שכונת אקיהברה ביפן - גן עדן לגיקים

שלטי ניאון ענקיים המרצדים בעשרות צבעים, בתי קפה שבהם מטופפות מלצריות  בבגדי משרתות, ושוק רכיבי אלקטרוניקה שיגרום לכל חובב מחשבים להסתחרר. ברוכים הבאים לגן העדן העולמי לחנונים: שכונת אקיהברה (Akihabara‬) בטוקיו.

אקיהברה, שנמצאת בפאתי הבירה היפנית, הפכה למרכז עולמי בכל הקשור בגדג'טים וב“אנימה“ – תרבות הקומיקס היפנית. בסיור בשכונה תראו חנויות שמציעות פוסטרים ומוצרים של דמויות הקומיקס הפופולריות ביפן, ובייחוד של אותן נשים מצוירות, שעוטות על עצמן לבוש מינימלי.

לא מדובר במשחקים לילדים או לכאלו שעדיין לא התבגרו. מחקר של מכון נומורה היפני קבע, כי הגיקים הללו “שווים“ ‭3.6‬ מיליארד דולר בשנה לחברות הענק, ואלה מצידן מחפשות עוד ועוד דרכים לגרום להם להוציא כסף.

אוטקו - חנונים מבוגרים

עבור היפנים עצמם אקיהברה מייצגת תקופה ותרבות שלמה. האזור מושך אליו את הצעירים הקרויים “אוטקו” (Otaku‬) בני 20־‭,30‬ כמעט תמיד גברים, המכורים למשחקי מחשב ולדמויות מצוירות, רובם סטודנטים נצחיים, שנשארים לגור אצל ההורים עד גיל מאוחר. חנונים במלוא מובן המילה.

סוציולוגים רואים באקיהברה מקבילה לשכונות סגורות ונבדלות אחרות ברחבי העולם, כמו צ׳יינה־ טאון בניו־יורק. השכונה מאפשרת הצצה לעולם קצת יותר עתידני, שבו אפשר לברוח לחברת הצעצועים האלקטרוניים כתחליף לחברה אנושית. אפשר למצוא בה מזור לכאבי הנפש בחברתן של דמויות מצוירות או מלצריות מצועצעות, אבל היא בעיקר מייצגת את הבדידות האנושית במאה הטכנולוגית ביותר.

שוק חשמלי

ההיסטוריה של אקיהברה החלה דווקא באסון גדול. עד 1869 היתה השכונה אזור מסחר פורה ושער לצפון יפן. באותה שנה פרצה במקום שריפה גדולה, שהחריבה עשרות מדוכני הרוכלים שהציעו שם מכל הבא ליד. כדי למנוע אפשרות של התפשטות שריפות נוספות לתוך העיר נהרסה אקיהברה כליל.

מכיוון שהאזור היווה בכל־זאת שער מסחר חשוב, המשיכו רכבות המשא לפרוק שם סחורה כדי להעבירה דרך נהר הסומידה. עד שנת 1925 התפתח באזור שוק פירות וירקות. עם הצמיחה של קווי הרכבת הלך השוק ושינה את פניו בהדרגה לשוק מוצרי חשמל.

אחרי מלחמת העולם השנייה נפתח בשכונה מכון לתעשיית מוצרי החשמל הביתיים, וסביב תחנות הרכבת ותחנות התחתית התפתח שוק מאולתר של רוכלים, שמכרו רכיבים שונים לסטודנטים החדשים. משם הייתה הדרך קצרה למכירת מוצרי חשמל שונים, ועם הופעתו של המחשב האישי בשנות השמונים – למכירת רכיבים שונים למחשבים.

בשנים האחרונות עובר האזור שינוי נוסף. חנויות המחשבים הגדולות הולכות ומפנות את מקומן לחנויות מתמחות ולחנויות אנימה, והאזור כולו עובר תהליכי פיתוח מסיביים, שכוללים בניית מגדלי משרדים חדשים. ב־2005 נחנכה רכבת אקספרס חדשה בין אקיהברה לבין צוקובה, עיר צפונית לטוקיו, שבה פועלים מכוני מחקר ממשלתיים ופרטיים רבים בתחום הטכנולוגיה.

צעירים חסרי מנוח  

לתוך האיזור הזה התכנסו האוטקו. כאשר צמחו, בשנות השמונים, נחשבו צעירי האוטקו לחריגים בחברה היפנית הנוקשה, ולעיתים אף למוזרים. אבל בשכונה הם יכלו להרגיש בנוח עם אנשים הדומים להם. היום, בכלכלה היפנית מוכת המיתון הקשה של השנים האחרונות, נחשבים האוטקו למנוע צמיחה משמעותי. מכוני מחקר יפניים מעריכים, כי אם לוקחים בחשבון את כל התעשיות הנלוות לתרבות האוטקו — כמו בתי הקפה, בובות, הקלפים ועוד — התעשייה סביב הצעירים הללו מגלגלת יותר מ־19 מיליארד דולר בשנה.

להיות אוטקו הפך היום למקובל חברתית ואפילו לאופנתי. בחנויות זוכים הצעירים הללו ליחס של כבוד, גם בשל העובדה שהם רוכשים את הפריטים השונים בסכומי עתק (אפילו אם מדובר בכרית שעליה דמויות נשים מצוירות‭,(‬ וגם אם מתוך יחס והערכה הדדיים של המוכרים והקונים לתרבות האוטקו.

גם חברות טיולים ורכב הצטרפו לחגיגה. האוטקו, מתברר, אוהבים לטייל ולהכיר מקומות חדשים. גם במכוניות יש להם טעם יקר, והם מחבבים במיוחד מכוניות שיוצאות במהדורות מוגבלות או מעוטרות בציורי קומיקס שונים.

החברות היפניות מרוויחות גם מהתפשטות האנימה והמנגה, האנימציה למבוגרים, אל מעבר לים. זאת אחרי שבעקבות צמיחת האינטרנט בשנות התשעים הפכו הדמויות היפניות למוכרות בכל העולם. באקיהברה גם העבר מקבל מקום של כבוד: פריטי אלקטרוניקה ישנים נמכרים באותה רמת מחירים של אגרטלים עתיקים מוונציה, ויכולים להגיע לתגי מחיר של אלפי דולרים.

היורמים מאקיהברה

אקיהברה יכולה לספק רקע מרהיב לעשרות סרטי מדע בידיוני. אבל דווקא המציאות היומיומית בשכונה וכמה מתושביה מרתקים יותר. הסרט היפני ”היורמים מאקיהברה‭,”‬ שיוקרןהערב בערוץ YES‬ דוקו‭,‬ (ערוץ 8 בממיר) ב-22:00, מספר את סיפורים של שישה גיבורים בשכונה: מהצעיר המכור לדמויות האנימה המצוירות, דרך חובב המחשבים שמחפש כיצד לשפר את ביצועי המחשב שלו בכל מחיר, ועד למוכר המבוגר בשוק רכיבי האלקטרוניקה המקומי.

הסרט עוקב אחר יום שלם בחיי גיבוריו. איקי מוטוהורה, למשל, מתעורר לצלילי דמות נשית מצוירת הבוקעת מהשעון המעורר שלו. מוטוהורה מוציא מאות דולרים בחודש על פוסטרים ובובות של דמויות הקומיקס המצוירות.

שיאני ה-Overclocking ומפתחי משחקים עצמאיים

דמות נוספת, האטסומיו הואשי, הוא אחד משיאני העולם ב-Overclocking (המהרה, בעברית) - ענף הספורט הבינלאומי של הגיקים. מדובר בהאצת מחשב למהירויות שלא תוכננו על־ידי היצרן באמצעות תוכנות מיוחדות ורכיבים שונים שמוסיפים למחשב.

הואשי למשל, משתמש בחנקן נוזלי כדי לקרר את המעבד במחשב שלו, שמגיע לטמפרטורות קיצוניות במיוחד כאשר הוא חוצה את גבול המהירות. באקיהברה הוא מוצא את הרכיבים המיוחדים האלו בקלות: המוכרים בחנויות שומרים עבורו את המעבדים הספציפיים להם הוא זקוק.

דמות אחרת המופיעה בסרט היא ”אביר הדרקון“ – כינוי למפתח העומד מאחורי משחק מחשב פופולרי, שמכר עשרות אלפי עותקים ביפן, בלי חברות הפצה גדולות ובלי מערכי שיווק ענקיים. מדובר במשחק בלשי, שגירסה חדשה שלו יוצאת כל שישה חודשים.

אגב, כל משפחתו של ”אביר הדרקון“ מתגייסת למאמץ. האם אחראית על שירות הלקוחות, האב על הניהול הכספי. אפשר, מתברר, גם לעשות כסף מהשיגעון.

חברות הטכנולוגיה מתקשות להתאושש  

יפן, הכלכלה השנייה בגודל התוצר הלאומי שלה אחרי ארה“ב, רואה בשנתיים האחרונות את האור בקצה המנהרה. אחרי קרוב ל־15 שנים של מיתון, סדרה של רפורמות כלכליות עמוקות בכל המשק מתחילה לתת את תוצאותיה.

בתעשיות המסורתיות סבלו היפנים מתרבות ארגונית נוקשה, וממשק המבוסס על קונצרנים ענקיים ואיטיים. התחרות הקשה מצד הסינים, הקוריאנים והטייוואנים, בעיקר בתעשיות הטכנולוגיות, השאירה את הכלכלה היפנית מדשדשת לאורך שנים.

אבל הצמיחה הכלכלית עכשיו מורגשת בכל ענפי התעשייה המסורתית של יפן, כמו מכוניות וברזל. היפנים הבינו שלא יוכלו להתחרות בכוח העבודה הזול במדינות השכנות בייצור מוצרים, ושעליהם לחזור ולספק מוצרים בעלי עליונות ברורה, שיכולים להצדיק גם מחירים גבוהים יותר. ואכן, החברות הגדולות במשק היפני נפטרו מעסקים צדדיים ולא רווחיים וחזרו להתמקד במוצרים הבסיסיים שלהן.

למרבה הצער, ההתאוששות הכלכלית פוסחת עדיין על חברות הטכנולוגיה. המדינה שהביאה לעולם את מכשירי הווידאו, מצלמות הווידאו והקומפקט־דיסק, לא הצליחה להתמודד מול החדשנות של מדינות אחרות. סוני, היהלום שבכתר הטכנולוגיה היפנית, עדיין מדשדשת אל מול המתחרים שלה, כמו אפל ומייקרוסופט. גם חברות יפניות אחרות, כמו נק והיטאצ׳י עדיין לא הצליחו להתגבר על השנים הקשות שלהן.

ההערכה בקרב אנליסטים היא, כי התחרות הגוברת בתחום האלקטרוניקה הבידורית היא זו שמקשה על החברות היפניות להתרומם, ולאו דווקא סיבות הקשורות ליפן עצמה.