איך אומרים גנב מניאק בספרדית?

עוד בזמן הצבא חלמתי לנסוע לדרום אמריקה. בסוף, כשהשתחררתי, מצאתי את עצמי מטיילת בתאילנד ובלאוס. מאז עברו חמש שנים והלחץ על העין השטופה חזר מדי פעם להזכיר לי שדרום אמריקה עדיין מחכה לי. למדתי קולנוע ועיתונאות, סיימתי, עבדתי כעורכת תוכן באינטרנט במשך שנה, ובינתיים גם מקס, החבר שלי, סיים ללמוד.

אני לא יודעת מי משנינו ספר את הימים לטיול הזה יותר חזק, אבל בסוף איכשהו זה קרה. ארזנו את הדירה, דחסנו כמה שפחות בגדים לתוך המוצ'ילה וכמה שיותר מעצמנו לעבר החוויה, והנה אנחנו בארגנטינה שבוע, עם כרטיס פתוח לשנה.

כשסטינג שר על איך הוא מרגיש כמו זר בתור בריטי בניו יורק, אני לא יכולה לשפוט אותו, אבל בחייאת, סטינג, לפחות לא הייתה לך בעיה של שפה. בתור ישראלית שניסתה טיפה ללמוד ספרדית בארץ אבל מצליחה בעיקר להגיד: "אני לא מדברת ספרדית", אני יכולה להגיד שזה מצחיק אבל בהחלט לא קל. קרו כמה אירועים בשבוע הראשון שלי פה שגרמו לי לרצות לרוץ לחדר באכסניה ולבלוע עוד שיעור ספרדית מתוך הספר.

זה התחיל בבואנוס איירס, עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות. יש המכנים אותה "התפוח הגדול של דרום אמריקה", עיר הגלידריות, הבילויים וה"אכול כפי יכולתך" ב-4 דולר. ובאמת אפשר לעשות בה הכל, החל בסיורים במוזיאונים, דרך ביקור בבית הקברות המיוחד בו קבורה אויטה פרון, ועד טיול בשווקים עמוסי עבודות יד בהם אפשר רק להתבאס שלא קונים כמעט כלום כדי לא להכביד על התרמיל בשבוע הראשון לטיול.

הבעיה היא שבאכסניית הנוער שלנו, כולם-כולל-כולם מדברים ספרדית ביניהם. קנאתי יוצאת אל תיירים שיודעים ספרדית, ולא חשוב כמה יאמרו לי שזה יקרה גם לי בהמשך. מה שזירז את ההמשך הזה, היה הנסיון שלנו להזמין סלט בבית קפה במרכז העיר.

בואנוס איירס. כולם מאושרים ומחייכים (צילומים: תמרה נוביס)

חלק מהמילים בתפריט הספרדי מזכירות מילים באנגלית, כך שאפשר לנחש חלקים. כדי לשאול את המלצר שאלות, אימצנו שיטה פשוטה: הוסף "וס" בסוף המילה באנגלית וקווה לטוב. לדוגמה, אם אתה רוצה מיץ (ג'וס) - אמור "ג'וסוס" (את הדוגמה הזאת אל תנסו. כמו רבות נוספות, היא איננה עובדת). כשמקס הזמין סלט עוף מהתפריט, בעזרת מילים קצובות, תנועות ידיים וחיוך גדול, הוא קיבל שעועית משומרת עם עגבניות חתוכות. לא הייתה שם חתיכת עוף. והמחיר היה כפול ממה שקראנו בתפריט.

רק שהמזגן לא יתקלקל

למרות שאנחנו לא דוגלים בחוק הישראלים השלובים, בימים הבאים הכרנו חברה ישראלית חדשה. יחד עם בחור נוסף נסענו באוטובוס לשכונת לה בוקה (La Boca), שם נמצא אצטדיון הכדורגל בו שיחק מראדונה. בדרך לשם פיתחנו שיחה עם תושב העיר שמתפרנס (ואל תשאלו איך הצלחנו להבין את זה) מתיקון מזגנים.

"התפוח הגדול של דרום אמריקה"

בכלל, הארגנטינאים שפגשנו הם אנשים חמים, פתוחים, אוהבי תיירים ולשמחתנו גם יצא לנו לנהל איתם כמה שיחות מעבר ל"מאיפה אתם-מאיפה אתה-וואלה-איזה יופי", אפילו עם הספרדית הקלוקלת שלנו.

כשירדנו מהאוטובוס נפרדנו ממתקן המזגנים, והישראלית שאיתנו, שכל כך התרשמנו מהספרדית שלה, אמרה לו ברכת שלום כלשהי. כששאלנו אותה מה בדיוק היא אמרה, היא חשבה על זה רגע ואז קלטה: "אוי לא. במקום להגיד לו 'שמחתי להכיר אותך', אמרתי 'הייתי רוצה להכיר אותך'". בכל יום שעבר מאז התפללנו לשלום המזגן שבאכסניה שלנו, שלא יתקלקל.

עיר האושר

שבוע עבר ואנחנו ממשיכים ללמוד ספרדית, ובמהלך סוף השבוע האחרון מוכרים בחנויות ומלצרים רבים זכו לשמוע מאיתנו את הביטוי "שיהיה לך יום טוב" כי החלטנו לשנן אותו. אולי מתישהו אפילו נצליח לזכור אותו בעל פה ונתחיל להתאמן על ביטוי אחר.

איצטדיון לה בוקה. פה היתה היסטוריה

אם הייתי צריכה לתת לבואנוס איירס שם נוסף, הייתי קוראת לה "עיר האושר". התושבים בה שמחים, מסתובבים עם חיוך על הפרצוף. הם עליזים כשאתה יושב במסעדה שלהם אבל הם לא כועסים כשלא. הם תמיד יעזרו לך ברחוב, אפילו ינתקו שיחת טלפון כדי לתת הכוונה. הם יבלו דקות ארוכות בנסיון להיזכר כמה בלוקים בדיוק עליך לצעוד עד לתחנת הרכבת, וידברו במילים פשוטות ובלי שמץ של התנשאות כשתגיד להם את המשפט האלמותי שלפיו לצערך, אין אתה נמנה עם דוברי הספרדית המאושרים.

בכל יום שעובר נוספות ליומן המסע עוד חוויות. אני יודעת שבמהלך הטיול, בחצי

 השנה הקרובה או כמה שזה יהיה, אני אוכל לספר כאן על חוויות טובות יותר וחוויות טובות פחות. אני רק מקווה שתמיד אדע להפיק את המירב.

בתוך שבוע מאז שהגענו הספיקו לכייס אותנו ולגנוב לנו את המצלמה ואת הארנק. ביטלנו את כרטיס האשראי, קנינו מצלמה חדשה, אבל הצילומים שלנו נשארו בכרטיס שבתוך המצלמה. לקח לי יום יומיים ואז התנחמתי שאותם צילומים נחקקו אצלי עמוק בכרטיס הזיכרון האישי שלי.