאן לוי)  

נגיע עד לשער הכניסה הכפול הקטן בחומה הדרום מזרחית, שם נתגבר על מדרגה מכשילה ונתקדם מעט הלאה עד לתצפית אל מדרגות שערי חולדה, שערי היציאה מהר הבית ששוחזרו בחלקן. נחזור למרכז המבקרים וממנו אל הכניסה לאתר ולכביש המוביל לשער האשפות, בו מסתיים הסיור.  

• ג'ני כי-טוב, עורכת לשון ומתרגמת, יושבת בכיסא גלגלים בשל מחלת הטרשת הנפוצה

• הסיורים נערכים בשיתוף בית המדרש לרבנים על-שם שכטר בירושלים ו"נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות"